מהרש"ם חלק ג שסד

ועוד דבנ"ד היא מורדת אלא שיש לה אמתלא שהבעל מתחיל בהקטט ועכ"פ בא הבעל בטענה וגם הח"ס מודה דבכה"ג הדין עמו כמבואר למעיין בח"ס שם ולכאורה עלה בלבי לדין בזה דלפמ"ש הב"ח בא"ע סי' ט' וסי' ס"ז בשם המרדכי דגבי כתובה שהיא מעשה ב"ד האשה מוחזקת ואף שהב"ש שם תמה דלא קיי"ל כב"ש כבר כ' הברכ"י לח"מ סי' י"ב סקט"ו דדעת מרדכי לב"ח דבכתובה שהוא מעב"ד קיי"ל כב"ש וגם בהגהו' ש"ש לא"ע שם ואני מצאתי גם במרדכי שבועות ה' נדה בדין רואה מתמ"ת בשם ראבי' שכ' ג"כ כן ולפמ"ש האב"מ סי' ק"ג סוס"ק ה' דלגבי מזונות מוחזקת טפי מלכתובה ואני מצאתי ברא"ש פ"ט דב"ב סוסי' ג' דהא דלא איבעי' לי' בכתובות אלמנה אי ממעטין משום דפשיטא לי' כיון דבתנאי ב"ד אית לי' כמאן דגבי' דמי' וממעטה ע"ש הרי מבואר דכמה דאית לה בתנאי ב"ד כגבי' דמי וזהו כדעת הב"ח א"כ אין הבעל זוכה בטענת קים לי' נגד המזונות הנכתבים בשטר הכתובה ואנא אפלח ואיקיר ואיזון ואפרנס וכו' והם בכלל ויש לי להעיר מד' הרא"ש פ"ח דכתובות סי' ז' שכ' דבדרבנן ל"א כל העומד לגדור כגדור דמי א"כ גבי כתובת אלמנה שהיא דרבנן איך כ' הרא"ש דכגבוי דמי – וכן לענין מזונות דרבנן לא אמרינן כגבוי דמי וע' אב"מ סי' ס"ט סק"ב וסי' צ"ג סקי"ח דהרמב"ם והר"ן נחלקו בזה וי"ל דלשיטתיי' אזלי דהרמב"ם ס"ל מזונות מה"ת והר"ן ס"ל דהוו מדרבנן ובתשו' א' דנתי במ"ש הב"ח דבכתובה כמאן דגבוי דמי דלפמ"ש התוס' סוטה כ"ה בד"ה לאו וכו' דהא דלא אמרי' בשטר דכגבוי דמי שהרי צריך דיינים ומי יימר דמזדקקי לי' ולמאי דאיתא בשבת מ"ו ע"ב דדוקא היכי דצריך מומחה אמרי' מי יימר דמזדקקי לי' אבל היכא דסגי בג' הדיוטות ל"א מי יימר וכיון דמבואר בכתובות צ"ז דמוכרת לכתובה שלא בב"ד לכן הוא שפיר כגבוי וזה נכון א"כ גם במזונות הרי מוכרת שלא בב"ד ע' בא"ע סי' ע' ס"ב ואב"מ סק"ב בשם תוס' כתובות צ"ו ורמב"ם ורמב"ן וריטב"א ור"ן בזה וע"ש סי' צ' סק"ב בזה – ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב דברי רש"י כתובות ע"ב בהא רמב"ח למימר שבועה דאורייתא וכו' ופירש"י דנ"מ דלא מפכינן לה והקשו האחרונים אמאי לא פי' דנ"מ לענין חשוד דבדרבנן א"צ לישבע כמ"ש בסי' צ"ב ונראה דהני לפמש"ל דבכתובה לכ"ע כגבוי קשה מאי פריך רבא מהא דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין וכו' הא ה"נ כגבוי דמיא והויא נשבעת ונפטרת אך לפמ"ש הראנ"ח שהובא בש"ך סי' מ"ז דהיכי דצריך לישבע לכ"ע לאו כגבוי דמי יימר דמשתבע א"כ אי נימא דנשבעת שוב ל"ה כגבוי ושוב א"צ לישבע דהויא נשבעת ונוטלת ואף די"ל דא"כ דאינה נשבעת שוב הוי כגבוי ושוב צריכה לישבע אבל ז"א דמדרבנן לכ"ע צריך לישבע ומי יימר דמשתבעה ושפיר פריך רבא אבל אי נימא דמיירי לענין חשוד דבהיסת א"צ לישבע הרי הוי כגבוי ושוב הוי כנשבעת ונפטרת ושוב צריכה לישבע מה"ת ומה פריך רבא ולכן א"א לומר דנ"מ לענין חשוד וא"ל דהאשה הוי ככ"ה דפטורה משבועת התורה ז"א דרש"י לשיטתו דס"ל דדוקא בהלואה שעשה לו טובה פטור בכ"ה משא"כ בפקדון וה"נ בזה ודו"ק היטב אך באמת אנן קיי"ל גם בשאר דברים דלאו כבצור ושרוף דמי ועי' בב"ש אה"ע סי' קכ"ד אי קיי"ל כר"ש בהא דכל העומד לשרוף כשרוף דמי והתוס' כתבו רק למ"ד בעלמא כבצור דמי אפ"ה בשטר מודה דמי יימר וכו' אבל לדידן גם בלא"ה לאו כגבוי דמי וע' בשו"ת רח"כ ח"מ סי' מ"ט שהביא כמה ראיות דלא כהב"ח וא"כ בנ"ד יוכל שפיר לומר קים לי. ומ"ש רו"מ בשם הפ"י דהשתא דכבר תקנו לה מזונות הוה חיוב תורה הנה לפי"ז הוא גם חיוב הכתובה מד"ת ובאמת שיש לה סמוכין מד' הרמב"ן עה"ת פ' תצא בפסוק כמהר הבתולות אבל מד' תוס' כתובות נ"ד סוע"ב ד"ה ולעוברת מוכח להיפך ותדע דאל"כ איך נאמן לומר פ"פ מצאתי בפ"ק דכתוב' ועוד דגם גבי מזונות באה"ע סי' ס"ט ואחרונים מוכח דלרוב הפוסקים גם בזה"ז הוה רק מדרבנן והא דכ' רש"י כתובות דקודם נישואין הוה מזונות דרבנן משמע אבל לאחר נישואין הוה מה"ת כבר כ' בהפלא' שם דהוא משום דבש"ס שם מוקי דת"ק הוא ר"מ ור"מ ס"ל מזונות ד"ת עיי"ש ר והנה עוד יש לדין בזה דלשי' רוב פוסקים דמזונות דרבנן גם אם האשה מוחזקת בכל ספק מוקמי' אדאוריתא כמ"ש הרא"ש פ"ק דמכות דכיון דאיכא ב' לישנא במלוה לעשר שנים אם שבועות משמטתו סד"ר לקולא ואין שביעות משמטת ובב"י בח"מ סי' ס"ז תמה דהא הוו להוציא ממון וראוי לומר דמספק קולא לנתבע ובתשו' מהרי"ט בשניות חיו"ד סי' מ' העלה דדמי לדינא דבמ"צ דבכל ספק מוקמי' אדינא דאורייתא אפי' להוציא ממון ע"ש באורך וכ"ה בשעמ"ש שם וא"כ ה"נ בזה וכה ראיתי בתשו' שבו"י ח"ב סי' ק"מ שהגם שדעתו נוטה כהח"מ ודלא כהרא"ם מ"מ סיים דקשה להוציא ממון וסיים שעכ"פ ישליש כתובתה שהריוח מזה תקח האשה ע"ש וכן יעשה גם רו"מ בנ"ד. סי' שנ"ד להרב מו"ה ארי' שלמה נאווימיאסט סט דומ"ץ דק' קאמאראב נ"י ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במה שפסק הכר"ו סי' ס"ט בהא דבישרא דתורי צריך בישולא דגם בשר עגל בכלל דשור בן יומו קרוי שור ורו"מ השיג עליו דבדבר שתלוי בטבע נראה בחוש דדוקא בשר שור זקן הוא קשה להתבשל משא"כ בשר עגל והביא גם מחולין קל"ב ע"ב בהא דזרוע לאחד וקיבה לאחד לחיים לשנים ופריך מהא דבמערבא פלגינן להם התם בדתורא ופירש"י בשור גדול שאבריו גדולים וכו' הרי דלשון תורא היינו שור הגדול – והנה מאז זה זמן רב כתבתי בהגהות ליו"ד שדברי הכר"ו תמוהים שהם נגד החוש ומה שהאריך רו"מ בענין השיעור אימתי נקרא שור (והביא מהיש"ש פ"ז דב"ק סי' ה' דאחר שנתו קרוי שור דכתי' כבש ועגל בני שנתים והביא רו"מ מהא דפ"א דפרה ור"ה דף י' ותוס' שם וש"ס דר"ה כו' בהא דתיטב לד' משור פר ופי' ר"ח שם ורמב"ם פ"א ממעה"ק וערוך ערך שר ורש"י ואבן עזרא פ' ויקרא והאריך בזה דיש לתפוס דבן ג"ש קרוי פר והנה לפע"ד אין לדמות לשון הש"ס ללשון תורה והא ודאי א"א לו' דבלשון הש"ס נקרא שור בן יומא תורא שהרי הש"ס קרי להו עגלים וסייחין כדאי' בב"מ כ"ח