מהרש"ם חלק ג מד

כן רק שאינו שם עצמיי נקרא בלשון כינוי וכמו שמצינו בפייט של יום ח' של פסח חבל נחלתו מכונים וע' בתוס' תענית כ' ד"ה בחניכתו וע' בשו"ת אמרי א"ש סי' קכ"א שהביא מישעי' מ"ג בשם ישראל יכנה ות"ל הרגשתי בזה טרם ראיתי שם ויש מקום לומר דשם הכולל אומה או משפחה יתכן לקרות בשם כינוי משא"כ באדם פרטיי וכמ"ש בתשו' רמ"א סי' פ"ד בדעת הב"י לחלק בזה וע' בשו"ת אמרי א"ש שם סי' מ"א שהביא ממד"ר פ' לך בעלי חניכתו ששמם אברהם כשמו וגם בזה הרגשתי זה כמה מדעתי ומצאתי בז"א על הפסוקתא פסקא דמ"ת אות ט' הביא בשם ילקוט ראובני וצוני מלאך גליצור מכונה רזיאל הרי כמ"ש וגם מצאתי ברש"י ביצה ל"ג ע"ב ד"ה במיסתקי וכו' כך אמר לי ר"ש המכונה חסיד מן ברבשתא וכו' עכ"ל וי"ל בזה דכיון דאינו שמו העצמיי רק על התואר יתכן לשון המכונה אף שהוא לשה"ק ובש"ס דסנהדרין ס' ע"א ארי' א"ש אין קורעין אלא על שם המיוחד בלבד לאפיקו כינוי דלא ואח"כ מסיק דגם על כינוי קורעין ומבואר דכל שאר שמותיו י"ת הגם שנקרא בהם מ"מ כיון שאינם שמותיו העצמים רק שם המיוחד הוא שם עצמיי לכן נקראים בשם כינוים אף שהם בלשה"ק ובנמק"י שם מבואר דבהזכיר שם המיוחד בלשון לע"ז דינו ככינוי ויש לי לתמוה במ"ש הנמוק"י פ"ק דנדרים דף ז' בשם הריטב"א דהשומע הזכרת השם מפי חבירו בלשון לעז או שאר לשונות אין לנדותו רק גוערין בו ומזה נראה כדעת הש"ך יו"ד סי' קע"ט סקי"א דאין בו קדושה וזה סותר למ"ש בעצמו בסנהדרין הנ"ל דהוי כשאר כנוים שאינם שם המיוחד וע' בסמ"ע חו"מ רסי' כ"ז שכ' בפשי' דשם שקורין בו הגוים הוי ככינוי וע' באו"ת שם ולא הזכיר מהנ"ל כלל אבל מצאתי בתשו' תשב"ץ ח"א סי' ב' שכ' בפשי' כהש"ך הנ"ל דגם בלשון תרגום מותר למחוק וצע"ג וע' תשו' רע"א סי' כ"ה במ"ש הרמב"ם סוף הל' שבועות דכל ז' שמות משמות המיוחדים שהוא תמוה ע"ש בזה ועכ"פ נראה מזה דכל שם שאינו עצמיי רק על התואר וכדומה גם בלשה"ק הוי רק כינוי וכל שם לעז גם בשם עצמוי הוי כינוי והיינו היכי דשם הלע"ז הוי פירוש של שם הקודש אבל היכי דשם הלעז הוי שם עצם בפ"ע יתכן שפיר לומר דלא הוי בגדר כינוי וזה נראה דעת הרמ"א וע' בג"פ ס"ק ס"ד היטב בזה אבל גם בתשו' רדב"ז ח"ב סי' תת"פ כ' וז"ל והוי יודע דאין ראוי לכתוב עבדי' המכונה אלא היכי דהשם ב' הוא כינוי ממש ואינו במשמעות השם בעצמו אז הוא לשון כינוי אבל בשמות שאחד הוא פי' לחבירו כגון יהודא שקורין הנכרים ליאון על שם גור ארי' יהודא אין כותבין המכונה אלא דמתקרי וכו' עכ"ל והוא ג"כ כדעת הב"י ותשובה זו נעלמה מהאחרוני' אבל אנן בתר הרמ"א גרירין ולכן נראה דהעיקר כמ"ש

ג') ואולם היכי דב' השמות הם בלעז כבר הביא הב"ש בשם מהרמ"ל והוסכם מכמה אחרוני' דיש לכתוב דמתקרי זולת דעת מהרש"ל אינו כן כמ"ש הט"ז בכללים סקי"א ובכמה מקומות אבל אני מצאתי בב"ש ש"א אות א' בשם אקסילראד שהביא בשם הט"ז שפסק לכתוב אקסילראד המכונה בענדיט והב"ש השיג עליו ובט"ז שם סקמ"ו הביא בשם מהר"ם חריף ומהר"א שרענצילף ודמש"א דס"ל ג"כ כרש"ל וט"ז הנ"ל ואני מצאתי בתשו' רמ"א סי' פ"ד במה שהעלה שם דמתקרי כולל ג"כ כינוי שהובא בט"ז ואחרוני' ובגוף התשו' שם הביא ראי' לדבריו ממ"ש המ"מ פ"ג מגירושין דיש לכתוב על שם הלועזים שהם כינוים פלוני דמתקרי פ' וכן אמרי' בגמ' אדא בר הדיא דמתקרי איי מרי אע"ג דאיי מרי אינו שם עברי אלא ש"מ דמתקרי כולל הכל עכ"ל והנה גם שם הדיא אינו שם עברי וא"כ מה ראי' מהתם הרי בכה"ג ששניהם אינם שם עברי גם לכתחלה יש לכתוב דמתקרי ובע"כ דהרמ"א סובר דאין חילוק כלל וגם בכה"ג יש לכתוב המכונה אלא שהוכיח מזה דגם במתקרי כשר דכולל הכל ומפורש דלא כהב"ש ומרמ"ל – וכיון שרבינו הרמ"א סובר כן וגם רש"ל וט"ז ומהר"ם חריף ומהרא"ש ס"ל כן בודאי יש לנו ע"מ שנסמוך בדיעבד. ובפרט שהג"פ סוס"ק ס"ד דעתו נוטה דכל החלוקים בין דמתקרי להמכינה הם רק משום ותבחר לשון ערומים ואין בו חשש פוסיל ושם ד' מהרח"ש ורק בשם הב"ח הביא דפסול וכה דעת המג"ע ומג"ש שבתשו' גאו"ב ותשו' פ"י כנודע וגם ד' רשד"ם סי' מ"ו שציין הג"פ מוכח כן למעיין בגוף התשו' ע"ש ועכ"פ בכה"ג דמפורש בתשו' רמ"א להקל וידוע דתשו' זו הי' בהעלם עין מכל הגדולים הנ"ל שנחלקו עם הב"ח ובט"ז סי' קכ"ט ס"ק כ"ה הביא שמצא תשו' רמ"א הנ"ל ועפ"ז נתפשטה ההוראה להקל בכתב דמתקרי על המכונה הרי כל חילו של הרמ"א בנוי על היסוד דגם ב"ב שמות של לעז שוה לשם א' עברי ושם א' לעז ובע"כ דגם בכה"ג יש להקל בדיעבד וכמ"ש

ד') ועוד דהא בג"פ סי' קכ"ט סקס"ד הוכיח מד' מהרח"ש דהא דבשני שמות של לעז יש לכתוב דמתקרי היינו היכי דשם ב' הוא לפעמים שם עצם בפ"ע אבל היכי דשם ב' אינו בשום פעם שם בפ"ע ולעולם הוא נטפל לשם אחר כותבים עליו המכונה ומה"ט פסק מהרח"ש באשה ששמה מעריסה גראסיוזה ואח"כ קראו לה שבתולה דיש לכתוב המכונה ע"ש ואף דהתם שם שבתולה הוא רק מפני שנולדה בשבת אבל המעיין שם בכל דברי הג"פ במ"ש ליישב עפ"ז סתירת ד' הרמ"א ימצא דס"ל דבכל גווני היכי דשם ב' איננו שם עצמיי בפ"ע ותמיד הוא נטפל לשם אחר יש לכתוב המכונה ע"ש היטב וימצא כדברי וכן נראה דעת כנה"ג סי' קכ"ט בהקב"י אות קכ"ב דלא נחלק על הרח"ש רק משום דס"ל דרגילות לקרותו שם העצם וא"כ בנ"ד דשם מאניק ידוע לכל שאינו שם בפ"ע רק יוצא משם מאניס שפיר יש לכתוב המכונה

ה') ומדי עייני בזה בא לידי בשאלה שו"ת חסל"א ומצאתי בחא"ע סי' ל"ה שצידד שם בנידון שלו שכתבו אהרן המכונה ארון והביא מדברי הג"פ הנ"ל והבין בדבריו כמ"ש וע"ש עוד שהעלה דבשם שא"צ לכתוב כגון בשם אבי המתגרשת יש להקל בכתב המכונה על דמתקרי וס"ל דלא הוי שינוי גמור רק דהו"ל כלא נכתב כלל ע"ש ואם אמנם דבריו מפוקפקין בעיני אבל לפי המבואר בכנה"ג סי' קכ"ט בהגב"י אות קכ"ב הנ"ל דגם בכתב המכונה על דמתקרי י"ל דרק אם לא ניתן