מהרש"ם חלק ג נט
Maharsham part 3 59 · מהרש"ם חלק ג · free full Hebrew text
Open in the reader →דהוי רק ס"ק וכ"ה במהרי"ט ח"א סי' קל"ט בשם מהריב"ל ורש"ק ואף דהאב"מ הביא בשם רשד"מ שביאר ד' ריב"ש דהוי ודאי קידושין יעוין במל"מ פ"ג מאישות ה"א שהביא סתירה בד' רשד"ם בזה ובפרט ברשד"ם סי' י"א מוכח להדיא להיפוך יעי"ש היטב במל"מ וע' כנה"ג שם הגב"י אות כ"ז בשם כמה שו"ת בזה וגם י"ל לפמ"ש הרמ"א סי' כ"ז שם ס"ה בשם תשו' הר"ד וב"י דבעי' דוקא לשון להבא ולא לשון הוה ודוקא אם אמר הרי וכו' הוי לשון להבא ע"ש א"כ בנ"ד שאמר לשון הוה י"ל דל"ה קידושין כלל ועי' בתשו' אבן השוהם סי' נ"ח בתשו' ה"ג מהרי"ט אב"ד דמדינת העסין שהעיר בדין אמר לעד זייט מיין עדות אז איך בין זיע דער מיט מקדש אין איזט מיין פרויא והעיר שם והביא מד' רמב"ם וכ"מ פ"ג מאישות דרצתה היינו שתאמר הן דוקא ולא סגי בשתיקה אך בהגמ"ר וש"פ מוכח להיפוך ע"ש ולפמ"ש י"ל דבכה"ג שאמר לשון הוה לכ"ע ל"מ כלל יע' בב"ש סי' כ"ז סק"ו מ"ש בד' רמב"ם וכ"מ הנ"ל וע' כנה"ג שם הגה"ט אות י"ט וע' כנה"ג שם הגב"י אות פ"ד בדברי הר' דוראן הנ"ל ומהגם כי יש הכחשה ביניהם גם בהשלכת הטבעת וכיון דיש נ"מ בהכחשה שבין העדים בגופו דעובדא שוב לכ"ע הוי חקירות ועדיף מחקירות וכמש"ל וכבר כ' בשו"ת ר"ב אשכנזי סי' ד' דגם לשי' הרמב"ן שהובא בבעה"ת ובב"י ח"מ סי' ל"ד דגם בהכחשה בחקירות אין העדות מתבטל מ"מ מודה דבקידושין מתבטל וגם בלא"ה כל הפוסקים חולקין על הרמב"ם וע' ש"ך סי' ל' סק"ו וסי' ל"ג סקט"ז וע' מהרשד"ם חאה"ע סי' ל"ד שהעלה ג"כ דגם הרמב"ן מודה בעדות נשים דעדותן בטלה. ואף דהלח"מ פ"א מעדות העלה בד' רש"י וראב"ד דדוקא ז' חקירות הנאמרים במשנה הוי בכלל חקירות ע"ש עינינו הרואות שלא הובא דיעה זו בש"ע כלל וגם לשי' לח"מ שם בדעתם הרי לא נחשבו ב' העדים רק כע"א ע"ש ויבואר להלן דבנ"ד אין לחוש לקידושי ע"א. והן אמת דלפ"ד רשד"ם סי' ל"ו יש לדון דבנ"ד ל"ה הכחשה במה שאמר א' שלא אמר האמ"ל דשמא לא שמע הוא והב' שמע אבל במל"מ פ"ג מאישות שם מבואר לחלק בין תיבה א' לדיבור א' שלם וגם מבואר במהריט ח"א סי' קל"ח שהביא ד' רשד"מ ודחאם והביא גם בשם תשו' רד"ק שפסק דלא כהרשד"ם וע' בתשו' ב"י סי' י"א וע' בב"ש רסי' מ"ז בשם תשו' שער אפרים דהיכי דהי' ביחד גם לא שמענו הוי ראי' וכ"ה להדיא בתשו' ראנ"ח ח"ב סי' פ"ו ובשו"ת פני יצחק סי' י' הביא כן גם בשם מ"צ וערה"ש ובתי כהונה וע' בב"ש סי' מ"ב סק"ז בשם כמ"פ בדין אם ב' עדים מכחישים זא"ז וגם האשה מכחשת שניהם וע"ש סי' מ"ז וע' בתשו:' ה"ג מסניטין שהובא בשו"ת אדב"ע סי' ט"ז הנ"ל שכ' ג"כ בפשי' דאם האשה מכחשת לשניהם דליכא סברא דעד מסייע מעיזה לכ"ע תנשא לכתחלה וא"כ ה"נ בנ"ד הרי היא מכחשת לשניהם ובפרט דבנ"ד ב' העדים מעידים על ענין קידושין ומכחישים זא"ז לא דמי כלל לעד א' אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה ועדותן בטלה וכמש"ל וע' בשו"ת ב"א חא"ע סי' נ"ד נ"ה וע' שמ"צ סי' א' שכ' דאם עד ב' אינו זוכר רוב פוסקים ס"ל דקידושין דמי לד"מ ועדותן קיימת וכן הכחשה בבדיקות אבל בחקירות בטל והביא מתשו' ר"י אדרבי סי' א' בשם ר' יוסף ארליטו דבד"מ ל"מ הכחשה רק בדאמר לא כי אלא וכו. והרי"א דחאו לגמרי ועסמ"ע סי' ל' סק"ח ג"כ בזה אבל הגי"ת חזר ודחה ד' הרי"א וע' רשד"ם סי' ל"א בזה דוקא בממון אבל בקידושין בכל גווני הוי הכחשה וא"כ אם אמר א' שאמר האמ"ל והב' אינו זוכר אינו הכחשה ואת"ל כמ"ש מהרח"ש סי' י"ח דקידש שלא בעשרה הוי דין מרומה אפ"ה כשר אך לפמ"ש בתשו' ב"י סי' ב' דאם העד אמר שא"י אם שמעה האשה הוי הכחשה בחקירות וכ"ה בתשו' פ"מ סי' כ"ט וכ' דה"ה אם א' ראה הטבעת והב' לא ראה וה"נ בנ"ד שהעד א"י אם שמעה האשה ג"כ ואף שדברי הב"י צ"ע מ"מ אם הי' במעמד א' ודאי נכונים דבריו וע' מהרי"ט קי' כ"ט דאף שהי' כמה הכחשות במקום וזמן אפ"ה צידד להחמיר ואולי גם הב"י לא היקל רק בצירוף שהי' שם ע"א פסול מה"ת ותדע שהרי בסי' ד' כ' בעצמו דאם ע"א א"י החקירות כשר אך י"ל דבהכחשה בגוף המעשה עדיף מחקירות ומ"מ בשביל שאמר א"י לא נתבטל וגם בהכחשה אף שפסק בתשו' רב"א סי' ה' להקל מ"מ סיים דיש להצריך גט מפני הלעז עכ"ד ומבואר דבנ"ד גם מה שיש חילוק ביניהם בראיות הטבעת שרא"י לא ראהו הוי הכחשה בחקירות ונהי שלא היקל למעשה מ"מ בנ"ד שיש עוד כמה טעמים אחרים ודאי דאין מקום להחמיר כלל
י"ב) עוד יש לדון בזה דכבר נודע דעת כמ"פ דעדי קידושין שבאים בעדותן לאסרה לכל העולם צריכים דו"ח ובפרט היכי דאיכא חשש רמאות וע' באה"ע ס"ט מ"ב ס"ד בהג"ה ומבואר בב"ש שם דהיכי דהאשה מכחשת צריך דו"ח והיינו משום דבכה"ג דמי לדין מרומה ובתשו' א' כתבתי דיש לדון מטעם אחר דהא טעם הסוברים דל"ב דו"ח הוא משום דאיכא כתובה למישקל הו"ל כדיני ממונות דא"צ דו"ח אמנם היכי דהאשה מכחשת ולגבי ממונא קיי"ל דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי וא"כ ליכא כתובה למישקל ושוב לית בי' ממונא כלל ודמי לד"נ וצריך דו"ח, אך די"ל דהא אנן קיי"ל דכל ארוסה לי"ל כתובה וא"כ מהראוי שיהי' כל עדי קידושין צריכין דו"ת והן אמת דהרשב"א שממנו מקור דינו של רמ"א סי' מ"ב הנ"ל שכ' דעדי קידושין א"צ דו"ח י"ל דלשי' אזיל דסובר דארוסה יש לה כתיבה כמ"ש הב"י אה"ע סי' נ"ה בשמו אבל לדידן י"ל דצריך דו"ח ובזה י"ל ד' המרדכי ר"פ אד"מ שכ' דעידי קידושין צריכין דו"ח דלשי' אזיל דס"ל בפ"ד דכתובות להדיא דארוסה אין לה כתובה אך דבאמת מבואר ברשב"א ונימוק"י שילהי יבמות דגם בארוסה דלי"ל כתובה מ"מ משום ל"פ א"צ דו"ח דכיון דתקנו רבנן בנשואה ה"נ בארוסה ע"ש א"כ ה"נ י"ל במכחישת דשייך לא פלוג ואולם יש לדון לפמ"ש הנימו"י ביבמות שם דהא דא"צ דו"ח בעדי נשים משום ממונא דכתובה אף דכ' הטעם דבממון א"צ דו"ח משום שלא תנעול דלת בפני לוין ובכתובה ל"ש נע"ד מ"מ אית בי' משום תונא ודמי לנע"ד ע"ש וע' תוס' כתובות צ' ע"א ד"ה ש"מ והנה התוס' כתובות פ"ד שם כתבו בשם ר"ח דמשום חינא היינו שימצאו הנשים חן בעיני האנשים ודלא כרש"י ע"ש והנה כבר נודע דבכל תק"ח י"ל אי