מהרש"ם חלק ג מא

פרס בשחרית ופרס בה"ע דקטרת הוא רק מדרבנן ומדאורייתא סגי בכזית וכ"ה במל"מ פ"ג מתו"מ ופי"ט ממעה"ק א"כ הוי אסור להקטיר בשבת אלא שיעור כזית דחז"ל לא תקנו להקל על ד"ת וא"כ איך קתני בברייתא דשס"ה מנים כנגד ימות החמה ושלשה מנים יתירים הא נשאר מכל שבתות השנים עד שיעור מנה ורו"מ נדחק להגיה בברייתא – הנה לענ"ד לק"מ דהנה הר"ן פ"ב דביצה בסוגיא דממלאה אשה קדירה וכו' הביא בשם הרשב"א דריבויא בשיעורא גם בשבת אסור רק מדרבנן והוא תמה עליו מהא דמנחות ס"ד גבי חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות ואיכא ב' גרוגרות בשתי עוקצין ושלש בעוקץ אחד ומיבע"ל הי מייתינן ומסיק דשלש מייתינן דמיעוטי בבצירה עדיף ומוכח דבדליכא ריבוי בצירה אסור להרבות בשיעור מה"ת דאל"כ מאי מיבע"ל כלל כיון דריבוי בצירה אסור מה"ת ולכן העלה הר"ן דבשבת ריבוייא בשיעורא אסור מה"ת אבל ביו"ט אסור רק מדרבנן וטעמא משום דשבת דחויה הוא אצל פק"נ ולא היתרה לכן אסור מה"ת אבל ביו"ט שהותר בו אוכל נפש כל שבטורח אחד עושה תוספתו כמוהו ע"ש באורך והנה ביומא מ"ו ע"ב מבואר דבעבודה הותרה שבת ולא דחויה וטעמו מבואר היטב עפי"ד תה"א להרמב"ן דבק"ץ שזמנם קבוע בשבת וא"א להקריבם אלא ע"י מלאכה ואיננו בדרך מקרה והזדמנות לכן הותרה שבת לגמרי ועיין בשו"ת עט"ח חא"ח סי' ד' בישוב דברי הכ"מ פ"ב מה"ש בזה וא"כ גם הריבוי בשיעורו אין בו איסור תורה לכ"ע אלא מדרבנן וכיון דמדרבנן בענין שיעור פרס שפיר הותר להקטיר גם בשבת כשיעור ולא הי' אלא שלשה מנים יתירים וא"ש ולק"מ. סי' ל"ח להרב וכו' מו"ה שמואל מיללער נ"י ראב"ד ומו"צ דק"ק יעדליטש

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בסרכא שאחז השו"ב לקלפה וניתקה מהריאה ולא נשאר שום שורש ובדקה בפושרין ולא בצבץ והשו"ב נוהגים להכשיר ורו"מ פקפק מאוד שהרי אין כאן לא מיעוך ולא קליפה וא"א לסמוך על הפושרין לבד כמ"ש בפת"ב סי' ל"ט סכ"ח ורא"פ שם והנה גם בשו"ת טטו"ד מ"ת סי' ק' החמיר מאוד גם בסרכא דקה המתנתקת מן הריאה ומ"ש שם לצדד בסרכא עבה המתחלקת לחטין דקין משום ס"ס הוא תמוה מאוד דוודאי כל שטח הסרכא בכלל האיסור אבל חקרתי ושאלתי וכל השו"ב מקילים בזה וטעמם כי הנה כל הקולא של קליפה חידש הגאון מהר"ס ז"ל הוא משום דוודאי מעשה דריינוס אינו מתהוה בפעם אחד ובתחלה מתהוה בכ"ש והולך ומתפשט בכל פעם יותר וא"כ כמו שאם כבר נתפשט ברוחב קצת ונקלף כשר ה"נ אם אוחז הסרכא לקלוף והוא ניתז בקלות מן הריאה ולא נשאר שום שרש ה"ז קליפה ממש ומפני שלא הי' להסרכא עוד שום התפשטות על עור הריאה אלא כל שהו ממש לכן נקלפה משם והעידו כי אם מתנתק בניתוק ממש כמעט נשמע בחוש כמו ניתוק חוט ולא שכיח שלא יושאר שרש בריאה אבל בכה"ג אין זה ניתוק אלא כמו קליפה ממש ועדיף מינה וכיון שכולם נוהגים כן ויש להמליץ זכות ולא להוציא לעז שכל העולם נכשלים ח"ו ולכן יניח להם לאחוז במנהגם ואח"ז הראוני בס' מנחיו"ס שנדמ"ח מהשו"ב מברוסק סי' ל"ט ענף י"א ש"כ ג"כ להקל בכה"ג סי' ל"ט להרב החריף מו"ה צבי הירש בראנפעלד נ"י מקראקא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדבר מכונת הסטעראטעפיא אשר בביהד"פ אשר מעשי' הוא שבתחלה יסדרו האותיות של עופרת כפי המוכן לדפוס ויקחו פסת נייר עב וידחקוהו ע"פ האותיות הדק היטב עד אשר נחקקים האותיות בתוך הנייר העב ונקרא שם הנייר מאטראצען ואח"כ יקחו בדיל ועופרת ויתיכום ע"י מכונה המיוחדת ע"פ הנייר מאטריצע ועי"ז נעשים אותיות בולטין ע"פ הבדיל כשמתקרר והטס הזה נקרא פלאטע ובה ידפיסו ספרים וע"י ההדפסה זמן רב מתטשטשין האותיות כולן או הרבה מהן ולא יסכנו עוד למלאכת ההדפסה ולהניחם כך הוא הפ"מ ויתיכוה מחדש ועפ"י רוב יש בהם שמות שאינם נמחקים ולפעמים השמות לא נטשטשו עוד והם שלימים ואם יגודו ויחתכו השמות גם בזה יש הפ"מ ועמד השואל ושאל אם מותר להתיכם שנית ושלישית ע"פ המאטריצע ורו"מ האריך למעניתו וגם שלח לי תשו' הרב הגאבד"ק בזה וביקש לשאול גם אותי

– והנה בראשית דברי' חקר אם בכה"ג דנ"ד שהאותיות על הטסין מהופכין אם נחשב לכתב והביא ע"ז מירושלמי פ"ו דשקלים ודברי הכותב בביאור דברי ר"ס שם שכתב דאותיות מהופכות אינם בכלל כתב ובש"ס דשבת ק"ד ע"א ורש"י שם שכתב דכתב שבלוחות הי' הפוכות ותיבות הפוכות ואפ"ה כתוב בתורה כתובים משני עבריהם ומוכח דמיקרי כתב ומוכח דלא כדעת ר"ס כפי דברי הכותב הנ"ל וקיי"ל כש"ס דילן וכרבנן דפליגו על ר"ח עכ"ד

אולם לפענ"ד נ' דכתב הפוך אינו כתב כלל וראי' מדברי התוס' במ"ק י"ט ע"א בד"ה וטווה על יריכו וכו' פירוש ע"י שינוי אבל בתפילין א"א בשינוי שדרך כתיבה תמה וכו' גם ע"י היפוך שהוא נקרא מצד אחר לא הי' מתירין וגם אי לא אסור משום מלאכה הא אסרינן אפילו טירחא דלאו מלאכה בפ"ק דף ד' מיהו נהגו לומר דמתני' לא איירי ע"י היפוך וכו' והיו"ד שא"א הי' כותב בכתב הפוך עכ"ל הרי מבואר דבהיפוך ליכא משום כתיבה ואפילו לפי הס"ד דהוו ס"ל להתוס' דאסור היינו משום מלאכה והא דבלוחות הי' כתב הפוך י"ל דהיינו משום שהי' נקראים מצד אחר ככל כתב ישר כראוי לכן מיקרי כתב גם מצד השני והתוס' לא מיירי היכי דאפשר לקרותו להעומד בצד השני אלא אם יהפך הנייר מראשו לסופו וכדומה לכן לא מיקרי כתב ומכ"ש בכה"ג דנ"ד שאין האותיות נראים בהטס מצד השני כלל וא"א שיהי' נקראים ישר בשום צד בעולם פשיטא דלא מיקרי כתב כלל וא"כ ליכא איסור בהתכתו משום מחוקת השמות וגם יעוין במהרש"א ח"א שבת ק"ד שם ביאר דבלוחות