מהרש"ם חלק ג שסח

לזה יעו"ש מ"ש ראיות לזה ונראה מזה דבשניהם שוים בעושר ועוני יש ליתן לכל א' חלק כדין סידור בע"ח שבסי' ק"ד ס"י ובשו"ת שם אריה חו"מ סי' ס"ו העיד דהמנהג בכל ב"ד בזה"ז לחלק לפי ממון ועי' שו"ת אמרי א"ש ח"מ סי' י"ב ג"כ בזה

ומה שהקשה ע"ד מג"א סי' ס"ו סוסקי"ב בדין מי שאין לו תפלין שלא יתפלל בציבור בלא תפלין ותמה דבכה"ג שיניח באותו יום תפלין אלא שעכשיו אין לו אינו כמעיד עדות שקר כמ"ש הלבוש סי' נ"ח וגם משום דהוי כמקריב זבח בלא נסכים כ' בתשו' שו"מ תנינא סי' ע"ט דאין מחו"ז לבו ביום א"כ מוטב להתפלל בציבור בלא תפלין והא דלובש תפלין בין גל"ת היינו משום דל"ה הפסק כלל – הנה בגוף ראיית מג"א כבר העיר בא"ר סי' נ"ח סק"ה די"ל דהתם ל"ה הפסק דדמי לאמר גביל תורי דלקמן סי' קס"ג ורמז לתשו' הרשב"א ח"א סי' קפ"ה ושם מבואר דהא דבברכות ט"ו הגיע זמן ק"ש וכו' ומניח תפלין וקורא ק"ש ומתפלל אלמא דמפסיקין לק"ש משום מצות הנחת תפילין התם טעמא משום דתפלין צורך ק"ש הם לפי שאמרו כל הקורא ק"ש בלא תפלין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו וכו' ויניח תפלין ויקרא ק"ש ויתפלל וזה מלכות שמים שלימה אבל לעלות לתורה אין להפסיק בק"ש עכת"ד הרשב"א שם ומוכח דגבי תפילין אינו הפסק וא"כ נדחה ראיית מג"א ומ"מ סיים הא"ר דלהלכה ימתין עד שיהי' לו תפלין

ומ"ש רו"מ מדברי הלבוש ופר"ח ע"ש במש"ז סי' נ"ח סק"ב מ"ש בזה – ומ"ש בשם השו"מ לא מצאתיו שם אבל אני תמה שהרי גם לאחר כמה ימים יוכל להקריב נסכיו כדאיתא במנחות ט"ו אך משום מעיד עדות שקר הגם שאם מניח אח"כ במקום אונס ליכא משום עדות שקר מ"מ מוטב שיניחם בשעת ק"ש ותפלה וס"ל להמג"א וא"ר דעדיף להתפלל ביחיד ולעשות המצוה מהמובחר

ומה ששאל במי שהוא בדרך ונעשה אבל ל"ע וב"ב אינם יודעים אם מחויב להודיעם שלא יעסקו במו"מ כבר נשאל בשו"ת השיב משה סי' נ"ח והעלה שא"צ להודיעם ע"ש טעמו

ובדבר הנחת תפלין בחוה"מ בביהכ"נ שיש מניחים ויש שאינם מניחים אם שייך משום לא תתגודדו הנה אמת שבתשו' ב"ח החדשות סי' מ"ב באמצע התשו' הגדולה כתב שיעשו כולם ע"פ הרוב ואם המיעוט יעשו בע"א איכא משום ל"ת ואני בתשו' שכתבתי בד"ז מכמה שנים הארכתי בזה והבאתי מתשו' מבי"ט שהביא רו"מ (עמש"ל ח"ב סי' י"ב) ודברי רמ"ה הובאו גם בבדה"ב שבב"י יו"ד סי' רמ"ב וכתבתי שמכל הפוסקים ל"נ כן ולדינא העליתי ע"פ דברי הריטב"א יבמות י"ג ס סוע"ב דבאיסור תורה אין להשגיח משום ל"ת וה"נ הרי לדעת הסוברים דמותר להניחם בחוה"מ איכא חיוב תורה וכן להיפוך לכן אין בזה משום כ"ת ואחר זמן רב מצאתי בשו"ת פרשת מרדכי חא"ח סי' ד' שהעלה כן לדינא מטעם אחר כיון שהמחלוקות בין הפוסקים מכמה דורות וכו' יעו"ש עוד בזה וכסברתו מבואר בתשו' רדב"ז ח"ה לשונות הרמב"ם סי' אלף שפ"ד ע"ש ותבין ואין פנאי להעתיק כל התשו' הארוכה שכתבתי בענין זה. סי' ש"ס להרב מו"ה שלום גוטמאן נ"י דומ"ץ דק"ק יאס

מכתבו הגיעני ואשר דרש מאתי להודיעהו שיעור מקוה בזה"ז שנשתנו המדות והנה כבר כתב בתשו' חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות י"ח בשם ר"ס גאון והמבי"ט שאין לסמוך על חשבון המדות רק למדוד באצבעות אגודלין והוא הנקרא צאהל באמת הבנין ואף שבדע"ת כתבתי כמ"פ כי ב' לענטעמענוער הם צאהל יעו"ש בקו"א אות ט"ז לסי' ל"ה ס"ק קט"ז דאין להקל לענין מקוה ובפרט להסוברים דבעינן אצבעות שוחקות ועי' בספר מי השלוח ובהסכמת הגאבד"ק לבוב ז"ל ובדבר זה האריכו בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' ר"ד ר"ה ודחה דברי הכר"ש ועי' שו"ת שערי צדק חיו"ד סי' קנ"ו ותשו' מהר"ם שי"ק סי' קצ"ט – ולפימ"ש הר"מ שי"ק עולה שיעור המקוה כפי ליטער של מדינתינו שבעה מאות ותשעים ושמונה ליטער כי החמיר דצ"ל י"ג איימער ורביע וזיידעל וחצי ועולה ערך חמשה מאות ושלשים ושנים מאאס ועי' בעקרי הד"ט חיו"ד סי' כ"ב אות ח' באורך ולא אדע אם הליטער של מדינתיכם שוה עם מדינתינו ולכן מוטב לשער רק באצבעות הנקרא צאהל של בנין והם יותר מעט מן ב' צענטעמעטער וכשיעור רוחב אגודל של אדם גדול בקומה באמצע מקום הרחב ויחשוב האורך ורוחב החפירה וגבהו ויחשוב בתשבורת שיעלה כפי המבואר בש"ע. וכפי שכ' רו"מ שהחפירה הוא באורך ורוחב אמה א' וד' אצבעות היינו כ"ח אצבעות נמצא שיש בכל גובה אצבע א' סך שבעה מאות ושמונים וארבעה אצבעות וכפי הגובה עד הגשר שהוא רק ב' אמות בס"ה שבעה ושלשים אלפים וששה מאות ושלשים ושנים אצבעות וחסר עוד להשלים מ"ד אלף וקי"ח וחצי אצבעות סך ששה אלף וד' מאות ושמונים וששה וחצי אצבעות והוא ערך שמנה וחצי אצבעות גובה בהמים למעלה מהגשר. ובדבר האשה שישבה עם גה"ב שלא במקום מיתה וקבורה הדבר פשוט שצריכה לישב כל ז"י כמ"ש בש"ך סקי"א וכ"ה בלבוש ושד"ח מערכת אבילות אות ע"ב בסופו – ומ"ש בשם הגהת ח"ש דגה"ב היינו מי שחייבים לכבדו והבת דאינה יורשת אינה גדול הבית הנה המעיין בדברי רשב"א שבבדה"ב שבב"י ימצא דאינו תלוי בירושה אלא במי שעיקר הבית תלוי בו

ומה ששאל באשה שהיתה בדרך ומת לה ילד ובעלה התחיל להתאבל אחר קבורה ובשעת קבורה היתה תוך עשרה פרסאות ואח"ז הרחיקה נדוד וחזרה ובאה לביתה אם נלך אחר שעת קבורה הנה מלשון הרשב"א שבבדה"ב הנ"ל שכתב וז"ל כתב הרשב"א שנשאל במ"ש בא ממקום קרוב מונה עמהם אם צריך להתעכב שם וכו' והשיב כל שבא ממקום קרוב נעשה טפילה להם והו"ל כאלו ה' עמהם משעה שחלה האבילות דהיינו משיסתם הגולל ומונה עמהם דקאמר מונה כהם קאמר שרואים כאלו הי' עמהם והתחיל למנות משעה שהתחילו הם למנות עכ"ל א"כ הכל תלוי בשעת חלות האבילות משנסתם הגולל וכיון דבאותה שעה היתה במקום קרוב והוי כחלה אז האבילות עלי' דגם בהרחיקה