מהרש"ם חלק ג נה

ר"א ושכבר עמד רה"ג על דבריו ודחאם בכמה ראיות ומצאתי בשו"ת עבוה"ג סי' מ"ו שהאריך הרבה בזה והביא מתשו' ר"מ אלשקר סי' ס"ח שהעתיק תשו' רב שרירא גאון ורה"ג ותשו' הרי"ף והרמב"ן ורשב"א וריב"ש ור"ש בר חפני ואגודה ומרדכי וראב"ן וסמ"ג ותוס' והג"א שכולם פה א' סוברים דקרובי אם מה"ת וא"צ גט והש"ך ג"כ הביא דברי הרא"ה בסה"ח שכ"כ והש"ך הסוב דגם כוונת רמב"ם רק כפי שורש הידוע שהוא קורא לי"ג מידות דברי סופרים וכמו קידושי כסף והאריך בזה וכדבריו ממש וככל החזיון הזה מבואר גם בתשו' פ"י ח"ב סי' פ"ח והביא ג"כ דברי התשב"ץ שהביא הב"י סי' מ"ב והש"ך הנ"ל שהעלה כן ובעה"ג שם הביא ראי' לזה מירושלמי והעלה דהעיקר בכוונת הרמב"ם כדעת התשב"ץ וריב"ש ואף דבתשו' תומת ישרים סי' פ"ג שדא בי' נרגא מכח דקדוק לשון הרמב"ם שכ' גבי קידושי כסף שהוא מד"ס אבל בהל' עדות כ' שהוא מדבריהם הנה העה"ג שם הוכיח מדברי הה"מ פ"ד מאישות דס"ל דשניהם שוים וכ"ה ד' הכ"מ וכ' שיש לו חבילות ראיות ברמב"ם עצמו לזה דאין חילוק בין הלשונות (ונ"ל ראי' לזה מדברי הרמב"ם פי"ז דכלים הל' ה' ודו"ק) וגם הביא ד' ס' הכריתות בחלק נת"ע סי' כ' דלימוד דאם אינו ענין לא חשיב דרשא אלא מקרא מלא והוי יותר מהיקש דחשוב כאלו נכתב בהדיא עכ"ד א"כ עדיף לימוד דקרובי אם מדין קידושי כסף דנלמד בגז"ש וכ' דבזה נדחה גם תי' הלח"מ וסיים דגם לשי' רמ"א אין לחוש רק שלא בשעה"ד אבל בשעה"ד בודאי אין לחוש כלל לשי' המחמירים ע"ש באורך וע' לח"מ פ"ט ממ"א ה"ב במ"ש מתוס' ב"מ ס"א דדבר הלמד באם אינו ענין אין לוקין עליו ובאמת שמהתוס' מוכח להיפוך למעיין וע' י"מ אות א' בזה וכן העלה בשו"ת רע"א שם וגם בתשו' רשר"ם חאה"ע ל"ג האריך והעלה דאיכא ס"ס בזה וצרף גם ד' הסוברים דגם בפס"ע דרבנן א"צ גט והביא שם ג"כ דברי ס' הכריתות שהביא עה"ג שם וכן מצאתי בשו"ת רי"ן הרא"ש שנדפסו מחדש סי' פ"א שהוכיח דקרובי האם לכ"ע מה"ת וגם בפס"ע דרבנן גם להסוברים דצריכה גט היינו בפסולי רשעה משא"כ בפסולי קורבה והביא בשם רמ"ה שכ"כ להדיא לחלק בזה והביא כן בשם ר' יואל וש"פ ובשם רמ"ה שעשה מעשה להתיר בפס"ע מצד קרובי האם דא"צ גט כלל ודיבר שם גם מדברי רמב"ם והעלה ג"כ כלל הנ"ל וע' בב"י סוסי' מ"ב שרמז לתשו' רי"ן הרמ"ש וכעת זכינו לתשו' זו באורך בטעמו ונימוקו והן אמת דחילוק הרמ"ה ורי"ן הרא"ש הנ"ל צע"ג לענ"ד כי מתשו' הרשב"א מבואר שדעת ר"א הנ"ל להדיא דגם בפסולי דקרובי אם דהוי מחמת דרשא צריכה גט וכ"מ עוד מכמ"פ אבל עכ"פ הנה דעת רמ"ה ורי"ן הרא"ש הוא כן וע' בשו"ת דברי ריבות סי' ח' דמסיק ג"כ דקרובי אם א"צ גט וע' בשי"ק על הירושלמי פ"ד דנזיר ה"ו שהוכיח משם דקרובי האם פסולים מה"ת וכה ראיתי בתשו' נו"ב מ"ת סי' ע"א שהעיר ג"כ בחילוק הלשון בין מד"ס ובין מדבריהם ותמה על הכ"מ שלא הרגיש בזה והנך רואה שכבר קדמו בתו"י ועה"ג דמאו וכ' שיש לו חבילות ראיות להיפוך גם מ"ש הנו"ב שם לחלק דבקידושי כסף כ' הרמב"ם המקדש בביאה וכו' בשטר מן התורה אבל הכסף מד"ס אבל לא כ' שהם דין תורה ויש לפרש שכיר שלענין הדין אין הפרש ביניהם אבל בהל' עדות כ' אין פסולים מדין תורה אלא קרובים ממשפחת האם ומזה משמע שלענין תדין הוא אומר שאלו הם מד"ת מכלל ששאר הפסולים אינם מד"ת עכ"ד ויש להביא סמך לזה מרמב"ם פ"ה מטו"מ הל"ה בדין טמא שנכנס למקדש דאינו חייב אלא הנוגע במת והשני שנגע בו כדין תורה אבל הנוגע בכלים שנגעו באדם וכו' פטור וכו' שהדברים האלו וכו' אינם מדין תורה וכו' וביאר הכ"מ שם דהיינו משום דלשי' אזיל דכל מה שאינו מפורש בתורה קרי לי' ד"ס וע' תוסי"ט פ"ז מאהלות מ"ג ובשי"ק ומרה"פ על הירושלמי פ"ז דנזיר ה"ד (וע' בס' י"ש ליו"ד סי' רס"ז סקכ"ג שהביא ראי' לרמב"ם מש"ס דר"ה ל"ד וריטב"א שם דדבר הנלמד בג"ש קרי' לי מד"ס) ומבואר דאע"ג דהוי מה"ת כיון דיש חילוק לענין הדין נקט אינם מד"ת (וע' ברמב"ם וכ"מ רפ"ב מהל' אבל דמוכח דאין חילוק בין מד"ס ובין מדבריהם אבל לפי דעת הלח"מ שם אין הכרח לזה) אבל בכ"ז אין הוכרח לדייק מזה היכי דלא נקט החילוק לדינא בפי'

ב) והנה ע"פ ד' עה"ג הנ"ל נתקיימו דברי תשו' שב יעקב סי' כ"א שחידש דגם לרמב"ם דסובר דקרובי אם דרבנן מ"מ בקידושי כסף שהם ג"כ רק קידושי דרבנן לשי' רמב"ם שוב גם בפסולי אם בטלו הקידושין וכמ"ש כה"ג הרשב"ץ ורמ"א סוסי' מ"ב ובשו"ת רע"א הנ"ל דחה עפ"ד הלח"מ דכסף הנלמד בגז"ש דאין אדם דן מעצמו הוי כד"ת משא"כ בשאר מידות וע"ש שביאר דגם אם נחלק בין מד"ס ובין מדבריהם צ"ל כחילוק הלח"מ דאל"כ תיקשו מ"ט חילק הרמב"ם ביניהם ע"ש ואולם לפ"מ שדחה העבוה"ג ד' הלח"מ והעלה שאין חילוק בזה א"כ שוב יתכנו ד' הש"י הנ"ל וגם לפי תי' א' של הנו"ב הנ"ל הרי בעכצ"ל כחילוק הלח"מ וכיון שה שהוכיח דדרשת אא"ע עדיף מגז"ש א"כ אין לחלק בזה (וע' צי"ר על הירושלמי פ"א דקידושין ה"א שהוכיח משם דקידושי כסף הוי ד"ת ממש) אמנם גם אי נימא כדברי הלח"מ הנ"ל יש לי לדון דאם לא קידש בכסף רק בשוה כסף שוב גם בקרובי אם אין לחוש לקידושין לכ"ע דהא התוס' קידושין ב' הקשו מנ"ל דש"ב ככסף דהא גבי ע"ע בעי קרא דישיב לרבות ש"כ ככסף ותי' דילפי' לה מע"ע ע"ש וא"כ דין ש"כ בקידושין הרי שוב לא נלמד מגז"ש רק דיליף לה מע"ע וע"ע גופי' יליף לה מריבויא דקרא וע' בש"ס שם ד' ח' בהא דפריך תבואה וכלים ה"ד אי לימא דלא מיקני בהו כלל ושוב א"ר לרבות ש"כ ככסף כו' ומבואר דגם קנין שהוא ברצון לא אתי מסברא ומוכח כהתוס' וע' ברשב"א ור"ן ומהרש"א ופ"י שם ופשטות לשון הש"ס מוכח כהתוס' וא"כ שוב לא עדיף מדרשת קרובי האם לכ"ע וא"כ שוב בכה"ג לכ"ע המקדש בקרובי האם אין לחוש לקידושין כלל וכמ"ש התשב"ץ ורמ"א הנ"ל והן אמת שיש להעיר על חילוק הרשב"ץ הנ"ל מש"ס יבמות כ"ח דפריך ותתייבם כיון דמדאורייתא רמי' קמי' פגע באחות זקוקתו וע' רש"י שם דזיקה דרבנן וא"כ הוי ממ"נ ומאי פריך ובע"כ דלא כרשב"ץ אבל יעוין בישרי"ע להג' מסקאלא ז"ל בחידושיו כ' ע"א שהעיר בזה ותי' ע"ש ומצינו בתוס' חולין ע"ג ע"ב ד"ה הוכשרו כו' וי"ל משום דאורייתא לא מכשרא שחיטה