מהרש"ם חלק ג סא

פ"מ סי' כ"ט פסק דרובא דרובא פוסקים מקילים במקדש בע"א וכ"פ בתשו' מהריט"ץ סי' נ"ד וסיים השמ"צ דאין להחמיר רק אם אין עד הב' לפנינו דחיישי' שמא יבוא אח"כ ויעיד כדברי עד ראשון אבל אם עד ב' לפנינו ואומר עדות שאינו גמור הוי כלא הי' שם יעו"ש עוד בזה וכן מצאתי בתשו' ר"מ גלאנזי סי' כ"א שפסק דלא כהתה"ד וסיים שהסכימו עמו רבותיו וחביריו שאין לחוש כלל לחומרא זו ע"ש וע' תשב"ץ ח"ג סי' פ"ד שכ' דאם הי' שם ב' עדים וא' ראה וא' לא ראה אך ששניהם מעידים שנכנס לשם קידושין וראו אח"כ הקידושין ביד האשה וא' מהם ראה כל ענין הקידושין וכ' דגם החולקים על הסמ"ג מודים בזה אם האיש והאשה מודים בדבר ע"ש. אבל הרי מבואר בכל החומרת הם רק אם האיש והאשה מודים אבל בנ"ד שהאשה מכחשת לכ"ע אין העד נאמן בכל גווני וכמבואר למעיין בכל המקומות הנ"ל ויעוין עוד בתשו' מהר"מ אלשיך סי' מ' שהביא ג"כ דברי תה"ד וב"י ומבואר שם ג"כ מד' תה"ד דאפי' אם האיש מודה אם האשה אינה מודה דלכ"ע יש להקל בכל גווני ע"ש וע' כנה"ג הגב"י מאות כ"ב והלאה בשם להקת הפוסקים להקל בזה וע' רשד"ם סי' י"א דבלשון גרוע גם סמ"ג מודה להקל ויעו"ש עוד בזה שכ' ג"כ דבהכחשה כ"ע מודו דשרי (י"ז) ומעתה נתנה ראש ונשובה אל עדות רי"מ הנ"ל והנה. גם הוא מכחיש בכמה דברים לר"ח בבדיקות ואומר שלא לבש בגד וחגורה ואמר לשון מתנה וגם אינו זוכר איזו יום ואיזו שבוע וגם מה שאמר שהתחיל לומר מעט דעם הרי את אין בזה ממש כלל כי ההתחלה בזה אם לא גמר כהוגן אינו כלום וגם הרי חזר בו טרם שגמר העדות וכבר נתבאר בתוכ"ד יכול לחזור בו והרי אמר אח"כ שהאמת שלא שמע כלום ואף דבקידושין תוכ"ד כד"ד כבר כ' הב"ש סי' ל"ז סקנ"א וסי' מ"ט סק"ג בשם ריב"ש דהעד יכול לחזור תוכ"ד וגם מה שאמר שלא ידע אם השליכתו מיד כי נבהל וברח הרי גם רא"י אמר שא"י והר"מ העיד שהשליכה מיד והאשה מכחשת לגמרי וגם מעדות ר"ח מורה שהשליכתו עכ"פ לאחר כ"ד וגם אינו מוכרח כלל דאפשר שהקטנה אמרה ביחד עם המקדש והשליכתו תוכ"ד ואין העד עתה לפנינו לגבות עדותו בפני המקדש והמתקדשת שנית וא"כ ליכא שום עדות ברור כלל – ועוד שהרי לפי עדות רי"מ מה שאמר הוו עדים כו' הי' אחר ב' מינוטין והוי שתיקה לאחר מ"מ דאינו כלום וגם הרי אמר בלשון עבר הוו עדים שקדשתי' וא"כ אין בו חשש כלל ובפרט שחזר ואמר אח"כ שהשליכתו תיכף ובמה שאמר שברח תיכף הוכחש משאר העדים וגם מה שאמר שאינו זוכר אם השליכתו ול"ע בסמ"ע וטו"ז חו"מ סי' כ"ט אם יכול לחזור בו אח"כ וע' רשד"ם אה"ע סי' פ"א דתלי לה במחלוקת תוס' ור"ן וע' שבו"י מ"ב סי' קי"ח בשם תו"י בזה וע' ר"מ אלשיך סי' ק"ד שהאריך להוכיח דא"י לחזור בו אם אמר אינו יודע והאריך בדברי תוס' ור"ן הנ"ל אבל באינו זוכר י"ל דמודה וע' ת"צ סי' קל"ה שכ' בפשיטות בראיות דיכול לחזור ולא הביא מכל הנ"ל אך דלפמ"ש רשד"ם סי' פ"א הנ"ל דהיכי דלא אמר שנזכר אח"כ באמתלא לכ"ע א"י לחזור בו א"כ ה"נ בנ"ד אך דבאמת אין אנו צריכין בנ"ד לחזרתו דגם כפי שאמר בתחלה אין כאן חשש קידושין כלל וכלל

י"ח) ומלבד כ"ז הנה. העד הרי"מ הי' בכאן כמה שנים ומוחזק ומפורסים בפי כל לרשע גנב ומפורסים ונקרא בפי כל ממש בשם גנב וגם מחלל שבת בפרהיסא שעשן ציגארין בשבת בפירסום ואח"ז הי' בק' פאטיק ומפורסם ששחט בעצמו עופות ואף דלא הוגבה עדות על כל הנ"ל כי איננו בכאן וא"א לגבות בפניו ומבואר בתשו' מהרמ"ל סי' פ"א ותשו' מ"ב סי' נ"א דא"א לפסול אדם ע"פ אומדנות והוכחות היינו היכי דהפרסום אינו בפ"כ שאומרים שעשה בפועל גניבות וחילול שבת משא"כ בנ"ד וע' כנה"ג סי' מ"ב הגב"י אות קע"ט בשם תשו' ר"מ אלבילא ותשו' רמ"א דאם מוחזק לרשע א"צ לגב"ע כלל ומפני חזקתו פוסלים אותו והיינו משום דכמו דסוקלין ושורפין על החזקות ה"נ לפסול עדותו וע' בב"י ח"מ סי' קי"א מחו' י"ג י"ד בשם תשו' הרא"ש בדין גביית חוב מבתים שהי' פרסום שהם של ש' ולוי מכחיש והשיב דבכ"מ פרסום מועיל שהרי סוקלין ושורפין על החזקות ע"ש והא דמבואר בטח"מ סי' שמ"ח בשם תשו' לגאון דמי שנחשד בגניבה ואין עדים אין עליו לא דין ולא מלקות כו' צ"ל דהיינו בחשד בעלמא דבפרסום ממש אף דאין לוקין בלא התראה מ"מ י"ל דעושין בו דין וכמ"ש בתשו' הרא"ש הנ"ל ועסמ"ע רסי' ק"מ סק"א ויל"ע באה"ע סי' י"א בדין קדל"פ אבל פרסום גמור שהכל אומרים מה שראו יש דעדיף – ומה גם שהרי גם הוא הכחיש לשאר עדים בחקירות בגוף המעשה וכבר נתבאר דבכה"ג כל העדות בטל

י"ט) עוד יש לדון בכל הנ"ל דל"מ לשי' רוב הפוסקים דקרובי האם פסולים מה"ת א"כ כיון דהעד ראי' הוא דודו של המקדש והי' ד' עדיו ביחד הרי קיי"ל דנמצא א' קא"פ עדותן בטלה לגמרי ואף דהב"ש סי' מ"ב סק"ח כ' די"ל דלשי' הסוברים דדוקא בצירוף עדותן בב"ד נפסלי' א"כ הי' כשרים בשעת קידושין הנה מלבד דעכ"פ יש לצרף שי' הפוסקים הסוברים דבראיי' לבד נפסלים ואף דלא נתכוין להעיד כפי דבריו הרי בנ"ד גם שאר העדים לא נתכוונו להעיד וכבר כ' הש"ך רסי' ל"ו דבכה"ג גם בלא נתכוין הקא"פ להעיד עדותן בטלה ובתשו' א' הבאתי סמוכין לדבריו מד' רש"י ונימוק"י יבמות כ"ה בסוגי' דהיגתיו בהא דאמר רבא אדם קרוב א"ע וכ' רש"י ונימוק"י שם דכיון שזה מתכוין להעיד נאמן הוא על חבירו וא"כ א"ע ע"ש והנה מ"ש דכיון שזה מתכוין להעיד לא נודע הכוונה דהא קיי"ל דכל עד א"צ כוונה להעיד זולת דעת תוסי"ש כריתות י"ב וכבר תמהו עליו כל הפוסקים ואולם נראה דכבר נודע קו' הראשונים ז"ל בהא דאמרי' פ"ד דנימא עדות שבטלה מקצתה ב"כ ות' דמה שנוגע לעצמו אינו בגדר עדות כלל ובאס"ז כתובות י"ח ביאר הטעם דהא אפי' בנמצא קא"פ אם לא נתכוין הקא"פ להעיד אין עדות הכשרים מתבטל וה"נ מה שאדם מעיד ע"ע איננו מתכוין להעיד בזה כיון שאינו בגדר עד ולכן שאר עדותו שמעיד על אחרים אינו מתבטל ע"ש וא"כ התינח אם מה שמעיד על אחרים מתכוין להעיד אבל אם גם בזה אינו מתכוין להעיד שוב אמר"י עשמב"כ וכמ"ש הש"ך הנ"ל ולכן הוצרכו רש"י ונימוק"י לומר דמיירי בנתכוין