מהרש"ם חלק ג נו

כו' וכיון שאבר אסור מדרבנן ל"מ לי' הכשר שחיטה דל"ה ג"כ אלא מדרבנן ע"ש ומבואר כסברת הרשב"ץ וע"ע בתוס' שבת ק' ע"א ד"ה פירות וכו' במ"ש דמה"ת ממעט כל דבר וכו' וימצא ג"כ כה"ג וביותר מצאתי ברמב"ם פי"ב מהל' תרומות ה"א שכ' וז"ל אסור לטמא תרומות ח"ל בטומאה של תורה ואע"פ שאינו טמאה אלא בארץ העמים שהוא מדבריהם מפני שעיקר חיובה מדבריהם עכ"ל הרי מפורש כסברת הרשב"ץ

– ג') ומעתה לפ"ז אשובה אראה הגב"ע הנ"ל ואבאר תחלה עדות הרא"י שהוא דודו של המקדש מצד האם וכבר נתבאר דכפי ד' רובא דרובא מהראשונים ואחרונים ז"ל אין בקידושין ממש וגם לפי דברי המחמירים הרי בנ"ד שלא ראה ולא ידע הטבעת כלל אם הוא כסף או בדיל או בלעך וא"כ אם לא הי' כסף ממש רק ש"כ בודאי אין בעדותו שלום גם אם הי' ש"פ וכמ"ש וא"כ הוי ס"ס דלמא הי' בדיל וכדומה דלכ"ע ל"ה קידושין ואת"ל שהי' כסף דלמא העיקר כרוב הפוסקים דקרובי האם מה"ת פסולים

ד) עוד יש לדון בזה דהא כיון דמסופק אולי הי' של בצעך וכדומה א"כ יש להסתפק בו אם הי' ש"פ וכבר נודע מ"ש הר"ן בסוגיא דנתן הוא ואמרה היא דבספיקא מוקמי' לה מדאורייתא בח' פניי' ואף שדעת הרמב"ם שם דהוי סד"א כבר כ' מהרי"ק שורש קע"ב דהיינו משום דהוי סד"ד ואין החזקה מכריע הדין אבל בספק במציאות מוקמי' לה מה"ת בח' פנוי' וע' בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"ח שהוכיח במישור ג"כ כן ובפרט לשי' הרמב"ם דכל הספיקות מדבריהם יעו"ש וע' בכנה"ג סי' כ"ז הגה"ט אות כ"א ובאב"מ שם סקי"ח וע' בב"ש סי' ל"א סק"י וסקי"א וע' בשו"ת פני יצחק סי' ס"ז בשם שו"ת חק"ל ח"א יו"ד סי' קי"ג בכמה ראיות להוכיח דהוי רק דרבנן ע"ש וכיון דהוי רק קידושי דרבנן שוב לכ"ע בקרובי האם בטלו הקדושין לגמרי ועוד דהא כבר נודע דברי התוס' ב"ק ע' דהיכי דיכולים העדים לראות ולא ראו הוי חצי דבר ולשי' הרי"ף דוקא בהועיל עדותן במקצת לענין פירות וא"כ בנ"ד הרי מה"ת הוי חצי דבר ואפי' אם יעידו אחרים על הטבעת שהי' ש"פ לא יועיל כלום עדותן דדבר ולא ח"ד ואף דגם לפי דבריהם וגם אם אינו ש"פ חיישי' שמא ש"פ במדי הרי זה, רק מדרבנן וכמ"ש הב"ש סי' ל"א סק"ו וסקי"א וא"כ לענין של תורה י"ל כמ"ש ובפרט לפמ"ש הב"ש סי' ל' סק"ט דאם הי' ספק לעדים הוי כמקדש בלא עדים ובסי' ל"א סק"ו הקשה דלפ"ז מה מהני אם ש"פ במק"א ותי' שם תמוה ע' בב"מ שם והנכון כמ"ש הב"מ וכדבריו העלה הנה"מ ג"כ דיני תפיסה סק"ז דהיכי דהעדים הי' יכולים לראות ולא ראו וכהא דספק קרוב לו או לה בזה הוי מקדש בלא עדים אבל בספק ש"פ במדי הרי ל"ה יכולים לידע כלל ע"ש וע' בפ"י קידושין י"ב ג"כ בזה ובמקנה בקו"א לסי' ל' ומדברי הפ"י מוכח להיפוך ע"ש וא"כ בנ"ד שהי' יכול לראות ולא ראה שוב אין עדותו כלום מדאורייתא (ועי' נוב"י מ"ק אה"ע סי' נ"ח ומ"ת סי' ע"ז מ"ש בדברי ב"ש הנ"ל ובדברי תשו' מימוני לס' נשים סי' א' ומדברי הרשב"א בזה וע' תשו' ח"ס א"ע ח"א סי' ק' מ"ש בזה) והן אמת דהרשב"א בחי' לשבועות נסתפק אי בכלי בעי' ש"פ אבל מד' הש"ע וכל הפוסקים ל"נ כן וע' באב"מ סי' ל"א סק"ו כמה ראיות לזה וזה איזו שנים הראה לי ח"א ש"ס מפורש קידושין ח' דגם בכלים בעינן ש"פ דוקא וד' הרשב"א צע"ג ועכ"פ לית מאן דחש לספיקא דהרשב"א בזה וע' שו"מ מ"ד ח"א סי' ק"צ מ"ש בזה מהר"ן קידושין ג' דמבואר כהקצה"ח ודלא כנה"מ שם

ה') עוד יש לדון בזה דהא המקדש בטבעת שאינו שלו אין הקידושין חלין כלל וגם בטבעת שאול ל"ה קידושין רק ע"פ האופנים המבוארים בסי' כ"ח סי"ט ומהם שידע המשאיל שרוצה לקדש בו ושתדע האשה שהוא שאול בידו אך במי שמקדש במה שבידו מסתמא כל מה שת"י האדם הוא שלו וע' בתשו' ח"ס אה"ע סי' פ' וסי' פ"ד בזה והנה מי שנותן דבר לחבירו ולא נודע לנו אם נתן במתנה אם בפקדון וכדומה תליא במחלוקת הראשונים כמ"ש בקצה"ח סי' שס"ג סק"ט מדברי הרשב"א ור"ן בזה וע' בתשו' מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' מ"ג ובמל"מ פ"ג מאישות ה"ח מ"ש בזה מכמ"ד וע' באב"מ סי' כ"ז סק"ט שלא ראה דברי מל"מ הנ"ל וע' בתשו' הרשב"א סי' אלף ק"פ ודו"ק ומעתה לפ"ז בנ"ד הרי העדים האחרים העידו שהרא"י נתן מקודם הטבעת להר"י בסתם ולא נודע להם על איזו אופן ואם נתן לו בפקדון ושאלה וכפי דבריו שלא ידע כלל אם רוצה לקדשה והאשה לא ידעה אם הטבעת שלו או רק שאול בידו שהרי העידו שהרא"י נתן לו הטבעת טרם בואה א"כ פשי' דאין בהקידושין ממש וגם י"ל דהוי כמקדש בלא עדים וכמש"ל בשם הב"ש כיון דהיו יכולין לחקור ע"ז ולא חקרו וכמש"ל בשם הב"מ ואולם יש מקום לומר בזה דכיון שראה אח"כ שמקדשה בו וכן שמע שאמר שרוצה ליתן אותו לה במתנה ושתק הרי נתרצה לזה והקנהו לו לגמרי ושוב שפיר הי' בידו לקדשה אך דמ"מ י"ל דכיון דהרא"י בעצמו אומר שהוא לא נתנו לו נהי דאתכחיש משאר העדים בזה שהעידו שהוא נתנו לו מ"מ הרי במה שאומר שלא הקנהו לו בזה אין מי שיכחיש לו ונאמן בזה וכהא דאמרי' בש"ס דב"ב ל"א זה אומר של אבותי כו' האי אייתי סהדי דאבהתי' ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה ש"ח ואר"נ אוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בח' אבהתא דנהי דאתכחיש באכילתה באבהתא מי איתכחש ע"ש וה"נ בזה וא"כ קידשה בטבעת שאינו שלו, אבל בזה יש לפקפק דהא לא אמר יותר רק שלא נתנו לו רק דממילא נשמע מזה דלא הקנהו לו וכיון דכל דיבורו בזה הוכחש במה שאמר שלא נתנו לו איך נוכל לקיים דיבורו במה שנשמע ממילא ממנו וגוף הדיבור ממילא כולו אתכחיש וגדולה מזו כ' מהרי"ט בתשו' ח"ב אה"ע סי' מ"ג דדוקא בתרי מילי וכהא דחזקת אבהתא וחזקת ג"ש אמרי' במה דאתכחיש וכו' משא"כ בדבר א' ע"ש ומכ"ש בזה (והעירני הרב מוהר"י מהא דכל האומר לא לויתי וכו' דמקיימים מה דנשמע ממילא שלא פרע אף שהוכחש בגוף הדבר ולק"מ דהתם לאו משום עדות אלא דלגבי עצמו הודאת בע"ד מרני אף שהוכחש משא"כ בנ"ד דדנים מכח עדותו המוכחש ולגבי עדות ל"מ בכה"ג

) וא"ו) ואולם יש לדון עוד דהא בנ"ד שהגיד רא"י שלא ראה אם השליכה הטבעת תיכף והנה אם השליכתו תיכף י"ל דאין בהקידושין ממש דאף דמבואר בהג"ה רס"י מ"ב בשם תשו' מהר"ם דאם אמרה תחלה קדשני וזרק הקידושין לתוך חיקה