מהרש"ם חלק ג סב

להעיד וא"ש ולענ"ד הוא כוונה נאותה בד' רש"י ונימוק"י וסמך גדול לד' הש"ך הנ"ל ובזה פלפלתי בסוגיא הנ"ל ליישב דברי הרי"ף שפסק דגזלן כשר במסל"ת והקשו כולם דא"כ אמאי לא משני דמיירי במסל"ת וישבתי ע"פ הנ"ל בצירוף ד' הנו"ב סי' ע"ב ואכמ"ל בפלפולים וע' בב"מ אה"ע סי' מ"ב מ"ש ע"ד הש"ך הנ"ל

כ') ואמנם גם להסוברים דבעי' דוקא גם צרוף עדותן בב"ד הנה מדברי הריטב"א קידושין מ"ג בשם מורו מבואר היפוך ד' הב"ש ואדרבא בקידושין דכל הקיום המעשה תלוי בעדים י"ל דמיפסלי בראיי' לבד וגם מצאתי בתשו' הר"י בן הרא"ש סי' פ"א שהסכים לבטל כל העדות ע"י קא"פ וכ' דגם למי שסובר דבהגדה בב"ד תלוי מילתא אפשר שיודה בקידושין שתלוי בראיי' לפי שאז הוא כשעת עדות בב"ד וגם להסוברים דקרובי אם פסולים רק מדרבנן כבר נודע דלשי' כמ"פ גם בדרבנן עדותן בטל וע' תומים סי' ל"ו מ"ש מדברי הריטב"א וע' בתשו' הר"י בן הרא"ש שם שנחלקו גדולים בזה לענין קידושין וע' תשו' מבי"ט ח"א סי' רפ"ז באמצע התשו' המבואר דס"ל דגם בדרבנן העדות בטל וגם ברשד"ם חיו"ד סי' י"ג באמצע התשו' מבואר כן – אך דבנ"ד כיון דאנו קיי"ל דפס"ע דרבנן צריכה גט א"א להקל בזה אבל כיון דנתבאר דהעד הרי"מ פסול גמור מחמת רשעו א"כ כל העדות בטל כדין נמצא קא"פ. וע' בשו"ת רע"א סי' צ"ד באורך בזה שהעלה דלהסוברים דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושין יש להקל בנמצא א' קא"פ לבטל כל העדות לגמרי יעו"ש טעמו וע' עבוה"ג סי' ל"ד באצבע התשו' מ"ש בזה וכה ראיתי בשו"ת בשמים ראש המיוחסות לרא"ש סי' ל"ז תשו' הר"י מטראני דסובר דבגיטין וקידושין ל"ש כלל דין נמצא א' קא"פ אבל הוא נגד כל ד' הראשונים ז"ל והן אמת דבסוסי' מ"ב יש ב' דיעות בפסול מחמת רשעו ולשי' י"א חיישי' שמא עשה תשובה אבל מלבד דהרמ"פ חולק וכ' דדוקא במקדש ע"מ שאהי' צדיק בזה חיישי' שמא הרהור תשובה משא"כ בעלמא וכן מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' ק"ל שכ' ג"כ כן וע' עבוה"ג סי' ל"ד הנ"ל מ"ש בזה ולענ"ד יש להביא ראי' מש"ס דנדרים ס"ה קונם שאני נושא פ' שאביו רע וכו' שעשה תשובה וכו' ה"ה כנולד וכו' דמבואר דחשש עשיית תשובה הוי יולד ובע"כ דלא שכיח כלל וע' פסחים נ"ו ורש"י וברכות י' בהא דחזקי' גירר עצמות אביו ולא חש שמא עשה תשובה ובע"כ כחילוק הרמ"פ ורדב"ז הנ"ל וי"ל דשא"ה דאביק במינות לא חיישי' דלמא הדר דכל באי' לא ישובין וע' ע"ז דף י"ז אבל מצאתי בתשו' הרמ"ש כלל י"ז דין ב' בדין הריגת המסור שדיבר שם מהא דהמקדש ע"מ שאהי' צדיק וכו' ותי' דהתם משום חומר א"א החמירו בזה ע"ש ומוכח דלא ס"ל כסברת רמ"פ הנ"ל ועכ"פ כיון דלרוב פוסקים קרובי אם פסולים מה"ת רק לשי' קצת פוסקים הוי דרבנן שוב חזי לאצטרופי ד' הסוברים דאין לחוש שמא עשה תשובה ובפרט בגנב מפורסים וע' ברכות י"ט בהא דת"ח שעבר וכו' שמא עשה תשובה כו' וה"מ בדברים שבגופו אבל בממונא עד דמהדר ע"ש וה"נ י"ל בזה וע' בב"י א"ע סי' ל"ח בשם רי"ו ב' דיעות בזה אם בדבר שבממון חיישי' שמא הרהר בתשובה ויש לדון בזה לפמ"ש תוס' סנהדרין ל"א לתי' ב' שם דאם העדים מכחישים זא"ז ל"ש דין עשמב"כ אבל יעוין במהרי"ט ח"א סי' קל"ח שפסק בפשי' דגם בהכחשה עשבמ"כ וצ"ע שלא הזכיר כלל תי' ב' של תוס' הנ"ל ובנ"ד י"ל עוד דכיון דנתבאר לעיל דבקידושין בראיי' לבד נפסלו והרי בש"ס ראי' לא הכחישו עוד זא"ז ומצטרפו ונפסל כל עדותן וע' בכנה"ג הגב"י אות ק"ל בשם תשו' רש"ק דבקרובי אם ונראה מרומה לכ"ע ויש להקל שלא לחוש לקידושין כלל וכבר נתבאר דבנ"ד כולהו איתנייהו בי', ואמנם אי נימא דאין הרי"מ נפסל ע"פ הנ"ל הרי אדרבא יועיל עדותו לבטל עדות הר"ח שהרי כפי עדותו של הרי"מ אין כאן חשש קידושין וכפי שנתבאר

כ"א) ואם באנו לחוש מכח הקול שיצא כבר כ' הב"ח סי' מ"ו דמעשים בכ"י להקל בקול שיצא כיון שלא הוחזק בב"ד אף שנגבה עדות בב"ד ולא התירוה מיד בכ"ז אין בכלל הוחזק בב"ד ע"ש וע' ברשד"ם סי' ד' וסוסי' ל"ג ותשו' ב"י סי' ב' ותשו' רמ"א סי' צ"א ותשו' שא"י סי' ל"א ואבן השוהם סי' נ"ד ונו"ב סי' נ"ז וסוסי' ס' וע' עבוה"ג סי' ל"ד וע' שו"ת פני' יצחק סי' י' וסי' ט"ז בשם כמה שו"ת והיוצא מהם דבכה"ג דנ"ד ליכא חששא כלל מכח הקול וע"ע בב"י אה"ע סי' קמ"ט בשם תשו' הרמב"ן בזה היוצא לנו מכל הנ"ל דיש לנו כמה צדדים וצידי צדדים לבטל הקידושין וכמה טעמים נכונים בעזהש"י ומבואר בתשו' מ"ב סי' ט"ז וסי' ק"ו דאין להחמיר בחנם בכיוצא בזה להצריך גט גם באפשר להשיגו בכדי שלא לפסלה מן הכהונה גם מפני תיקון העולם שלא ינתן יד לפריצי הדור לעגן בנות ישראל וע' בשו"ת פני יצחק סי' ט"ז הנ"ל באורך בזה בשם רשד"ם סי' כ"א ומהר"י אדרכי סי' ז' ג"כ בזה וע' בב"י סי' מ"ב בשם הרשב"א שכעס על א' מתלמידיו שרצה להחמיר וכ' שהיא רעה חולה שמת שיתעללו הפריצים על בנות ישראל החשובים כדי להוציא ממון מידם ע"ש וגם בנ"ד עינינו הרואות כי כל חפצו להתרפס ברצי כסף ואין מהראוי ליתן יד לפושעים ולעשות בנות ישראל מדרך כף רגל לבני פריצי עמינו כמ"ש הב"י שם ולכן נלע"ד להתיר את הבתולה הנ"ל להתנסבא לכל גבר דיתצביין והנלע"ד כתבתי וארשום שנית בקיצור יסודי טעמי ההיתרים היוצאים לנו מכל הנ"ל א' כפי דעת רוב פוסקים וכמעט רובם בכולם דקרובי האם פסולים מה"ת א"כ אין בעדות ראי' ור"ח ממש כלל ול"מ להפוסקים דגם בזה נמצא קע"פ עדות כולן בטל ה"נ בזה וגם לשי' הסוברים דלא בטל הכל נשאר רק עדות של א' והרי בקידושי ע"א רוב פוסקים מקילים ובנ"ד שהאשה מכחשת לכ"ע ל"מ ב' כיון דכל העדים מכחישים זא"ז בחקירות בגוף המעשה וגם בבדיקות לשי' רוב הפוסקים כל עדותן בטל לגמרי ג' כיון דהוי דין מרומה לשי' כמ"פ מעכב דוח' גם בדיעבד ובנ"ד אין ב"ח יודע הזמן ונשאר רק ראי' והרי האשה מכחישתן וכבר נתבאר דבכה"ג אין לחוש לע"א לכ"ע ד' הרי בעדות ראי' מבואר דמסופק בטבעת אם הי' כסף ואם היי ש"פ ואם השליכתו מיד ונתבאר כמה טעמים לבטל עפי"ז הקידושין ה' בעדות ר"ח נתבאר דכיון דנדבר דרך מכירה מהני זריקה גם לאחר כ"ד משום דהסע"ת ושאר טעמים שנתבארו ו' הרי רי"מ ור"מ וגם המקדש מכחישים את העדים הנ"ל בכמה פרטים