מהרש"ם חלק ג שנח

ומחשבה שלהם שמא תתגרש זהו אינה כלום דבעינן כריתות לה לשמה עכ"ל ועפי"ז חידש דזה דוקא בכתב להעדים שיכתבו ויחתמו ולא הזכיר גם הנתינה אבל בכתב שיכתבו ויחתמו ויתנו דהוי כמגרש עצמו שפיר כותב לשמה ולכן לא נזכר בשום מקום לפסול בהזכיר גם הנתינה והאריך מאד בזה, ולכאורה הי' נראה סתירה לזה מדברי רש"י גיטין ע"א ע"א ד"ה חרש שהי' פקח וכו' וקאמר רב דאם יכול לדבר מתוך הכתב דיודע לכתוב על הקלף כתבו ותנו גט לאשתי אתה פ' ופ' ומסר להם פקח גמור הוא וכותבין ונותנין עכ"ל הרי דמיירי בכתב להם כתבו ותנו וכ"ה בתוס' רי"ד שם ואפ"ה מסיק הש"ס ע"ב א' קולו לאפוקי מדר"כ אמר רב ומזה דייק הרמב"ן דל"מ עשיית שליח שלב"פ והא בגוונא שכתב כתבו תנו לכ"ע מהני ומנ"ל לאפוקי מדר"כ אמר רב אך י"ל כיון דלשי' רש"י התם טעמא משום דחרש אין דעתו שלימה אבל בפקח מהני כתיבתו כמ"ש בתשו' רד"ך בית י"ט להוכיח שכ"ה דעת רש"י א"כ גבי חרש גם בכה"ג שכותב גם שיתנו ל"מ לכ"ע אבל בפקח שדעתו שלימה והשליחות חל גם שלב"פ אלא דלא מיקרי לשמה שפיר י"ל דבכה"ג שהזכיר גם הנתינה מהני אבל הנה מצאתי בתשו' רד"ך בית ג' וז"ל מעשה אירע ביהודי א' ששמו משה בוטין נסע מפה היום כמו ג' שנים והלך במרקה ובעת נסיעתו אמר לחמשה יהודים וכו' שאם לא יבא מעת נסיעתו עד ט' חדשים שיכתבו ויתנו גט לארוסתו וכו' ומת הסופר והאריך שם לברר שלא הי' בידו למנות את בנו אברהם במקומו ובסוף התשו' כתב שגם אם הי' ממנה להסופר אברהם בפירוש כיון שהי' שלא בפניו הרי לדעת הרמב"ן לא מהני בכה"ג ואע"פ שהרא"ה והר"ן מקילים א"א להקל בסד"א ובפרט שרוב הפוסקים מחמירים וגם אין לומר בכה"ג כדאי הוא המיקל לסמוך בשעה"ד באיסור תורה וגם צידד דדוקא באמוראים י"ל כן ע"ש באורך וע' בד"מ סי' קכ"ז סק"ג שרמז בקצרה לדברי רד"ך אלו לענין אם יש לסמוך בשעה"ד ע"ד יחיד וא"כ מבואר דגם בהזכיר גם הנתינה להשלוחים ל"מ לענין שיוחשב לשמה וא"ל דשא"ה שעשה לסופר שליח רק לכתיבה ועל הנתינה מינה שליח אחר דז"א דמה בכך הרי אשה זו כבר עמדה להתגרש מבעלה בשליחות זה ועוד דהתם שהי' חמשה ועשאן ב"ד הרי גם בלא א"ל תנו הוי כאמר תנו כמ"ש לקמן אות ה' בשם בה"ג וגם מ"ש הרידב"ז דלקולא לא סמכי' על חזקת שע"ש בדאורייתא הנה במח"א הל' שלוחין סי' כ"א צידד לומר דהיכי דהשליח קיבל השליחות והבטיח לעשותו לכ"ע אמרי' חשע"ש גם להקל בשל תורה ועוד דבכה"ג שהבעל נסע למרחק ויוכל לבא לידי מכשול שעובר בכל עת על מצות שכ"ו לא יגרע בודאי אמרי' חזקה שע"ש כמ"ש התוס' בעירובין ל"ב ע"א וברא"ש שם ואף שהתוס' כ"כ רק אליבא דר"ש ולא אליבא דר"נ אבל כבר העלה בתשו' נו"ב מה"ק חא"ע סי' ב' דכן הלכה והשיג ע"ד המל"מ פ"ד מבכורות ואני מצאתי גם ברוקח סי' קצ"ד שפסק דבמקום שהוא דבר מצוה אמרי' חשע"ש ע"ש אך מהא דגיטין ס"ד ע"ב גבי נתן גט ביד שליש לגרש אשתו דלא סמכי' אחשע"ש להקל שהביא הרב נ"י מוכח להיפוך מדברינו ויבואר להלן אות ה' אבל מ"מ בזה"ז דאיכא חדר"ג בודאי יש חשש מכשול להבעל שישא אחרת וחשע"ש ואמאי כ' הרד"ך דפסול לשי' הרמב"ן ובע"כ דליתא

ה) והנה הג' רידב"ז העיר בעצמו שיש סתירה לדבריו מהש"ס דגיטין ס"ו ב' בהא דשלחו לי' לשמואל אמר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי ואמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו מהו וכו' והאמר שמואל הלכה כר"י דמילי לא מימסרי לשליח וכו' והא התם א"ל כתבו ותנו ואפ"ה ל"מ אמירתם לסופר ועדים אף דבכה"ג סתמא מהני כיון דעומדת לגירושין ודחה דשא"ה דלא סמכי' אחזקת שע"ש לקולא כדאי' בגיטין ס"ד ב' לכן אכתי לא קיימא לגירושין עכ"ד אבל לענ"ד אכתי יש לתמוה מהא דדף ע"א א' א"ל נכתוב גט לאשתך וא"ל כתובו אמרו לסופר וכתב וכו' אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה הגט בטל עד שיאמר לסופר וכו' ומסיק דמתני' ר' יוסי ואפי' אמר תנו ואפי' אמר לבי תלתא דעשאן ב"ד אפ"ה ל"מ ובתוס' שם הביאו גי' דאפי' אמר לתלתא תנו אפ"ה פסול ומדקתני אע"פ שנתנוהו לו וחזר ונתנו לה מוכח דמכ"ש בנתנו לה הם דודאי פסול והרי מבואר במל"מ פ"ד דבכורות דהיכי דהשליח התחיל לדבר למשלח שיעשהו שליח לכ"ע חשע"ש גם להקל וא"כ התם שהם התחילו לומר לבעל נכתוב גט וכו' ואם אמר להם תנו הרי כבר עומדת להתגרש כיון דבכה"ג חשע"ש והדק"ל אמאי לא יועיל כתיבת הסופר כיון דא"צ שליחות וסגי גם בסתמא וא"צ שיהי' בפירוש לשמה. ועוד דלפמ"ש בבה"ג הל' גיטין דבאמר לפני ב"ד כתבו גט לאשתי גם בלא אמר תנו כאמר תנו דמי א"כ באמר לשלשה שעשאן ב"ד כמ"ש רש"י שם הרי גם בלא אמר תנו עומדת לגירושין כיון דכאמר תנו דמי ואמאי יהי' פסול באמרו לסופר וכתב אך דבזה י"ל דבא"ל כתובו הקפיד שיכתבו הם והו"ל כשינוי בשליחות דגם אם א"צ שליחות בגט בשינוי גרע טפי כמ"ש רש"י שם בד"ה טעמא וכו' אבל באמר תנו בלא כתובו בזה תיקשי שפיר וע' תב"ש סי' מ"ח סק"ד מ"ש ע"ד בה"ג שלפנינו וכן לפמ"ש בהגהת מע"ל לא"ח סי' ת"ט להוכיח בדעת הרא"ש דהיכי דהתחיל שליח לעשות שליחותו לכ"ע אמרינן חשע"ש גם להקל א"כ כיון שאמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום הרי כבר התחילו בשליחותו כיון שא"ל תנו בלא כתובו ובכה"ג אמאי ל"מ כתיבת סופר לשמה כיון דגם בסתמא כשר בכה"ג ומ"ש הרה"ג נ"י דכיון דמילי לא מימסרי לשליח ל"מ מה ששמעו הסופר והעדים מהשליח וכמ"ש הר"ן ליישב קו' הרא"ה ע"ד הרמב"ן דלשיטתו דל"מ עשיית שליח מבורר שלב"פ מנ"ל דטעמא דר"י משום דמילי לא מימסרי לשליח ותי' הר"ן דאם היינו אומרים דמילי מימסרי לשליח הוי כשומע מפי הבעל כיון דשלוחו כמותו ובע"כ הא דפוסל ר"י באמר אמרו בין במברר בין מדעתיכם משום דמילי לא מימסרי לשליח וה"נ בזה אבל אכתי לא הונח בזה כיון דגם בכתב הסופר בלא ציווי הבעל הוי מהני כיון דא"צ שליחות אלא דטעמא משום דדמי לסתמא דל"מ בגט משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת וכיון דהכא דאמר להם תנו גט אחר שהם התחילו לדבר עמו שיצוה להם לכתוב גט ובכה"ג חשע"ש א"כ עומדת להתגרש א"כ מהני כתיבת הסופר בסתמא גם בלא שליחות כלל ואמאי פסול ומה ענין