מהרש"ם חלק ג נז

אפי' נערה בגדי' תוכ"ד אפ"ה מקודשת ול"א בתר אומדנא לבטל הקידושין היינו משום דאמרה תחלה קדשני ונעשו מעשה הקידושין אבל בנ"ד דלא אמרה רק שיש לנו אומדנא מכח מה ששמעה דברי הקטנה ואמרה שתוק מה לך לזה ובאמת אין זה הוכחה ברורה די"ל דאמרה כן בסתם בלא כוונה לקידושין רק שלא תתערב בדברי' ועכ"פ הוי רק מכח אומדנא וגם גוף קנין הטבעת למקדש הוי ג"כ רק מכח אומדנא ששמע וראה ושתק וכמ"ש לעיל או דנימא מכח אומדנא שידע באמת מתחלה שרוצה לקדשה וא"כ כיון דכל חלות הקידושין בא רק מכח אומדנא שוב מהני אומדנא אחרת לבטל הקידושין מהא דזרקה תיכף וכמ"ש בתשו' מהרשד"ם חאו"ח סי' כ"א דגם היכי דל"מ אומדנא לבטל המעשה היינו רק היכי דהמעשה מהני מצד עצמו אבל היכי דכל המעשה מהני רק ע"פ אומדנא שוב אתי אומדנא ומבטל אומדנא וה"נ בנ"ד וא"כ כיון דרא"י אומר שא"י אם השליכתו והר"מ אמר שהשליכתו וגם מדברי שאר עדים נראה כן וכפי שיבואר. להלן א"כ אין בעדותו ממש – הנה נתבארו כמה טעמים לבטל עדות הרא"י – ועוד יבואר להלן בס"ד קצת טעמים

ז) ומעתה נפנה לדברי שאר העדים והנה עדות הר"מ מלבד שאין בדבריו שום חשש קידושין הנה אדרבא דבריו מסייעי' להכחיש המעיד להיפוך ויען כי הדבר פשוט ומבואר קצרתי

ואמנם עדות הר"ח נראה לכאורה שעדותו מורה שהי' בזה קידושין דאף שאמר שלא אמר האמ"ל רק הא עדים שאני מקדשה מ"מ בודאי דיבור כזה לא גרע מידים מוכיחות, ומדשתקה וקיבלה נתרצית ואף שאמר תחלה שהי' בשעת הנחה ואח"כ חזר ואמר קודם הנחה מלבד בכ"ז שלא גמר עדותו יכול לחזור בו דהא אפי' תוכ"ד יכול לחזור ואפי' תוכ"ד של שני עסמ"ע רס"י כ"ט וע' ש"ג פ' שבועות העדות והגהת מח"א שם בזה ועוד דגם מה שאמר בשעת הנחה מתפרש קודם הנחה וכמ"ש בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קכ"ב באמצע התשו' להוכיח כן מכמ"ק בש"ס ע"ש וכן מצאתי בב"י יו"ד סי' ש"ה במ"ש הטור בשעה שנותן הפדיון לכהן דהכוונה קודם שנותן ע"ש וה"נ בזה. ואף שאמר ג"כ שהשליכתו תיכף מ"מ ממה שאמר תחלה שאמר הוו עדים וכו' ואח"ז חזר ואמר שאמרה הקטנה בטבעת כזה מקדשים והשליכתו נראה מזה שהקטנה אמרה דברי' אחר אמירתו ואז השליכתו וכמ"ש כה"ג בתשו' דברי ריבות סי' רפ"ט בענין שזרק לה הטבעת על שולי' וא"ל בלשון לע"ז וכו' דמשמעות דברי העד הוא שמתחלה זרק ואח"כ אמר וע' שו"ת ארי' דב"ע חאה"ע סי' ט"ז שהביאו (וע' בשו"ת בג"כ סי' כ"א שכ' ג"כ כה"ג וע' בשו"ת רמר"א סי' י"ג מ"ש בזה לפקפק ע"ד בגכ"ה הנ"ל) ונהי שכ' שאין לסמוך ע"ז להקל מ"מ להחמיר ולעשותו ספק עכ"פ יש לחוש לזה (ויש לי לדון ע"ז מהא דהרי זה ת"ע ת"ש כו' שא"א להוציא ב' דברים כא' וה"נ אולי אמרו שניהם יחד וע' רש"י חגיגה י"ב אבל עכ"פ ספיקא הוי) וא"כ הרי כבר העלה בתשו' ח"צ סי' קט"ו שאם השליכתו אחר כ"ד ל"מ כלל לבטל הקידושין גם בשתקה ולא אמרה כלום כיון דבכל הקנינים א"י לחזור לאחר כ"ד וכן מצאתי בשו"ת שמ"צ חאה"ע סי' א' שכ"כ בפשי' ואף דמ"ש ראי' מהב"י סי' מ"ב אינו ראי' כלל מ"מ א"א להקל נגדם וכה ראיתי בשו"ת פני יצחק חאה"ע סי' י' שהביא ד' הח"צ וכ' ג"כ שכדבריו מבואר בתשו' מיימוני להל' אישות סי' א' והגמ"ר דקידושין שהביא הב"י סי' ל' וסי' מ"ב ע"ש והמעיין ימצא דהתם מיירי באמרה תחלה קדשני תוכ"ד א"י לחזור ואין מזה ראי' לשתקה ומ"מ גם בלי ראי' י"ל כן וכ"ה גם בשו"ת גבורת אנשים בשו"ת שבסופו מהגאון מהר"מ אבי הש"ך ז"ל דלשון נטלתו וזרקתו משמע תיכף לנטילה זריקה תוכ"ד ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד ואולם הנה בשו"ת ארי' דב"ע סי' ט"ז הנ"ל הביא בשם הג' מליסא ז"ל ובשם הג' מסניטין ז"ל ששניהם נתכוונו לדבר א' לדחות ד' הח"צ ע"פ סברת הוכיח סופו על תחלתו והביאו מחולין ל"ט והג' מסניטין כ' עוד דנהי דהוי ספיקא מ"מ בדבר שיש לדון מיד על המעשה כפי שהוכיח סופו ולא הי' לנו הוכחה להיפוך לכ"ע א אמרי' הסע"ת והוכיח כן מב"ב קמ"ח בשכ"מ שכתב כו' נכסי' לאחרים אם כמחלק וכו' אם כנמלך וכל דלמא עיוני מעיין והדר יהיב ומשני סתמא מידק דייק וכו' ובשכ"מ שכ' כל נכסיו ועמד חיישי' שמא י"ל נכסים ובתוס' הקשו מהא דדלמא עיוני מעיין ותי' דסתמא דעיוני מעיין כיון שחלקם ע"ש ומוכח דכיון דחלקם לבסוף מגלה על דעתו הראשונה ועפ"ז צידד במעשה דקידושין בלא שידוכי דהוי בזיון וכהא דקידושין מ"ה י"ל דלכ"ע הסע"ת והג' בליסא כ' די"ל מתחלה נטלן כדי לזרקן ובעהמ"ח ז"ל השיג על סברותיהם ע"ש באורך והביא משו"ת מהר"מ מלובלין סי' קל"ט דמבואר דהי' החזרה אחר כ"ד ואפ"ה הוי ס"ל דמהני אי לאו טעמא שלא החזירה עד שאמרו הנערים מה אתה עושה וכ' די"ל דהתם הי' הוכחה שנתכוונו רק לשם שחוק גם הח"צ מודה דמהני גם אחר כ"ד ע"ש ואני מצאתי במרדכי פ"ג דקידושין סי' תקל"א שהביא בשם ספר החכמה מעשה בנערה א' משודכת לכהן ובא פריץ א' בבית הנערה עם ב' עדים ונכנס עמה בדברים ונתן לה טבעת ולא הזכיר שום קידושין עד אחר שעה אז אמר לעדים הוו עדים עלי שקדשתי' וא' מן העדים אמר וכו' רק כשאמר הוו עלי עדים אמרתי לה השליכי כי לשם קידושין נתן לך והשליכה כו' והשוו כל הגדולים שהקידושין ל"ה קידושין הרא"מ הביא ראי' מפ"ק דקידושין ששתיקה לאחר מ"מ לאו כלום ועוד דהסע"ת שהשליכתו ואיתא פ"ב דחולין ופי"ג דכ"ע מודו היכי דאיכא למיתלי השתיקה באמתלא מוכחת הסע"ת אמרי' וכו' עכ"ל הרי מבואר דלפי טעם ב' גם בלא טעמא דשתיקה לאחר מ"מ אפ"ה מהני מה שהשליכתו אף דהי' לאחר כ"ד לכל הדיעות שהוא כדי ש"ש תלמיד לרב כמבואר והביא הטעם משום דהסע"ת והוא כדברי הג' מסניטין וליסא ז"ל והן אמת די"ל דדוקא התם שנתן לה בתחלה בסתם רק אח"כ אמר הוו עדים שקדשתי' לכן אף אי נימא דשתיקה גם לאחמ"מ מהני עכ"פ איכא הוכחה קצת ומהני מה שהשליכה אח"כ גם אחר כ"ד וכעין מ"ש הארדב"ע בטעמו של מהרמ"ל דהכל תלוי כפי האומדנא אבל עכ"פ מבואר ההערה מהא דהסע"ת ומוכח דהכל לפי ענין ההוכחה ומ"ש המרדכי דמוכח בש"ס דהיכי דאיכא למיתלי השתיקה באמתלא מוכחת לכ"ע אמרי'