מהרש"ם חלק ג נג

משאלה וע' בח"מ סוס"י רצ"ו וע' בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"א שכ' להדיא שכל הבא לחדש תנאי שלא הוזכר בשטר אין שומעין לו ע"ש באמצע התשו' וכ"ה בתשו' מהרשד"ם חו"מ סי' ר"ס ובמק"א הארכתי בזה מכמה דוכתי וע' ביו"ד סי' רל"ב סי"ב בהג"ה וש"ך סקכ"ה וסקכ"ו דבנודר לחבירו אינו נאמן לומר תנאי הי' בידינו והן אמת די"ל דבנ"ד שהכתב שנתן להשו"ב לא נזכר בו ג"כ חיוב לימוד האומנות ושניהם מודים שהי' ביניהם תנאי זה א"כ שוב ליכא הוכחה מסתימת לשון הכתב גם נגד תנאי זה אבל הרי כפי דברי חותנו לקח באמת כתב מר"י שו"ב לראי' על חיוב הלימוד רק שטוען עתה דכיון שלא כתב בו תנאי החזקה כמדומה שהחזיר לו הכתב ומסופק בזה ולפי דבריו מה זו שתיקה ומדוע לא לקח אצלו כתב אחר ונכרים הדברי' שלא החזיר הכתב ונתרצה בכך וגם אי נימא דאין דאין עדות העדים מועיל כבר כתבתי דהחתימה שלו כמאה עדים דמיא ואינו נאמן לחדש תנאים – ועוד דבכל כה"ג הי' צריך להתנות במשה"ת ועכ"פ שיהי' תנאי כפול ואף דמבואר ברמ"א יו"ד סי' ר"כ סט"ו דבנדרים ושבועות א"צ שיהי' ת"כ ואני מצאתי ראי' מתשו' מיימוני' להל' שבועות סי' ד' בתשו' ה"ר אלחנן באמצע התשו' שם דמפורש כהרמ"א שוב מצאתי בס' י"נ שם שהעיר בזה אבל נראה דהיינו בנדר שבינו לבין עצמו משא"כ בדבר הנוגע לחבירו וכמ"ש בשו"ת תועפת רא"ם סי' כ"ט להוכיח כן ממהרי"ק שרש קפ"א ע"ש באורך

ואני מצאתי בשו"ת לחם רב סי' ע"ד שהעלה ג"כ דבנדרים א"צ ת"כ לפי שהוא רק איסורא ולית בי' ממונא כלל והביא מתוס' סו"פ שבועות העדות להוכיח כן וגם בזה דעת הרא"ש אינו כן רק היכי דאיכא אומדנא דמוכח סגי בגי"ד לבד ע"ש וא"כ בנ"ד שנוגע לממון חבירו וליכא אומדנא דמוכח דאדרבא מדלא נכתב כן בכתב שנתן ר"י לחותנו ולא החליף על כתב אחר מוכח דלא הקפיד בזה ובפרט דהי' דבר מסופק אם יצטרך כלל לזה א"כ פשי' דבעי' ת"כ וע' בשו"ת מהר"י מברונא סי' רי"א דרפיא בידו דין זה אי בעי ה"כ בנדרים והביא מתוס' סנהדרין בז"ב גבי אסמכתא מהא דהילנו המלכה וחזר ודחה ע"ש וע' בשו"ת עט"ח יו"ד סי' י"ט באמצע התשו' שכתב דדינו של הרמ"א תלוי במחלוקת הראשונים והביא מתוס' נזיר י"א ורמב"ן ב"ב קכ"ו וע' בב"מ אה"ע סי' ק"כ ג"כ בזה שביאר דברי הרמב"ן משום דבנודר בינו לבין עצמו א"צ למשה"ת ע"ש וא"כ בנ"ד ל"ש זה וע' ירו' פ"ז דדמאי ה"ז דמוכח ג"כ דגם במה שבינו לבין עצמו צריך ת"כ ע"ש ודו"ק

ולכן לפענ"ד גם טענה זו אינה כלום ובפרט אם ירצה להחזיקו עתה בודאי ל"ש לומר שנתבטל כבר הכתב לפי שלא החזיקו עד עתה כיון שרו"מ נסע בתוך הזמן למק"א ולא השלים תנאו ליתן סך המעות ובלא התראת ב"ד עשה מה שעשה וד"ז יש ללמוד ממ"ש בתשו' הריב"ש סי' רכ"ב ורמז אליו הרמ"א בחו"מ סי' ר' ס"ז בסופו ועמ"ש בחיבורי שם ומכ"ש בנ"ד שלא נתברר מי הי' העובר תחלה כלל הדבר שהכתב שחתם רו"מ הוא בתקפו וחלילה לו לעבור עליו – ולענין גוף חיוב החזקה בביתו מכאן ולהלאה יקום הדין ביניהם ויבור ע"י שוק"ח וכן לענין התשלומין כדין דברים שבממון אבל אין מקום לבטל השבועה והאיסור מכח טענות הנ"ל ואף שראיתי בשו"ת טטו"ד מ"ג סי' כ"ט היפוך דברינו אבל במח"כ לא חלי ולא הרגיש בכל המקומות שהבאתי. סי' מ"ט להרב וכו' מו"ה אשר זעליג מוטערפערל נ"י מו"צ דק"ק מיכלפאליע פאד גוב. רוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד העגונה רחל בת צבי שזה ב' שנים הלך בעלה שלמה בן העניך ראחילאק לצבא המלחמה ועד היום לא יודע זכרו וכששאלה משרי הצבא בא תשובה בח"י שני שרים שנהרג אצל מוקדן ביום פ' ואח"ז בא שנית מעיר הממלכה פ"ב ג"כ כן אלא שלא יודע להם יום הריגתו והנה רי"מ האריך בכל פרטי הספיקות ובענין נאמנות הארכעות והביא גם תשו' מהרש"ם ח"א סי' ו' וסי' קי"ח וח"ב סי' ל"ב ועיקר החשש משום שהועד במלחמה דבעינן קברתיו ורו"מ הביא מתשו' מהריב"ל דבעד מפ"ע תלינן שהראשון אמר קברתיו והנה הגם דמהריב"ל ס"ל כן והובא בקו"ע סי' ג' וסי' ל"א וסי' מ' וסי' מ"ח אבל בסי' רפ"א וסי' רצ"ג מבואר דהראנ"ח לא רצה לסמוך ע"ז ובסי' שס"ט הובא דברי מהרי"ט ח"א סי' כ"ד שאין לסמוך ע"ז ואני מצאתי במהרי"ט ח"א סי' קל"ט שדחה ראיות מהריב"ל מדברי תה"ד והעלה דלא כמהריב"ל והביא שגם בתשו' הראכ"ח סי' ס"ט הוכיח להיפוך וכ"ה בתשו' ר"מ אלשקר סי' כ"ו וגם בתשו' עבה"ג סוסי' ס"ז וסי' ע"ג חולק על מהריב"ל ולפלא על המל"מ פי"ג מה"ג הכ"א שהביא בפשיטות דברי מהריב"ל ולא הזכיר כלל דעת החולקים ומצאתי בתשו' תורת חיים להרח"ש ח"ב סי' נ"ה שהביא ממהרשד"ם סי' נ"א שעשה סניף מסברת מהריב"ל והוא כתב דשא"ה שהי' רק איסור דרבנן והעלה דאין לצרף דברי מהריב"ל רק לספק – ורו"מ כתב בשם תשו' ר"י מפדאוה סי' כ"ג שסמך ע"ד מהריב"ל ושכן הסכימו כמה אחרונים ואין הספר ת"י אבל קשה לסמוך ע"ז אבל לענ"ד כפי החוק והנימוס הנהוג בין העמים בזה"ז שבכל מלחמה אם רק אין בורחים כל הצבא למק"א נותנים חופש זל"ז לשעות קצובות לקבור הנהרגים ואז יוצאים פקודי החיל ועושים רשימה מי הם הנהרגים ובשעה הוא אין פרץ ואין צוחה ועושים הכל בהשקט א"כ עדות זו אינו בגדר עד מלחמה לחוש שאומר בדדמי ע"י פחד המלחמה כי לא הי' שום פחד ומכירם את כל או"א וקוברים כל הנהרגים א"כ י"ל דבכה"ג א"צ לומר קברתיו וגם מסתמא הוי כאמר קברתיו ואת"ל לחוש שמא עדות הערכאות הי' בסתם שנהרג בשעת מלחמה וכל החיל ברח ולא באו הנהרגים לידי קבורה שוב י"ל דהוי ס"ס דיש לצרף בזה דברי מהריב"ל וסייעתו אבל לענ"ד ע"פ רוב אינו כן ואין לחוש בזה למיעוט לענין חשש בדדמי שהוא רק מדרבנן ועכ"פ יש לסמוך בכה"ג ע"ד מהריב"ל הנ"ל והנלע"ד כתבתי.