מהרש"ם חלק ג ס

אפשי בתק"ח וכהא דא"נ וא"ע ובר"ן פ' אע"פ בסוגיא דהמקדש מע"י מבואר דגם לענין איסורא דהפרת נדרים לזכותו אלמוה לשיעבודא ולא לחובתו ע"ש וע' ט"ז יו"ד סי' שמ"ב סק"א שכ' גם כן דכמו לענין ממונא אמרי' הכי ה"נ במידי דמצוה ע"ש וא"כ ה"נ גבי קידושין כיון דהא דתקנו חז"ל דא"צ דו"ח הוא לטובות האשה משום חינא א"כ היכי דהאשה מכחשת ואין רצונה בהקידושין ולא ניחא לה בתקנה שוב לכ"ע צריך דו"ח ואוקמוה אדאורייתא ודו"ק

י"ג) ואמנם כ"ז דרך פלפול אבל הטעם הפשוט משום דהו"ל דין מרומה וצריך דו"ח א"כ ה"נ בנ"ד ולשי' כמ"פ היכי דצריך דו"ח גם דיעבד העדות בטל ודלא כהריב"ש הובא בב"י ח"מ סי' ל' וברמ"א סי' ט"ו וע' תומים שם סק"א בזה וגם לשי' ריב"ש דדין מרומה הוא רק אם נתקדשה אשת חשובה בלא שידוכין ובלא קרובים ובלא עשרה ובהכמנה וע' בכה"ג סי' מ"ב הגב"י אות ס"ג בזה וע' שו"ת ב"א חאה"ע סי' נ"ה בזה הרי גם בנ"ד כמעט כולהו איתנייהו בהו שהמקדש הוא קל ופריץ ובזוי והמקודשת היא בת בעה"ב ונעשה בכל האופנים הנ"ל וגם העדים מפורסים לקלי הדעת ובזוים א"כ בכה"ג ודאי צריך דו"ח ואף שהנו"ב מה"ק אהע סי' ע"ב שפך סוללה והעלה דבד"מ גם מה"ת א"צ שיהי' עשאי"ל והעלה דבעדות איסור אשה לבעלה גם אם אין העדים יודעים הזמן עדותן כשר והאריך מאוד ואולם כבר בא אחריו בשו"ת טור האבן סי' ט' וסתר כל ראיותיו וגם בתשו' ח"ס אה"ע סי' ק"ג דחה בפשי' ד' הנו"ב וב' דבמכחשת ודאי צריך דו"ח ואם לאו העדות בטל וגם אני בעניי בתשו' א' שהשבתי זה איזו שנים ירדתי לעומק העיון וישבתי כל קו' הנו"ב בכמה אנפין והבאתי כמה ראיות מש"ס וראשונים להיפוך ומרוב האריכות אין עת האסף עתה וע' לעיל ח"ב סי' רכ"ו וא"כ לפ"ז בנ"ד שהעד הר"ח אינו יודע באיזו שבוע הי' המעשה וזה א' מ"ז חקירות א"כ עדותו בטל ואף דלשי' רז"ה פ' הי' בודקין אם יודע באיזה חודש א"צ לידע השבוע אבל כבר דחה הר"ן בחי' שם דבריו והוכיח כן מהרמב"ם וכ"ה בריב"ש סי' רס"ו וגם בתשו' רב"א סי' ה' פסק כן להלכה ע"ש ואף דלשי' המאירי בשם גאוני ספרד בדין מרומה דגו"ק א"צ דו"ח גם בזה רבו החולקים עליו כמ"ש בתשו' רב"א שם ובשו"ת פ"מ ח"ב סי' א' וע' בכנה"ג סי' מ"ב הגב"י אות מ"ח מ"ט נ' בשם כמה שו"ת בזה וע' בשו"ת פני יצחק סי' י' וסי' י"ג באורך בזה מכמה שו"ת ועכ"פ היא סניף גדול לבטל עדות הר"ח וחזי לאיצטרופי לשאר טעמים שכתבתי

י"ד) ואמנם מלבד כל אלה הנה כבר נתבאר למעלה דלשי' רוב הפוסקים גם קרובי האם פסולים מה"ת וא"כ הרי הר"ח הוא שני בשני עם הרא"י וא"כ שניהם רק כע"א ובפרט שכבר נתבאר למעלה כמה טעמים לבטל עדות של רא"י לגמרי וא"כ נשאר רק עדות הר"ח לבד ונודע דלשי' רוב הפוסקים המקדש בע"א אין חוששין לקידושין זולת ד' הסמ"ג וקצת פוסקים העומדים בשיטתו המחמירים בזה' וע' בהגמיי' פ"ד מאישות בשם רא"ם ושכן שמע מאדם גדול וכ"ה במרדכי פ"ג דקידושין בשם ס' החכמה וכ"פ מהרי"ק אבל מבואר בתשו' תשב"ץ ח"א סי' ק"ל דגם לשי' סמ"ג הוא רק חשש דרבנן ובספיקה אזלי' להקל ובפרט דמוקמי' לה אחזקת פנוי' ואפי' תימא דחוששין מה"ת מ"מ הוי רק ספק והיכי דיש עוד איזו דיעה לבטל הקידושין בודאי אין לחוש לדברי הסמ"ג ע"ש ובפרט בנ"ד שהאשה מכחשת הרי מבואר ברמ"א דלכ"ע אין חוששין כלל ואף דבתשו' ח"צ סי' קט"ו דלשי' ר"מ פדאוה סי' ל"ב יש להחמיר גם בזה ובסי' ל"ז לא היקל רק בצרוף עוד איזו טעם והשיג על החמ"ח ע"ש הנה גם לדידי' עכ"פ בצרוף עוד טעם יש להקל וה"נ בנ"ד ועוד דכבר דחה דבריו בתשו' נו"ב סי' ס' ועוד דהא מבואר ברמ"פ סי' ל"ב שם דאם גם ע"א מכחישו לכ"ע יש להקל וה"נ בנ"ד דהר"מ אחיו מכחישו ונהי שהוא אחיו מ"מ מאן יימר לסמוך על עדותו של הר"ח יותר מעל הר"מ ועוד דכבר נתבאר כמה הכחשות בין רא"י ובין ר"ח וגם יבואר להלן עדות רמ"י שמכחיש לגמרי את שניהם ועוד דהא מבואר בתשו' ר"מ אלשיך סי' ק"ד דבמה שאומר המקדש דבר הגורם לביטול הקידושין שפיר מצטרף לעד להכחיש דברי העד שמכחישו ופ"ד ע"ש באמצע התשו' א"כ ה"נ בנ"ד הרי המקדש בעצמו אמר כי אחר שהניח הטבעת באצבעה אמר אתם עדים כו' ומכחיש את דברי ר"ח בזה וע' תשו' שבו"י ח"ב סי' קי"ח בשם תשו' ד"ר סי' ח' בשם כמה גדולים להקל במקדש בע"א והאשה מכחשת

ט"ו) ולכאורה י"ל דבנ"ד דהאשה מכחשת לגמרי שלא אמר כלום ושלא קבלה הטבעת מידו כלל רק מיד הקטנה ודבר זה כל העדים מכחישים אותה א"כ הוחזקה כפרנית וא"כ אין בהכחשה שלה ממש כלל א"כ י"ל דאין דינה כמכחשת וע' מהרי"ט ח"ב חיו"ד סי' כ"ז שכ' דגם באיסורין שייך סברת הוחזק כפרן ואף דבש"ך יו"ד סי' רל"ד סקנ"ט מבאור להיפוך וע' בתשו' ת"צ סי' ל"א שכ' בפשי' לענין גט דדמי לממון ולא הוחזק כפרן מדבר א' נגד דבר אחר שאמר ע"ש ואני מצאתי בירושלמי פ"ב דכתובות הל"ה דהוי בעיא דלא איפשטיא דאי' שם ר"י בעי' א"א הייתי ונתגרשתי במקום פלוני ובאו ב' ואמרו לא נתגרשה מכחישין הן אותה ופי' הק"ע דהבעי"א אי נימא דא"כ גם במ"ש א"א הייתי כיון דהוכחשה ופי' הפ"מ אינו נכון אך בנ"ד שהוכחשה באות דבר עצמו לכ"ע הוחזק כפרנית וא"כ י"ל דאין דינה כמכחשת אבל באמת מבואר במהרי"ט ח"ב אה"ע סי' מ"ג דגם בכה"ג שהוכחשה מ"ב עדים אפ"ה דינה כמכחשת כיון דעכ"פ אינה מודית לדברי העד וגם בתשו' נו"ב אה"ע סי' ע"ה העלה דגם באומרת שאינה יודעת אין חוששין לקידושין בע"א ע"ש וא"כ מכ"ש בנ"ד וע' תשו' רשד"ם סי' י"א וסי' ל"ו וע' תשו' עה"ג סי' מ"ו מ"ש בזה

, טז) והנה התה"ד כ' דאם העד א' אמר שנתקדשה בפניו ובפני עוד א' אף דעד ב' מכחישו כ"ע מודו להסמ"ג וע' בב"ש סי' מ"ב סק"ז וע' בס' עצמות יוסף קידושין ס"ה דמסיק כהב"י דאין לחוש לחומרת תה"ד ע"ש ולענ"ד מדברי המרדכי פ"ג דקידושין סי' תקל"א מוכח היפוך ד' תה"ד וע' בשו"ת שמ"צ חאה"ע סי' א' שהביא מד' רשד"מ אה"ע סי' ל"ו וכ' דלפי דבריו י"ל דאם עד ב' אינו זוכר ומ"מ יודע קצת מענין הקידושין דל"ה הכחשה גמורה חוששין לע"א לשי' תה"ד אבל בתשו'