מהרש"ם חלק ג נד

סי' נ

בדבר המעשה שקידש הבחור פב"פ את הבתולה פב"פ ואחר גב"ע בב"ד של ג' באיום כראוי ושבועה בנק"ח ממש העידו הרא"י אח אמו של המקדש והר"מ והר"ח שני אחים מאם והם שני בשני מצד האם עם הרא"י הנ"ל ועוד א' הרי"מ והוא איש זר מפורסם למחלל שבת וגנב ופרוץ במעשיו וע"ה ופוחז גמור וזהו תוכן עדותן בקיצור

העיד הרא"י כי בבוא הבתולה הנ"ל לבית הר"י ועמה עוד בתולה קטנה ואמר הר"י המקדש להבתולה הגדולה יש לי טבעת דיר צי שענקין ראה אם טוב הוא והוצא הטבעת מכיסו ואני לא ראיתיו ואיני יודע מה הוא אם כסף או בדיל או בלאך ולקחה הקטנה בתחלה את הטבעת ואמרה בטבעת כזה נותנין חופה וקידושין והשיבה הגדולה שחוק מה לך לזה וחזר ולקח הר"י הטבעת והושיטה הגדולה בהחלה אצבע יד שמאל וחזרה ואמרה לא זהו יד ימין וחזרה והושיטה אצבע ימין ונתן הטבעת באצבעה ואמר האמ"ל בט"ז כדמו"י ויותר לא ראיתי אם השליכתו מיד או לא כי נבהלתי והלכתי משם תומ"י רק זאת שמעתי שאמר רבותי הא עדים אז איך האב זיא מקדש גיוועזין. והמעשה הי' ביום ד' ונעשה ביום ד' העבר ב' שבועות – ואני לא ידעתי מקודם מאומה מזה

העיד הר"מ ביום ד' הנ"ל באה הבתולה עם עוד קטנה לתקן המנעול אצל הר"י ותקנו ושילמה לו ונעלהו ואני ישבתי בקרוב כערך א' אמה ועסקתי במלאכתי ודברתי עם איזו ערל וכמו מינוט א' אחד שנעלה המנעל שמעתי שאמר הר"י רבותי הא עדים אז איך בין זיא מקדש וברגע זו השליכה הבתולה הטבעת על השלחן ויותר לא ראיתי ולדעתי כפי שישבתי בקירוב מן הנמנע הוא שיהי' אפשר שיאמר עוד איזו דיבור שלא אשמע, הרא"י ישב כנגד ולא הלך משם עד אחר שהלכו הבתולות ושאר אנשים משם ומסתמא ראה גם השלכת הטבעת ואח"ז ביקש הר"י שנית שתקח הטבעת ולא אדע אם היא לקחתו או הקטנה והלכו להם וכשהי' אצל הפתח השליכה מי מהם הטבעת על הווארסטעט

העיד ר"ח איני זוכר באיזו שבוע אבל הי' ביום ד' ובאה הבתולה עם עוד קטנה לתקן המנעל אצל הר"י ותקנה ושלמה ונעלתו ותיכף ירד הר"י מן היוארססע ולבש בגד אחר וחגר חגירה ורחץ ידיו והוצא הטבעת מכיסו וקודם לזה טרם בוא הבתולה נתן הרא"י להר"י הטבעת ולא אמר כלום על מה נתנו והוא הטמינו בכיסו וחזר והוציאו בבוא הבתולה הנ"ל ואמר לה קח טבעת זה וראה אם טוב הוא ומכרנו לך והשיבה איך וועל עס קויפען ולא נתן תחלה הטבעת להקטנה כלל גם לא הושיטה הבתולה תחלה אצבע שמאל כלל רק מתחלה הושיטה אצבע ימין והניח הטבעת על אצבע ובשעת ההנחה אמר רבותי הא עדים אז איך בין זיא מקדש ושאלנו אותו באיזו זמן אמר כן וחזר איידער ער האט דאס איהר אהן גיטאהן האט ער אזוי גיזאנט. אין דיא קטנה האט גיזאגט בטבעת כזה נותנין חו"ק ותיכף השליכה הבתולה הטבעת על השלחן ואמרה נא דיר עס אפ איך דארף עס ניט וגם הרא"י ישב עמי בשוה וראה השלכת הטבעת ולא ידעתי תחלה משום דבר להיות עד בזה ואח"ז ביקשה הר"י שנית לוקח הטבעת ואמר נעם עס איך שענק עס דיר וחזרה ולקחתו והלכה לבית שכן א' ושלחתו בחזרה

העיד הרי"מ איני זוכר איזו יום ואיזו שבוע וכמדומה שהי' ביום ד' באה הבתולה עם עם עוד קטנה לתקן הנעל ותיקנו ושילמו ונעלתו וירד הר"י מהווארסטעט ולא לבש שום בגד וחגורה כלל רק שהשליכו זל"ז שלג דרך שחוק ורחץ ידיו והרא"י נתן להר"י טבעת קודם בוא הבתולה והטמינו בכיסו ובבואה הוצאו מכיסו ואמר להבתולה איך שענק דיר דאס פינגריל והקטנה אמרה בטבעת כזה מקדשים ואמרה הבתולה גיב עס מיר ואמר תן אצבעך והושיטה אצבע ימין תיכף אין ער האט אן גיהויבען צו זאגין עפיס דעם הרי את ושאלני אותו איך אמר וחזר ואמר שהאמת שלא שמעתי אם אמר כלום רק אחר שהניחו באצבעה כמו ערך ב' או ג' מינוטין אמר לנו רבותי הוו עדים אז איך האב זיא מקדש גיוועזין וברחתי תיכף כי נבהלתי ולא ידעתי אם השליכה תיכף וחזר ואמר שלא הלך עד אחר שהלכה הבתולה משם רק איני זוכר אם השליכתו וחזר ואמר שהשליכתו רק איני זוכר אם על השלחן או על הארץ

הבתולה מכחשת שלקחה הטבעת מיד הקטנה ולא מידו ולא אמר המקדש כלום והניחה באצבעה וחזרה והשליכתו מיד והקטנה אמרה כי היא חזרה ולקחתו כשביקש הר"י שנית ומבית שכינה שלחוהו אליו בחזרה

הר"י אמר שהי' חיבה ביניהם מקודם ונדבר ביניהם שיעשו מה ובאה במכוון עבור זה ולבש הבעקישע וחגורה ורחץ ידיו וא"ל איך שענק דיר דאס פינגריל והקטנה אמרה בכזה מקדשים ואמרה הבתולה נא נא ואמרת במהירות הרי את מקבט"ז כדמו"י ואולי ע"י המהירות לא שמעו העדים ואחר שכבר הנחתו באצבעה אמרתי רבותי הוו עדים שקדשתיה ויבהלה והשליכתו תיכף ואמרתי למה נבהלת קח אותו וחזרה ולקחתו והלכה לביתו וחזרה ושלחתו אלי והנה בידי

א) טרם יהי' כל שיח אבאר דין קרוב האם אם כשרים לעדות קידושין ואם יש בזה חשש להצריכה גט עכ"פ והנה כבר נודע ד' רמב"ם פי"ג מעדות שכ' וז"ל הקרובים פסולים לעדות מה"ת וכו' מפי השמועה למדו וכו' אין פסולים מד"ת אלא קרובים ממשפחת אב בלבד וכו' אבל שאר הקרובים מן האם וכו' כולן פסולין מדבריהם עכ"ל ובתומים סי' ל"ג הביא ד' העיטור בשם רה"ג שלמד מהא דפ"ק דקידושין ד' כ"ד דיוצא בשאר איברים צריך ג"ש הואיל ומדרש חכמים ה"נ בקרובי האם דהוי מדרש חכמים צריכה גט וכיון שדעת רה"ג ג"כ ודעת העיטור כן יש להחמיר כדבריהם ע"ש ואמנם הנה בתשו' הרשב"א חתו"א סי' ר"ל ותשו' רמב"ן הביאו בשם רה"ג שדחה ד' הסוברים דקרובי האם צריכה גט ודחה ראייתם מפ"ק דקידושין וגם בעיטור מבואר כן רק דעת ר"א בעל השאילתות הוא כן וכ' במרדכי פ"ג דקידושין בשם העיטור בזה וכבר ביאר דבריו בשו"ת רכ"א סי' צ"ד ודחה ד' התומים ואני מצאתי בתשו' הרשב"א סי' אלף קפ"ה שרמז הש"ך רסי' ל"ג שהביא שם ג"כ ד'