מהרש"ם חלק ג שסב

על הכת"י עדיין יש עיון גדול על כל ענין השליחות שכתב לאביו שאם ירצה יגרש אם יש בו דין שליחות לשי' הסוברים דבעינן בכתיבת הגט דין שליחות והנה אין להביא ראי' מהא דאמר אמרו מדעתיכם דמהני אי לאו דמילי לא מימסרי לשליח דשא"ה שא"ל כן רק לענין שהם יאמרו למי שירצו ויבחרו מדעתם אבל לא תלה כל השליחות בדעתם אם ירצו או לא אבל לכאורה יש להביא ראי' מש"ס דב"מ ל"ו ע"א דפריך ראב"מ מהא דהשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר ואם איתא לימא לי' אין רצוני שיהי' פקדוני ביד אחר א"ל הב"ע בשנתנו לו הבעלים רשות להשאיל א"ה לבעלים בעי לשלומי דא"ל לדעתיך ופירש"י לדעתיך כרצונך אם תרצה להשאילה לה ימי שכירותך אין אנו מקפידים הלכך הוא השאילה וכו' עכ"ל הרי דהיכי שתלה הדבר ברצונו אינו עושה בשליחותו של בעל הפרה אלא מדעתו א"כ גם אם יכתוב בעצמו הגט אינו שלוחו של הבעל ובתוס' גיטין ס"ו ע"א ד"ה כל השומע קולו יכתוב גט והקשו מהא דמודר הנאה דמותר לומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום ותי' דלא משום דבאומר כן לאו שליחותי' עביד דבתרומה בעינן שליחות אלא דלענין מודר הנאה לא נחשב בכה"ג כמהנה אותו ועוד תי' דהכא לא קאמר כל הרוצה לכתוב אלא כל השומע דיחדי' לזה כל ששומע קולו ע"ש וע' בב"ש א"ע סי', קמ"א סקכ"ז ובב"מ שם ובהפלאה בקו"א לסי' ע' סקי"ח איזו תי' הוא העיקר ולכאורה י"ל דגם בנ"ד תלוי בשני תירוצים הנ"ל אבל י"ל דשא"ה שלא פרט מי ומי יהי' הכותב וכלל אנשים רבים אז י"ל דבאמר כל הרוצה לאו שליחותי' עביד לפי תי' ב' אבל בנ"ד שכ' כן לאביו אלא שתלה ברצונו י"ל דמהני אך מהש"ס דב"מ הנ"ל נראה דגם בכה"ג לאו שליחותי' עביד וביותר יש לפקפק מהא דאיתא בקידושין מ"ה ע"א דגם למ"ד חיישי' שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרי' ופריך דלמא שליח שויי' ומשני לא חציף אינש לשוויי' אבי' שליח ואף דאמרי' התם דלמא ארצויי ארצי גבי' ופירש"י שגילה הבן דעתו לפני אביו שהוא חפץ בה והאב נעשה לו שליח מאליו דזכין לאדם שלב"פ הרי בר"ן שם מבואר דבאמר כל העושה רצוני יקדשנה לי אנן סהדי שאין אביו בכלל כיון דלא חציף איניש לשויי' לאבוה שליח ע"ש א"כ ה"נ יש לנו לאמוד דעתו שלא נתכוין לעשות את אביו שליח אולם אחר העיון נראה דליתא כי הנה מצאתי בתשו' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' מ"ג שביאר דאדרבא כשאמר כל הרוצה לעשות רצוני יקדשנה אין בדבר חוצפא וגם אביו בכלל שהרי המתיק דבריו ותלה ברצונו שלא יהא בזה חוצפא ע"ש א"כ לפ"ז אדרבא י"ל דמה"ט עדיף בנ"ד מה שתלה הדבר ברצונו גם אי בעלמא ל"מ מ"מ גבי אביו הוצרך לומר כן שלא יהא חוצפא וגם לפי דברי הר"ן י"ל דדוקא בכלל דיבורו על כמה אנשים י"ל שלא יכלול אביו אבל בנ"ד שכתב רק לאביו טפי אית לן למימר שנתכוין שלא יהי' דבריו לבטלה ועשאו שליח אלא שהמהיק דבריו שלא יהא בכלל חוצפא וגם בלא"ה יש לחלק בין הא דב"מ ל"ו הנ"ל דשא"ה שכל שאלה הוא רק טובת השואל לבד ואם השכיר פרתו לשוכר אין למשכיר שום נ"מ אם ישאילנה לאחר או לא וכשאמר לדעתיך בודאי לא נתכוין לעשות בשליחותו אלא שא"ל שהוא אינו מקפיד בדבר אבל בנ"ד שהוא רוצה בכך שיגרש אשתו אם מפני שאינו רוצה לעגנה או כדי שלא יהא אגוד לה וישא אשה אחרת א"כ יש לתלות דמה שכתב לאביו שאם ירצה יגרשנה עשה כן רק להמתיק הדבר שלא יהא חוצפא נגד אביו

(יב) ועתה אבא לסיים בביאור ענין כתיבת הגט איך יהי' והנה כבר כתבתי לעיל אות א' דיש להקל במקום עיגון בלא עדי חתימה והנני מוסיף שמצאתי במל"מ פ"ט מגירושין הכ"ז בסופה שכ' דבמקום עיגון יש להכשיר בע"מ בלא ע"ח כיון דמה שתקנו ע"ח הוא רק לטובת האשה יכולה לומר אי אפשי בתקנ"ח והרי במקום עיגון תקנתה היא קלקלתה ע"ש ואף די"ל דדוקא בממון יכולה לומר כן ולא במילתא דאיסורא אבל מצאתי בט"ז ליו"ד סי' שמ"ב סק"א שלמד מדין ממון לדין אבילות במקום שיש ביטול מצוה די"ל דלא ניחא לי' בתקנ"ח ע"ש וא"כ ה"נ בזה והאיר לנו המל"מ בדבר חדש ומה"ט אין מקום לדברי יש"ש שחידש דאף שהוא רק עצה טובה מ"מ כיון שתיקנו חכמים כן ה"ז ככל התקנות ולפמ"ש המל"מ אין הדבר כן וגם בלא"ה כיון דבזה"ז קורעין הב"ד הגט ל"ש כלל טעמא דעצה טובה אך שהמנהג כן לצאת י"ח דעת ר"מ מצד חומרא בעלמא כמ"ש בתה"ד ורמז אליו הב"ש ואני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"ב סי' תשצ"ו שהאריך בזה וכתב טעם א' שלא רצו לשנות מכפי מנהג הקדום וגם משום דיש מקומות שאין קורעים הגט ועוד ביאר דגם גט קרוע שביד האשה מועיל לראי' אבל לפי מנהגינו שהגט נשאר ביד ב"ד או ביד הסופר לא הי' צריך להחתים עדים כלל אלא מטעם הקדום עכ"ד שם ומבואר שהוא רק מצד חומרא בעלמא ולא עלה בדעתם לדין בזה משום דבר שנגזר במנין וכו' כיון שגם בתחלה הי' רק דרך עצה טובה ובפרט במקום עיגון שהוא מלתא דלא שכיחא בלא"ה ל"ש הך מילתא דדבר שנגזר במנין כמ"ש הב"י וט"ז א"ח סי' של"ט סק"ב ובחנם האריך בזה הגאון רידב"ז נ"י, ואף דבסי' קמ"א סי"ב אי' דבלא נעשה שליח בעדים אם לא הי' ע"ח הויא ספק מגורשת הרי כאן נתקיים כתב הבעל בעדים ואף דבנ"ד שהאב אינו אלא שליח וצריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ ואם לא יחתום עדים כלל הרי לא יוכל לומר כתקנת חכמים מ"מ אין זה מעכב כמ"ש הגאון ר"ד אופנהיים בתשו' פמ"א ח"ב סי' ס"ח וע' ישויע"ק סי' ק"כ ופת"ש סקכ"א בזה וגם בכנה"ג ובאה"ט רסי' קמ"ב מבואר דגם אם הסופר שליח ואומר אני כתבתיו כשר וע"ש בפת"ש סק"א שהביא מדברי רדב"ז דלכתחלה יאמר בפני נכתב אלא דגם באומר אני כתבתיו כשר וא"כ בנ"ד כשלא יהי' עדי חתימה יאמר רק בפני נכתב סגי וגם יפה אמר הגאון הנ"ל שיתן לה הגט בתחלה בלא ע"ח והאשה תחזירנו לו (וצריך שיזכה בהגט בשביל הבעל אחר שתחזירנו לו כמובן) ויחזור ויחתום ב' עדים ויתנהו לה שנית כיון דגם באמר אמרו רבים מקילים ובפרט במקום עיגון וע' בשו"ת בית אפרים א"ע סי' ק"ו א"כ בכה"ג עכ"פ יש להקל ואף שבנ"ד לא אמר אמרו כלל מ"מ הרי אי נימא שרצה שיחתמו עליו עדים א"א לו שיעשה בעצמו