מהרש"ם חלק ג שסא

במקום עיגון ולפ"ז נראה דה"ה בספק לנו אם יוכל לגרש במקומו דשמא אין שם ב"ד ויהודים או שלא יציית לנו וא"א לתקן הדבר שיגרש ויסדר הגט במקומו ג"כ יש להקל כיון דהוא רק חשש דרבנן כמ"ש הרד"ך שם להוכיח כן א"כ גם בספק יש להקל ומצאתי בשיו"ק על הירושלמי פ"ז דגיטין שם בד"ה הרי שכתב וכו' באמצע דבריו שם שכתב בפשיטות דבכותב ממדה"י ל"ש לומר דאפשר לו שיאמר בפיו דשמא אין שם אדם ע"ש ומכ"ש בנ"ד שלא נודע מקומו כלל ובשעה שכתב המכתב אולי לא רצה לדבר עם אביו שמא לא יניחהו ליסע למדה"י וכדומה והוא מקום עיגון בודאי יש להקל לשי' הרד"ך

יוד) והנה ראיתי להישויע"ק ועוד כמה אחרונים שתמהו ע"ד הרא"ש בתי' ב' שכתב דבנשתתק משום עגונה יש להקל מפי כתבו והקשו מהש"ס דגיטין ע"ב א' תניא כותי' דר"א וכו' עד שישמעו קולו שיאמר לסופר וכו' קולו לאפוקי מדר"כ אמר רב ולשי' הרא"ש הרי ר"כ בשם רב מיירי בחרש שא"א לו לומר בפיו ואיכא משום עיגון לכן י"ל דשרי משא"כ בברייתא דמיירי בפקח שאפשר לומר בפיו דהא קתני עד שישמעו קולו שיאמר לסופר והוא תמי' גדולה ונראה ליישב דכבר נודע דעת הרמב"ן דא"א לעשות שליח שלא בפניו בגט משום דבעינן לשמה ובעינן נמי שיכתבנו לה הבעל ואין הסופר והעדים כותבים במקומו אא"כ ישמעו מפיו משא"כ בשאר דברים יכול לעשות שליח שלב"פ והרא"ה תמה דא"כ אמאי תלי בדין מילי דלא מימסרי לשליח ותי' הר"ן דאם הי' הדין דמילי מימסרן לשליח כיון דשלוחו ש"א כמותו כשהסופר והעדים שומעים מפי השליח ה"ז כאלו שומעים מפי הבעל וכותב לשמה אלא דבאמת מילי לא מימסרן לשליח לכן אין הכתיבה לשמה עכ"ד ולכאורה יש לתמוה שהרי מבואר ברש"י גיטין כ"ט ע"א ד"ה רבא דהא דמילי לא ממסרי לשליח היינו שאין כח בדברים להיות חוזרים ונמסרים משליח לשליח אבל שליח ראשון נעשה שליח גם בדברים וכבר השיגו המחברים ע"ד מהרי"ט ח"א סי' קכ"ז שהעלה דאין אדם יכול להקדיש ע"י שליח משום דמילי לא מימסרי לשליח וע' תשו' נוב"י מ"ת יו"ד סי' קמ"ז מ"ש בזה וא"כ כיון דשליח ראשון נעשה שלוחו והוא כמותו הרי הסופר השומע מפי סופר זה כותב לשמה דהוי כשומע מפי הבעל אבל נראה דהרמב"ן לשיטתו אזיל דס"ל כדעת מהרי"ט ומה"ט אין אדם יכול לנדור ע"י שליח כמ"ש הנו"ב שם מדברי הרמב"ן ב"ב קכ"ו ע"ב ע"ש ותבין וגם ס"ל דבכתיבת הגט א"צ שליחות כמ"ש הרמב"ן דף כ"ב ודלא כהב"ש סי' ק"כ סק"ז דאל"כ תיקשי הרי מה דבעי לשמה הוי מילי ולא מימסרי לשליח ולא יוכשר אא"כ הבעל עע"ג ומכוין לשמה ועתוס' ורשב"א חולין י"ב ובמ"ש בשם הר"י ובב"י א"ח סי' ת"ס בשם תשו' הרשב"א בזה ואכמ"ל) א"כ כיון דהשליח אינו כמותו לכן אין הסופר כותב לשמה אבל לדידן דקיי"ל דהשליחות חל בהקדש ונדר כמ"ש הנו"ב שם שפיר מהני עשיית שליח שלב"פ כדעת הרא"ה והר"ן – וכיון שהוכיחו האחרונים מכמ"ק בש"ס דמהני הקדש ע"י שליח יש ראי' דקיי"ל כדעת הרא"ה והר"ן ודלא כהרמב"ן והנה בש"ס דקידושין מ"ג ע"א פליגי רב ודבי ר' שילא אם שליח נעשה עד או לא ולמאי דמייתי התם בשם ר"א ברי' דרבא ס"ל לרב דאין שנ"ע ודבי ר"ש ס"ל דנ"ע ואנן קיי"ל דשנ"ע ומפרש התם טעמי' דמ"ד אין שנ"ע משום דס"ל דשלוחו כגופו ממש וא"א לו להיות עד ע"ש והנה לפום הך סברא דשלוחו כגופו ממש א"א לפרש הא דמילי לא מימסרי לשליח כדעת רש"י וש"פ הנ"ל דהשליח נעשה שליח גם למילי אלא שאין בידו למסרם לשליח שני דהא כיון שהוא נעשה שלוחו וכגופו ממש א"כ כמו שהוא עצמו יכול לעשות שליח גם למילי כן ה"נ גם שלוחו יכול לעשות שליח ובעכצ"ל להך מ"ד כדעת הרמב"ן ומהרי"ט שא"י לעשות שליח כלל למילי וא"כ א"י למנות שליח שלב"פ גם בפיו אבל לדידן דשל"ע ואין שלוחו כגופו ממש י"ל שפיר כפירש"י דשליח ראשון נעשה שליח גם למילי אלא שאין בידו למסרם לשני א"כ שוב מהני מינוי שליחות גם שלב"פ דכיון דשליח ראשון נעשה שלוחו שפיר כותב הסופר לשמה כיון ששומע מפי שלוחו שהוא במקום הבעל והנה התו"ג סי' ק"כ סקכ"ד העלה דהא דס"ל להמחמירים בכת"י דע"י כתב ל"מ וע"י הרכנת הראש מהני הוא רק בכותב שלא בפני הסופר אבל בכותב בפני הסופר שיכתוב לו גט שפיר מהני כת"י לכ"ע דהא רואה הטיית ידו בכתיבתו ודמי להרכנת הראש ע"ש וא"כ בכותב שלב"פ דל"מ בפקח משום דאפשר לו שיאמר בפיו ואיכא הוכחה שאינו כותב בלב שלם כמ"ש לעיל אות ז' בשם הרמ"ה א"כ התינח אם מהני מהני השליחות לסופר שלב"פ בממנה בפיו כדעת הרא"ה אבל לשי' הרמב"ן הרי כיון שרצה שיכתוב לו סופר זה מה הי"ל לעשות כיון דגם כשימנהו בפיו לא יועיל ולכן מהראוי שיועיל מפי כתבו כמו בנשתתק דמהני ועדיף ממינוי בפיו שלב"פ כיון שהסופר רואה כת"י של בעל עצמו כותב לשמה או נימא דגם בנשתתך ל"מ מפי כתבו – וא"כ א"ש קו' הישויע"ק דהרא"ש שכ' לחלק בין נשתתק לפקח היינו לדידן דמהני מינוי שליחות שלב"פ כדעת הרא"ה לכן בפקח ל"מ מפי כתבו דכיון שהי' אפשר לו שיאמר בפיו יש הוכחה שאינו כותב בלב שלם משא"כ בנשתתק אבל אליבא דרב דס"ל דאין שנ"ע דכגופו דמי א"כ צ"ל דהא דמילי לא מימסרי לשליח היינו כדעת הרמב"ן ומהרי"ט שאין השליחות הראשון חל במילי א"כ ל"מ מינוי שלוחו שלב"פ ע"י אחר א"כ אין לחלק בין חרש לפקח וכיון דתני בבריי' עד שישמעו קולו היינו לאפוקי מדר"כ אמר רב דאליבא דרב לשיטתו בע"כ הברייתא הוי לאפוקי מדברי רב – (ועתוס' ר"ה ט' ע"א בד"ה לאפוקי וכו' שהביאו מכמ"ק דנקט לאפוקי ומ"מ הלכה כן ע"ש ומכ"ש די"ל כמ"ש דנקט לאפוקי אליבא דרב לשיטתו) וא"ש ודו"ק היטב – ואולם אף שהדברים נכונים לפלפולא לא אכחד כי עיקר דברי התו"ג אשר עליהם בניתי יסוד הם תמוהים ובמחכת"ה נעלם ממנו תשו' הרד"ך בית י"ט שם שהוכיח שם דאין חילוק בין כותב בפני הסופר ובין כותב שלב"פ ולהסובר דל"מ מפי כתב בכל גווני ל"מ ע"ש היטב ועכ"פ יצא לנו דכיון דלא קיי"ל כהרמב"ן ומהרי"ט בענין שליחות בהקדש וכדומה א"כ אין לחוש גם בדין ממנה שליח שלב"פ בגט לשי' הרמב"ן

י"א) ונחזור לענינינו אחר שנתבאר דיש לסמוך על