מהרש"ם חלק ג שסט

נדוד מ"מ לא בטיל האבילות ממנה והרי בשמע מהמיתה וזלזל במקצת הימים ולא נהג אבילות מונה ז' ימים מיום הראשון כמ"ש בסי' שצ"ו ס"ב וע"ש בטו"ז מדברי מהר"מ ורא"ש בענין הדיחוי ובנ"ד לכו"ע לא הוי דיחוי ועי' בש"ך סי' ש"מ סק"מ בשם הרמב"ן ופשוט דאין חילוק בין אם באותה שעה עמדה או מהלכת בקרון כיון דטעמא מפני שהיתה ראוי' לבא באותו יום לביתה ובפרט דלשי' כמה אחרונים בזה"ז שנתחדש מרכבת הברזל של קיטור גם ביותר מי"פ מקילין כמ"ש בשו"ת ח"ש הנספח להר המור סי' י"ג בשם כמה רבנים. ועי' במקנה לקידושין ל"ג שהעלה דאם הסדין שיושב בו (שקורין פאליפישיק) אינו מחובר להמוכני מקום הילוך הגלגלים ונשמטים זמ"ז אין רוכב כמהלך דדמי לספינה בב"מ ט' ועי' שבת מ"ד ע"ב ע"ש א"כ אפשר דגם בנ"ד כן הוא א"כ פשיטא דאין ספק כלל וגם אשה הנו"נ לגבי בעלה טפילה הוא ובעלה נקרא גה"ב ועי' במל"מ רפכ"א מאישות בשם מהרי"ט ומ"ש עליו לענין אם מציאתה לבעלה דהוי סד"ד והרי גבי אבילות כל ספק להקל (ועמש"ל ח"ב סי' פ') ועוד דגם אם מע"י שלה אבל מ"מ האשה היא שדה של בעל כמ"ש התוס' כתובות ב'

ובדין הבן הנולד מישראל שבא על הנכרית כבר נשאלתי בזה מהרב דק"ק מעדיאש במדינת ז"ב (עמש"ל סי' וסי' – בכל דינים אלו) והעליתי בתשו' ארוכה דאם גם האשה רוצית להתגייר מותר לקבלם כמ"ש בשו"ת טטו"ד מה"ק סי' ר"ל וביארתי באריכות בראיות כן אבל אם היא אינה מתגיירת אין למול את בנה וכמ"ש בתשו' מהר"ם שי"ק סי' רמ"ח רק אם האשה מסכמת למולו ולטובלו מותר למולו בחול ולברך ובלא טבילה יש למולו בלא ברכה ע"ש באורך וע"ד שאלתו במי שאשתו י"ל ח"ב ר"ל מכמה שנים והוא עני ויודע שהי"ל כן קודם נישואין הנה גם בד"ז הארכתי בתשו' להרב אבד"ק אזערני (ח"ד ס' רי"ח) והבאתי מתשו' רדב"ז ובש"ר ומהר"ח א"ז ותשו' תפ"צ ונפש חיה ופלפלתי בדברי תשו' הרא"ש ונוב"י ואין עת להעתיק כל התשו' אבל לדינא העלית' דאם יברר שהי"ל כן קודם נישואין יוכל לזרוק לה גט בע"כ גם לשי' הנוב"י אבל לדינא נראה דבכל גווני יוכל לזרוק לה גט בע"כ ודלא כהנוב"י וכ"ה בתשו' ד"ח וגם בתשו' נפ"ח שם ותשו' טה"א אבל להתיר לישא אחרת אין להקל בלא ק"ר – ולענין הכתובה באם הוא עני יקוב הדין ביניהם ויבטיח באוהיו"מ הן בד"י הן בדא"ה אחר שישבע שבועת אין לו שיתן לה כשתשיג ידו וד"ז תלוי כפי ראות עיני ב"ד אחר שיזמינו האשה והתראה שתקבל הגט כנודע. סי' שס"א להרב מו"ה בן ציון אליווענטשטיין נ"י מו"צ דק"ק טשענסטחאוו רוסיש פולען

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה שבא לפניו בעש"ק סמוך לערב שהאופה רדה מהתנור פת הנילוש בחמאה ובעודו רותח נפל על ב' בר אווזות רותחים העומדים שם בכלי בתנור ונגע בכנפיהם וגם חלק מעט מהגוף והורה לאסור הלחם ולמכרו לעכו"ם כיון שנגע בבשר עוף שמן והתיר הבר אווזות ורק ליטול מהם כ"נ כיון דהוי רק איסור בלוע בפת דהיינו החמאה וגם תכף לקחו הפת משם ורק נגע כרגע ועתה קם מערער עליו עפ"ד הפמ"ג בהנהגת או"ה לא"ח דחמאה הוי שמן ומפעפע ובמש"ז ס' ק"ה סקט"ו פסק דאין לחשבו לספק דרבנן דלדידן ודאי שמן מפעפע ור"מ כתב דכיון שדעת מהר"ם דאין שמן מפעפע כמ"ש הט"ז סקכ"ב והקשה סתירה בשו"ע ובנה"ך תי' דלחומרא חיישינן דמפעפע א"כ י"ל דבדרבנן מקילין וכמ"ש בפליתי רסי' צ"ח סק"א ובדג"מ סי' צ"ב ודלא כהמש"ז הנ"ל ובפרט שהוא ג"כ חם בחם בלא רוטב ולא שהה כמאב"ד דלשי' פר"ח הוא רק מדרבנן ובכה"ג שהוא תלתא דרבנן י"ל דגם המש"ז מודה עכת"ד – והנה כדברי בה"ך מבואר באו"ה כלל כ"ט דין ג' בסופו וז"ל ועוד דלא אמרי' חילוק דפעפ"ע גבי חלב יותר מבשאר איסורים אלא לחומרא מדלא מצטרפין כל החתיכות יחד לבטל וכו' עכ"ל אך דיש לדין בזה עפ"ד הש"ך סי' ק"ד סק"ד דהספק אם משביח או פוגם דמי לספק חסי"ד א"כ ה"ה הכא לענין אם מפעפע בכולו או לא וגדולה מזו מבואר במנ"י כלל א' סק"ו לענין ספק אם קרקע הוי כלי מנוקב דאפי' בדרבנן מחמירים משום דהוי סחסי"ד והביא מכמ"ק דבבעיא דלא איפשטא הוי ספק חסי"ד ומכ"ש בדבר המסופקים בטבע ועי' בב"ש א"ע סי' י"ז ס"ק מ"ו ובתשו' ח"ס ח"מ סי' ר"ו מ"ש בישוב דברי הש"ך סי' צ"ז שלא יסתרו לסי' ק"ד ובשו"ת שם ארי' בהוספות י' מ"ש בזה ומה"ט נראה הא דמחמירין בבעיא דסי' צ"ב ס"ה אי מפעפע בכל הכלי גם בב"ח של עוף כמ"ש בפמ"ג א"ח בא"א סי' תס"ז סקל"ו משום דהוי ספק בטבע והוי סחסי"ד

והנה מ"ש רו"מ דבפחות מכמאב"ד ל"ה אלא מדרבנן הגם שכ"ה בפר"ח ובשו"ת ב"א חיו"ד סי' ל' הביא שכ"ה בריטב"א חולין ק"ח וע"ע בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' קמ"ד אבל בב"מ ליו"ד תמה דמ"מ אסור מה"ת כדין ח"ש

אבל בעיקר השאלה יש לדון כיון דנגע רק כרגע וסלקוהו מיד והוא עפמ"ש החמ"ד והובא בפת"ש סי' ק"ה סק"ח דבכה"ג אינו אוסר כלל ואף דהפמ"ג בפתיחה לבב"ח כתב בפשי' דאפי' סלקו מיד אסור היינו אם תחבו לחלב או לרוטב משא"כ בחם בחם בלא רוטב ועי' תשו' נפש חי' סי' מ' שהביא ג"כ ד' החמ"ד ופסק להקל מה"ט בנר דולק שנפל לקערה ונכבה מיד ע"ש ואני מצאתי ברדב"ז ח"א סי' רכ"ג בדין נפל חלב על קדירה נגד האש דקיי"ל דבמעט אינו נאסר דהאש שורפו ובהרבה אסור ופסק דאם קנחו מיד החלב ולא שהה כלל אף שנשאר מעט הרי המעט האש שורפו ויש להקל ע"ש ואף שבפ"ת סי' צ"ח סוסק"ט מבואר ג"כ דאפי' סלקו מיד אסור היינו ג"כ בתחבוהו ברוטב שבקדירה ובפרט בנ"ד שהוא רק בלוע אף שהוא שמן מ"מ י"ל דכו"ע מודו דבסלקו מיד שרי ומצאתי בתשו' רדב"ז ח"ג סי' תקכ"ז באמצע התשו' בדין טפילת בשר וטפילת חלב שבתנור שכתב וז"ל דאפי' נוגעת הטפילות זל"ז אין כאן איסור תורה דהא טעמו ולא ממשו הוא שהרי אינם פולטות מזל"ז כשיעור כזית בכא"פ ואע"ג דבב"ח טכ"ע דאורייתא מ"מ אינך רואה שבטפלות הנוגעות