מהרש"ם חלק ג שסז

איכא בזיון כתבי קדש אך דמ"מ כיון שמונח בתוך כלי המעדיליאן אף שמצד א' נראה דרך הזכוכית יש מקום להקל עפמש"ל אך כיון שמדברי הר"מ בפיה"מ נראה שאינו חוצץ אין להקל אא"כ מניחו בתוך כיס הבגד וכדומה

ובדבר אם מותר לצלות כבד על קש ותבן הניסק ובוער וכבר ראו עיניו דברי האחרונים בדין צליית כבד על נייר אך שנסתפק בדין קש ותבן ולא אדע מהו הרי כיון דמותר למלוח בשר ע"ג קש ותבן דמיקרי כלי מנוקב כמ"ש בסי' ס"ט סט"ז מכ"ש דמותר לצלות כבד וידוע כי בעת הנחתו על התבן יכבה מיד התבן מתחתיו אבל הוא נצלה ע"י האש מסביב וחום התנור שתחתיו אבל עכ"פ יהי' מקום לדם לזוב ואם ספיקו אם אש של קש ותבן דינו כאש בודאי אם רואים שנצלה הכבד בו מהני והרי בשריפת הפרה מבואר בפ"ד דפרה מ"ג שרפה שלא בעצים וכו' אפי' בקש אפי' בגבבא כשרה. סי' שנ"ח עוד להרב הנ"ל

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בביצה שנמצא בה טפת דם ושהה בכלי מעל"ע אם אוסר הכלי הנה לכאורה אף דמבואר בתשו' ח"ס יו"ד סי' י"ט דהגומע ביצה חי' מיקרי אוכל ולא משקה ובאמת שכן הוא בש"ס דביצה ג' ע"א ביצה אוכלא ופירות אוכלא לאפוקי משקין דלאו אוכלא אבל כבר כתב במש"ז רסי' ק"ה דלענין כבוש לא תלי' אם דינו כאוכל או כמשקה וכל שמתנענע בו יש בו דין כבוש וכיון דקיי"ל דכבוש אוסר בכלי גם באיסור דרבנן כמ"ש במש"ז סי' פ"ז סוסק"א ואף דדם ביצים הוא ספק אם בחלמון או בחלבון הרי אנן קיי"ל דגם בספק כבוש אסור בשאר איסורים ולא מצרפין לספק באיזו מין שייך כבוש וכמה כרכורים כרכר בזה הנוב"י סי' כ"ו ועכ"פ לדינא מחמירים א"כ ה"נ בזה, ועי' שו"ת אבני קדש סי' ד' שצידד דכל כבוש רק מספק ולכן יש להקל בדרבנן וליתא כמ"ש וגם הוא הניח ד"ז בצ"ע, אך לפימ"ש האו"ה וא"ר שער ס"א דבדם מעורב במים אין לאסור הכלי משום כבוש והובא בס' יד"י סי' ס"ט סקס"ד א"כ בנמצא שלא במקום הקשר דלשי' כמ"פ אין כל הביצה אסורה מדינא רק הדם יש מקום לצדד בזה אבל אנן לא קיי"ל כן אך בכלי מתכות שדעת כמה אחרונים דל"ש בהם דין כבוש מעל"ע יש להקל ובכל גווני יש להתיר הכלים ע"י שיהוי מעל"ע היכא דהביצה אסורה רק מספק כמ"ש היד"י סי' ס"ו שרמז רו"מ כיון דבדם בצים גם בנתגלגל לדרבנן שרי ומאז כתבתי כן בגליון השו"ע אך דיש לפקפק דאם יבשלו בה ד"ח הרי מדאורייתא נאסר לשי' האחרונים דד"ח אוסר מה"ת אך דיש לדון לפימ"ש בשו"ת שבדע"ת סי' ט"ו דגבי איסור דם לא אמרי' חוזר וניעור מדאורייתא הואיל ואידחי אידחי א"כ לשי' הסוברים דהטעם נפגם בתוך הקדירה כדעת הרא"ה א"כ כבר אידחי ולא יהי' חוזר ונראה ע"י שישביח בו הד"ח ואף דלשי' הר"ן סוף ע"ז אינו כן מ"מ באיסור דם ביצים שהוא מספק יש לצרף שי' זו ולהקל בשיהוי מעל"ע. סי' שנ"ט להרב מו"ה צבי יהודא מאמעליק נ"י מקאליש מחוז ווארשא

מכתבו הגיענו ובדבר אשר נתעורר במה שנהגו לומר ה' זכירות ומפסיקין בפסוקי דלא פסקי' משה גם בעיני יפלא ומאז תמהתי במה שאומרים במזמורי שבת זה שיר שבת של יום השביעי וכו' מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לד' ומפסיק באמצע הפסוק ואף שדעת הכלבו דבכתובים שרי מ"מ הרי דעת התוס' שהובא במג"א סי' תכ"ב שם דגם בכתובים דינא הכי ועי' בח"א כלל ה' והי' נ"ל דכמו דבדרך תפלה שרי כמ"ש המג"א סי' רפ"ב ה"נ דרך שבח דגם זה בכלל תפלה וכמ"ש כה"ג הב"י סי' מ"ז בהא דברה"ת דבאומר ק"ש אינו בכלל ד"ת שאינו מכוין לשם ד"ת וג"ז בכלל תפלה ועי' בב"י סי' ק"ז דגם תפלת שבת שהוא שבח כיון שנתקנה כנגד תפלת י"ח דיינינין לה כבקשת רחמים ואף דבזה י"ל דדוקא תפלת י"ח ולא ברכת ק"ש אבל הרי הבאתי מדברי ב"י דגם ק"ש בכלל תפלה א"כ ה"ה ברכות ק"ש ועי' תוס' שבת י"א ע"א ד"ה כגון רשב"י וכו' האי מצלי היינו ק"ש ע"ש הרי כמ"ש הב"י וה"נ הברכות של ק"ש בכלל ובזה י"ל גם מה שהקשה בנש"א כלל ה' במ"ש בתפלת ר"ה ד' וכו' יגן עליהם אך לפי"ז צ"ע בהא דהקשה התוס' בסוכה שהובא במג"א סי' תכ"ב בפסוק אנא ד' הושיעה נא וגם לשי' מג"א ל"ק קושי' התוס'– ומ"מ ליישב המנהג י"ל כן אבל לענין הזכירות אפס מקום ליישב וגם בלא"ה לפימ"ש האשכול הלכות חנוכה ופורים סי' י' אין יוצאין מצות זכירת עמלק אלא מתוך ס"ת ובנח"א פקפק גם לענין זכירת שבת וזכירת יצי"מ ע"ש מ"ש ליישבו ולכן שוא"ת עדיף ומוטב לכוין בברכת אהבה רבה כמ"ש המג"א בשם האר"י ז"ל – אבל בגוף דין ברה"ת בפסוקים שהם דרך בקשה הגם שהט"ז סי' ח' סק"ה פסק ג"כ דא"צ לברך אבל מצאתי בתשו' פאה"ד לרמב"ם סי' ק"ד דמפורש דצריך לברך בה"ת גם בכה"ג וצע"ג ועי' בט"ז סי' תקפ"א סק"ב – (ז"ז מ"ש רו"מ בשם הגאון ר"ח ברלין אבד"ק יעליסאוועט גראד נ"י דפרשה היינו ענין וכמ"ש הגר"א הובא בשערי רחמים לענין קריאת שמו"ת וכן מ"ש רו"מ מתוס' מגלה דהיכי דשאר הפרשה מדבר בענין אחר מותר להפסיק וכן משום טירחא דציבורא שרי כמ"ש כה"ג הב"י או"ח סי' מ"ט בשם כלבו וכן עפ"ד הרא"ש וטור א"ח סי' קט"ז יש מקום לומר כן ליישב קצת מקומות שנהגו להפסיק – והנני כמזכיר מ"ש הט"א לר"ה ל"א לחלק בין פרשה לפסוק היכי שבדעתו להשלים בזמן אחר

ומה ששאל באחד שחייב לראובן חוב גדול ולשמעון חוב קטן ואין בידו לפרוע רק כפי סך חוב הקטן אם מחויב לפרוע להקטן מפני שיסלק כל החוב משא"כ כשיתן להגדול הרי לא יפרע כל החוב יעוין בברכ"י לאו"ח סי' רפ"ד במ"ש בשם תשו' פני משה דמבואר דאם הקטן עני מצוה שיפרע