מהרש"ם חלק ג שסג

אלא כתיבת הגט ולא החתימות והו"ל כאמר אמרו אבל נתינת הגט לענ"ד אין להתיר שישלח לה האב ע"י שליח אף שהנתינה איננה בכלל מילי כיון שכבר הגט בידו כמ"ש הרידב"ז ורמז לדברי הג"פ סי' ק"כ סקכ"ג וקצה"ח סי' רמ"ד אבל היינו אם הי' באפשר לשלוח שליח ממש אבל כפי הנהוג בזה"ז לעשות ב' שלוחים ולשלוח ע"י הבי דואר שזהו ג"כ קולא גדולה ורבים מפקפקין בזה קשה בעיני להקל בנ"ד שהכנסנו א"ע לפרבה דחוקה וגם כי עי"ז לא יוכלו לתקן שיתנהו שנית אחר שיחתמו עדים כיון שהעדים לא יהי' במקום אבי הבעל שהוא כותב הגט וגם בלא"ה יש עיון גדול אם בזה"ז שאין לגרש בע"כ שליח עושה שליח וע' נו"ב מ"ת א"ע סי' קי"ב ופת"ש סי' קמ"א סקל"ח וקצה"ח סי' ו' – וגם מ"ש הרידב"ז להקל שיכתוב הגט בכתב מש משיט"א הדבר קשה בעיני וכבר האריך בתשו' ב"א חא"ע סי' ק"ו בענין זה בכל מה שיש לפקפק בענין כתב משיט"א הנהוג בזה"ז דגרע משאר כתבים ואף שהעלה להקל מ"מ סיים שאין להקל למעשה אלא בשני גיטין שיכתוב בעצמו גט א' בכתב משיט"א ויצוה לסופר לכתוב גט שני בכתב אשורי כנהוג כיון דרבים מקילים באמר אמרו במקום עיגון ומתחלה יעשה הגט ע"י הסופר כמ"ש הב"א שם ע"ש היטב ומה שחששו האחרונים בענין נתינת ב' גיטין ע"י שליח ולפי דבריהם בנ"ד שהאב הוא רק שליח א"א לעשות ב' גיטין אבל אני מצאתי בתשו' הרמב"ן סוסי' קמ"ה ותשו' הרשב"א ח"א סי' אלף קס"ג דגם ע"י שליח יעשו ב' גיטין ויתן שניהם להאשה ויכוין שמגרש באותו שהוא כשר ע"ש והובאו בב"י סי' קכ"ג ואין לחוש לחשש ברירה דדמי להא דעירובין ל"ו ע"ב וכבר בא חכם דבדבר שהוא לשעבר אלא שלא נודע לנו ליכא חשש ברירה וע' מהרי"ט ח"א סי' כ"ב וח"ב ח"מ סי' כ"ח ושעה"מ פ"ה מעירובין ה"א לדחות דברי פרמ"א דס"ל דל"מ ד"ז אלא בדרבנן והוכיח דליתא ע"ש וה"נ בנ"ד

יג] ובהיותי בזה אמינא ליישב דברי הרשב"א גיטין כ"ט שתמה עליהם הג"פ סי' ק"כ סקכ"ג שכתב דנתינת הגט לאו מילי נינהו אע"ג דא"ל כתבו ותנו כיון דשלשה נינהו עשאן ב"ד ויכתבו ויעשו שליח ליתן הגט אם ירצו ומיהו בשנים דלאו ב"ד נינהו אע"ג דל"א אלא תנו יכתבו ויתנו בעצמם ולא ע"י שליח דמילי לא מימסרי לשליח וכו' ע"ש ותמה מה חילוק בין שנים לשלשה ונראה לפמש"ל אות ה' בשם בה"ג דבשלשה א"צ לומר תנו גם בלא אונס והנה בקה"י לב"א סי' רס"א הביא בשם מהריב"ל ח"ב סי' פ"ח דגם במילתא דאיסורא לישנא יתירא לטפויי אתי והמריט"א הביא ראי' לדבריו מתוס' נזיר ה' ע"ב ד"ה לרב מתנא וכו' ע"ש א"כ ה"נ ס"ל להרשב"א דבנתינה לאו מילי נינהו אלא דבשנים שהוצרך לומר כתבו ותנו א"כ כיון שכלל אותם כאחד לא מימסרי לשליח כיון דבכתיבה מילי נינהו ונתכוין רק שיכתבו בעצמם ולא ע"י שליח ממילא גם מה שאמר תנו לא נתכוין ליתן ע"י שליח אבל בשלשה שהי' די באמרו כתבו והוא אמר לישנא יתירא ולטפוי אתי שיתן גם ע"י שליח לכן שפיר מהני (וע' בתו"ג סי' ק"כ סקכ"א שהעמיס ג"כ בדברי הרשב"א לחלק דבשלשה א"צ לומר תנו גם בלא אונס אבל במח"כ המעיין ברשב"א ימצא שחילק מה"ט לענין מילי למימסר לשליח ואין לו הבנה כלל וגם לא ידע מדברי בה"ג שהבאתי) ואח"ז הגיעני מכתב שנית כי הקיום הי' רק ממכתבים רבים של בעלה שהי' ביד האשה ולפי תומה הראתה אותם והבאתי ממ"ש בתשו' כת"י להוכיח דבכה"ג שאינה מעידה על גוף הדבר אלא שהמכתבים האחרים הם מבעלה הוי רק גי"מ ונאמנת. סי' שנ"ג עי' מפתחות להרב הה"ג וכו' מו"ה נחום וויידענפעלד נ"י אבד"ק דאמבראווא

זה ימים הגיעני מכתבו ומרוב חבילות המכתבים הנחוצים לשעתן לא מצאתי מרגוע להשיבו ועתה נזכרתי וחשתי להשיבו

ע"ד האיש שנשא אשה גרושה וזיווגם לא עלה יפה ומאז באה לביתו נתמלא הבית ריב וקטט עם בעלה ובניו הסמוכים על שלחנו והדרים שם בחצירו וזה ששה חדשים נסעה לבית אבי' לעת לידתה ולא תחפוץ עוד לשוב אליו ותובעתו מזונות לבית אבי' באמרה כי הקטטות מתהוה מצד הבעל ובניו והבעל מכחיש כי מצדה מתהוה הקטט ורצונו לגרשה וליתן כתובה ואם תמאן בזה רצונו שתשוב לביתו ויפרנסה בביתו עכת"ד השאלה

ורו"מ צידד שאין בידה להשביע הבעל אשר מצדה מתהוה הקטט שהרי יש מחלוקת הפוסקים ולשי' הרא"ם דכשרוצה ליתן גט וכתובה א"צ ליתן לה מזונות כיון שהוא אנוס בתקנת רגמ"ה וכבר ראו עיניו מ"ש הב"מ וישיע"ק כיון דגם הרא"ש פסק דלא כהרא"ם א"י לומר קים לי, אך שהעיר ע"ד הרא"ש כיון דמעונה פטור לא יתכן לחייבו במזונות דאין אישות לחצאין – ולענ"ד הרא"ש לשיטתי' דס"ל דדוקא עונה דאוריי' אבל מזונות דרבנן א"כ אין זה בכלל אישות לחצאין. כיון שהוא חיוב בפ"ע והנה בגוף המחלוקת הרא"מ ומהרי"ק שכ' הב"מ דכיון דגם הרא"ש ס"ל כמהרי"ק א"י לומר קים לי הנה בתשו' חת"ס סי' קצ"ח דחה הראי' מהרא"ש דהתם מיירי שאין לו לסלק כתובתה א"כ נשאר רק הראי' ממהרי"ק ושוב יכול לומר קים לי – ואף דהחת"ס סיים דאין לעשות מעשה להקל מ"מ הנה הרא"ם הביא ראי' מריש כתובות והחלקת מחוקק דחה דהתם קודם נישואין, ואני מצאתי בא"ז הגדול בשו"ת שבח"א בסופו סי' תשל"ט שכ' וז"ל עכשיו שגזר הגאון על ב' נשים וכו' והי' שמעון ברצון מייבם אלא שהי' אנוס בתקנתא דרבנן כסבור אני שאין לה כתובה אפי' חלצה דהואיל ואנוס בתקנתא דרבנן שא"י לייבם אין להפסיד מה שבידו מה שירש מאחי' ולמדתי זה מדברי ר"י הלב"ן שכתב בתחלת כתובות כו' עייש"ה עוד בזה והתם הרי חיוב הכתובה מנכסי בעלה הקדום אלא שלא היתה נוטלתה עד שתחלוץ ומתה כפי המבואר בא"ז שם אבל עכ"פ הרי כבר ישבה עם בעלה על חיוב הכתובה שנתחייב לה ואפ"ה למד הא"ז דין אונס ע"י תקנת רגמ"ה שלא יפסיד היבם זכות ירושתו וא"כ ה"נ בזה לענין חיוב מזונות דאם אינה רוצה להתגרשת לא יפסיד הבעל מזונות וכיון שגם הא"ז ס"ל כהרא"ם בודאי יוכל לומר קים לי