מהרש"ם חלק ג מב

לא הי' האותיות הפוכין ורק התיבות הי' הפוכין וכדברי' נראה מלשון הש"ס

ועוד ראי' מדברי ר"ה גאון שהובא בהה"מ פי"א משבת שפי' מתני' דהכותב ב' אותיות וכו' בין משתי סמניות וכו' חייב פירוש ב' סמניות שאינם אותיות ידועות בכתב כגון נונין הפוכין דכתיבי גבי ויהי בנסוע הארון וכו' והביא בשם הרשב"א שדחה פירש"י והעיקר כפירוש רה"ג ע"ש ובתשו' רכ"ח סי' נ' ונ"ג הוכיח שהנונין הם מתיבות בנסוע ומתאוננים הרי שהנונן ההפוכין אינם אותיות אלא סמניות ואף דלשי' רח"כ הנ"ל שהאותיות מגוף התיבות בע"כ דנחשבים לאותיות אבל מלבד די"ל דגם אם כשרין בתיבות הללו מפני שכך הוא הלמ"מ לכתבם שם כך מטעמים הנזכרים בזה"ק ושאר טעמים אבל בעלמא בוודאי אינם אותיות כלל ועוד דשא"ה דההיפוך רק ראשה למטה ורגלה למעלה והיא רק אות א' ושאר האותיות הם כהוגן ונקראים כראוי גם אם יש אות א' בנתים שהוא הפוכה כל רואי' יכירנה משא"כ בנ"ד שכל האותיות והתיבות מהופכין ועיין בתשו' מעיל צדקה סימן כ"ט שכתב בפשיטות דאות הפוך אינו בכלל אותיות ועיין בפת"ש יו"ד סי' ער"ה ס"ק ו' מ"ש בזה ובמק"א הבאתי מרש"י סו"פ נח בפסוק וימת תרח בחרן נו"ן הפוכה ובתשו' הרשב"א שהובא בב"י יו"ד סוסי' רה"ע דלכתחלה יכתבו כדעת רש"י ומזה יש ראי' דגם בתיבה עצמה כשרה אבל התם נון הפשוטה אם כתובה הרגל למעלה וראשה למטה הרי אם יהפכו היריעה תהי' נקראת כראוי וג"ז במקום שיש קבלה דכתוב כן משא"כ בנ"ד שא"א להפך הטס באופן שיהי' האותיות ישרים ויש לדין מדברי הר"ן פ' הבונה בהא דלא יכתוב לאלפין עיינין שפי' שלא יכתוב האלף בענין שיראה ממנו צורת עיין הפוכה שאם ירחיק הרגל השמאלי מן הקו האמצעי וכו' יראה כאלו הי' עין הפוכה וכו' ע"ש ונראה מזה דעין הפוכה אות הוא אף שא"א לקרותה כראוי בשום צד אבל י"ל דאף דלא מיחשב אות כלל מ"מ הרואה וטעה לומר שהוא עין הפוכה סוף דבר כי לענ"ד בנ"ד שכל האותיות והתיבות הפוכין לא חל קדושת השם כלל שיהא אסור למוחקן

ועוד נראה שהרי דעת כמ"פ דשם שנכתב בלא כוונה אינו קדוש ועמח"א ה' ס"ת ורשד"ם יו"ד סי' קפ"ו אך דהרדב"ז ח"א סי' ע"ז כתב דסתמא לשמה קאי דומיא דזבחים דאמרינן סכין מושכתן למה שהן ע"ש א"כ התינח בכותבו כפי הראוי אבל בעשאן דרך היתוך באותיות מהופכין ותיבות הפוכין א"כ אדרבה סתמא של"ש הן וכמ"ש כה"ג בתוס' נזיר כ"ח סוע"א בד"ה משום וכו' דכיון דהיפר לה וכו' שוב אין עומדין וכו' דסתמא של"ש קיימי וכו' ע"ש ובתוס' מנחות ז' ע"א ד"ה אר"י וכו' דכיון שלא בזמנו היא אע"ג דכ"ש מקדשין שלא בזמן מ"מ שלא מדעת אין מקדשין ע"ש וא"כ באותיות מהופכין שנעשו שלא בכוונה לכ"ע לא נתקדשו

ועוד נראה דהא בש"ס דגיטין כ' ע"א וכתב ולא וחקק למימרא דחקיקה לאו כתיבה הוא ורמינהו עבד שיצא בכתב שע"ג טבלא ופנקס יצא לחירות אבל לא בכתב שע"ג כיפה וכו' הא דחק תוכות הא דחק יריכות ותוכות לא ורמינהו לא הי' כתבו שוקע אלא בולט ומבואר ברש"י דהיכי דסביבות האותיות שוקע והאותיות בולטות אינו בגדר כתב כלל א"כ הרי בנ"ד האותיות בולטות ואינם בכלל כתב כלל וכבר העלה הגאון ר"א ברודא בתשו' שב יעקב להתיר למחוק שם הנכתב בח"ת והן אמת דבתשו' רמ"ע מפאנו סי' ל"ו מפורש להיפוך וכל המעיין שם ימצא שכתב דדווקא בגיטי נשים וכדומה שאפשר בטס של מתכות יש לחלק דבשוקעות כשר ואותיות בולטות פסולין אבל בסתו"מ שאין נכתבים אלא ע"ג העיר בין ח"ת או יריכות כל שנגמר בסכין פסול ואף שסיים שם דגם בנכתב בח"ת עובר במוחק השם הנה ז"ל שם אעפ"י שלא נתקדש השם וכו' דהא תניא הי' כתוב על ידות הכלים יגוד ול"ש לן בין ח"ת וכו' אלמא כל שצורות אותיות השם מוכחת עליו ונעשית בכוונה שהוא שם אסור לקלקלו עכ"ל הרי מבואר דבכה"ג דנ"ד שהאותיות הפוכין ואין צורת השם מוכחת עליו ובלא כוונה דמותר למחוק ומש"ז א"ח סי' של"ד ס"ק ט"ז מבואר דבמטבעות אם אינו דרך כתיבה ודפוס מותר להתיכן ואף דבשו"ת נט"ש יו"ד סי' כ"ו הביא בשם תשו' שמ"צ וגם הוא הוכיח דאסור למחוק שם שנכתב דרך ח"ת מ"מ בכל ראיותיו אין הכרח לומר דאיכא איסור תורה וי"ל דאסור מדרבנן משום מ"ע דמיחזי כמוחק השם או גם מה"ת משום כבוד השם וא"כ התינח בנפתר וניתך השם בדרך שניתן לקרות ואיכא חשש מ"ע וגם איכא בזיון במחיקתו אבל בנ"ד שניתוך דרך היפוך י"ל דלכ"ע מותר להתיכו ולא מיחזי כמוחק השמות וכדמוכח מתשו' רמ"ע עצמו שהבאתי דדווקא כל שצורת השם מוכחת עליו אסור למחקו וזה ל"ש בנ"ד ועי' תשו' ב"א יו"ד סי' ס"א קרוב לסופו עוד בזה וגם משם יש סיוע לדברינו – אבל מה שכתב רו"מ דהוי כמוחק ע"מ לתקן יש לפקפק דדווקא במתקן במקומו שרי אבל הכא אפשר דמקום השם הניתך לא יחזור להיות אותיות שם אלא מקום תיבות אחרות ומקום עופרת אחרת יחזור להיות אותיות השם א"כ הוי כמוחק כאן לתקן במק"א דלכ"ע אינו מותר כמ"ש בש"ג פ"ב דשבועות ועיין בטו"ז א"ח סי' קנ"א ס"ק ג' ובא"ר סי' קנ"ב סק"ז וגם יפה כתב הרה"ג אבד"ק נ"י דכשמתיכו פנ"ח באו לכאן כדאי' בב"ק צ"ו והוי כמוחק לתקן דבר אחר לגמרי

וגם מ"ש דנעשו שלא בכוונה יש לפקפק עפמ"ש הרא"ש פ"ד דמכשירין מ"א וז"ל השוחה לשתות בפי' ובשפמו כיון דא"א לו לשתות אם לא שיגעו המים בשפמו הוי כאלו אחשבינהו וכו' כיון שהוא ממלא החביות כל אלו אעפ"י שא"צ למים כיון דא"א בלא אלו המים בשעת עשיית מלאכתו הוי כאלו אחשבינהו מידי דהוה אמלאכת שבת דכל פס"ר הוי כמתכוין עכ"ל ומבואר דגם בעושה בלא כוונה אם א"א לעשותו בענין אחר מיחשב מתכוין א"כ כשמתיך העופרת לצורך חומשים וסידורים ע"ג דף שיש בו גם אותיות שמות הרי א"א שלא יתהוו עי"ז בליטת שמות והוי כמתכוין ממש לקדשו

ומ"ש מדברי מהרמ"ל שבת ע"ה בתוד"ה טפי ניחא לין שכתב דגם בחבורה דמקלקל חייב ולא בעינן מלאכת מחשבת מ"מ בדאיכא תרתי לגריעותא