מהרש"ם חלק ג שנט

זה להא דמילי לא מימסרי לשליח כיון דבכה"ג גם בכתב הסופר מעצמו בלא אמירת השליח כלל מהני דבאשה העומדת לגירושין הרי גם בלא אמירת הבעל הוי מהני בכה"ג ולכן נראה דגם באמר תנו עדיין אינה עומדת בסתם להתגרש ושמא יחזור בו הבעל ולא יגרשנה ובעינן לשמה ממש ול"מ אלא בשמעו מפי הבעל לשי' הרמב"ן

וא"ו) אבל לענ"ד ע"פ ההצעה הנ"ל דכל טעמו של הרמב"ן משום דבדליכא דין שליחות אינו מכוין לשמה וכמ"ש התוס' לעיל כ"ג דהיינו משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת וסתמא פסול ובאמת שכבר העיר בזה הפ"י בגיטין ס"ו ע"ב וכדברי התוס' הנ"ל מבואר גם ברשב"א ור"ן וריטב"א שם וכ"ה ברא"ש סי' כ"ה ואף דבתשו' ד"ח, ח"ב א"ע סי' פ"ו השיג על הפ"י ורצה להסיב דעת הרמב"ן לדרך אחרת אבל אחר שכ"ה בספר הזכות להרמב"ן עצמו א"כ הדבר ברור כן ועפ"ז יש לדין דבנ"ד שהבעל עזב אותה מכמה שנים וישב בלונדון וכשהסכים להרחיק עוד נדוד וכתב לאשתו שלא ישוב עוד לעולם לדור עם אשתו הרי בכה"ג גזים ועביד כיון שהוחזק בכך כמ"ש התוס' בשבועות מ"ו ע"א בד"ה עביד וכו' בשם הרוקח ומבואר בתשו' פרח מט"א ח"א סי' ח"י דגם בפעם אחד הוי בכלל מוחזק לכך ומכ"ש בנ"ד שעשה כן מכמה שנים וא"כ הרי מבואר בטוא"ע סי' קנ"ד בשם תשו' הרא"ש דאם הבעל רוצה להרחיק נדוד כופין אותה לגרשה וכן במוכתב למלכות שמוכרח להרחיק נדוד מחויב לגרשה א"כ בכה"ג כיון שמדינא כופין לגרשה ואינו בכלל גט מעושה דודאי עושה ברצון וכדברי רמב"ם פ"ב מגירושין הידועים א"כ כיון שהוחלט בדעתו להרחיק נדוד למדה"י ולהניחה עגונה. וצרורה כל ימי חייה שלא לשוב לדור עמה לעולם וביקש מאביו לגרשה שתוכל להנשא לכל גבר בודאי עומדת להתגרש וגם השליח בוטח בלבו להאמין בדבריו ומכוין לכתוב לשמה ועכ"פ לא גרע מסתמא דכשר בכה"ג ואחר החיפוש מצאתי בשו"ת כתר כהונה סי' ע' בדברי הרב אבד"ק טורבין שהעיר ג"כ דכל סברת הרמב"ן משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת ולפמ"ש התוס' זבחים ב' דבזינתה תחת בעלה אף שאסורה לו מ"מ לאו להתגרש בגט זה עומדת א"נ אם ירצה הבעל לא יגרשנה אלא תשמשנו ובפסקי תוס' ואע"ז סי' קי"ז פסקו כתי' ב' וא"כ במוכתב למלכות דכופין לגרשה י"ל דתלי בשני תירוצי התוס' הנ"ל דלפי תי' א' פסול דמ"מ לאו להתגרש בגט זה עומדת אבל לתי' ב' עומדת להתגרש ועפ"ז פסק במי שנלקח לצבא למרחקים ועשה שליח שלב"פ דיש להקל מטעם הנ"ל וגם לפי תי' א' של התוס' דכיון שהוא נחוץ לדרכו ואין פנאי בגט אחר שפיר עומדת להתגרש בגט זה ואף די"ל דכל שאין האשה תובעת גט עתה עומדת להתגרש כיון דא"א לזכות לה גט גם במקום יבום וקטט מ"מ בנ"ד שהיתה תובעת גט כמ"פ בודאי גם סתמא כשר עכת"ד שם והנה מ"ש דהעיקר כתי' הב' של התוס' עי' בב"מ לאע"ז סי' קי"ז שהוכיח דהרמב"ם לא ס"ל כן ובפת"ש שם סק"ב הביא בשם הרדב"ז שפסק דלא כהתוס' ואני מצאתי בתשו' מהר"י באסן סי', ח' שחולק ג"כ ע"ד התוס' ופסק דמדאוריתא אסורה לשמשו וצריך לגרשה וע"ע בתשו' חיים שאל ח"ז סי' ד' אות ג' ותשו' כתב סופר חא"ע סי' צ"ט אות א' ותשו' עבה"ג סוסי' צ"ג ותשו' ב"ש א"ע סי' צ"א מ"ש בזה אך דמ"מ גם לפי תי' א' בכה"ג שנסע למרחקים וא"א להשתדל עוד גט אחר הרי עומדת להתגרש בגט זה וגם מ"ש לפקפק דכל שאין האשה תובעת גט אינה עומדת להתגרש בסתמא ליתא דכל שנראה לכל שתשאר עגונה עולמית אומדנא מוכחת שרצונה להתגרש ובפרט בנ"ד שכבר עזבה כמה שנים וכתב לאביו שלא ישוב עוד אלי' עולמית וכבר כתבתי דבכה"ג גזים ועביד אדרבא סתמא עומדת להתגרש ועוד דכל סברת הרמב"ן משום דהסופר אינו כותב לשמה והוי כסתמא דפסול והרי בשעת כתיבת הגט כבר נודע שרצונה לקבל הגט וכיון דרוב נשים כמוה בהזדמן סיבה כזו רצונם להתגרש שלא להשאר עגונה עולמית בודאי מהני גם בסתמא דבכה"ג הרי עומדת להתגרש ע"י שליח זה שאם לא עכשיו אימתי ומצאתי גם בשו"ת ב"א חא"ע סי' פ' באמצע התשובה שהשיב ג"כ על הנידון המוזכר בתשו' כת"כ סי' ע"ו במומר שהלך למרחקים די"ל דבכה"ג גם בסתמא סגי כיון שעומדת להתגרש אלא שהעיר דמתשו' רד"ך דמיירי ג"כ במומר ולא העיר בזה מוכח להיפוך וסיים שאין הרד"ך בידו ע"ש והנה אמת נכון הדבר אבל הרי הרד"ך שם פסק להתיר ע"פ כתב הבעל המומר מכמה טעמים אחרים מפני שהעלה שם דכל פסול של כתבו לכ"ע הוא רק מדרבנן ויש לסמוך ע"ד המיקל וגם י"ל דכיון שבמקומו אין שם ב"ד ולא ישראל ולא יוכל לעשות באופן אחר וז"ל דאע"ג דהם כתבו שאין אדם חרש או פקח יכולים לשלוח כת"י וכו' נראה דה"ט משום דאפשר לו לכתוב גט לאשתו במקומו ולשלחו לה או לבא לב"ד ולהשמיעם בקולו דבסתם יהודי מיירי דציית לן וכו' אבל בפקח כנד"ד שהוא משומד ובארץ מרחקים ושם במקומו אין שום יהודי וכו' ולא ציית לן וכו' מודים הם שכותבין ע"פ כתבו שהרבה יש להקל בזה יותר ממה שיש להקל באלם ואפשר דבנ"ד גם ר"ת לפי תי' א' וסה"ת מודים שכותבין גט ע"פ כתבו וכו' עכ"ל וא"כ בנ"ד שנסע למדה"י ולא נודע מקומו כלל והודיע לאביו שלא ישוב לעולם י"ל דעדיף מנידון הרד"ך דשם הי' עכ"פ אפשר לנסות אולי ירצה המומר לבא למקום אחר שיש ב"ד וכדומה משא"כ בנ"ד ואף שהרד"ך סיים שכ"כ להלכה ולא למעשה עד שיסכימו חכמי הדור והד"מ הניחו בצ"ע י"ל דבנ"ד מודים

(ז) ועוד יש לדין דשא"ה במומר דאפשר שרצה לקלקלה ולא הסכים בלב שלם לגרשה ומה"ט חששו במומר שיבטל הגט והן אמת דמבואר בירושלמי פ"א דגיטין ה"א דאין הבעל חשוד לקלקלה במתכוין וכ"ה ברא"ש ור"ן ותוס' גיטין ה' ע"ב סוד"ה דאתיוה וכו' ע"ש בסוה"ד אבל הנה ברשב"ם ב"ב קס"ז ע"ב ד"ה ומגרש כתב דחיישי' שיתכוין להתירה להנשא שלא כדין וע"ש בתוס' ד"ה וליחוש מ"ש ע"ד הרשב"ם בזה ובמהרש"א שם בשם תוי"ש וע"ע בתוס' גיטין פ"א ע"א ד"ה לא כל הימנו וכו' ובב"ח א"ע סי' קנ"א שם כתב דאם האשה שונאת לבעל יש לחוש שיעשה קנוניא שתיאסר על בעלה וכפי הנראה מתשו' הרא"ם ותשו' צ"צ סי' פ"ג ותשו' רח"כ סי' נ"ט דוקא היכי ששינה שם אביו וכדומה חיישי' שמא נתכוין להכשילה משא"כ