מהרש"ם חלק ג שנז

היכר הדימוי וגם יש לצרף דברי התומים הנ"ל בנ"ד בצירוף שיש אומדנא דודאי לא כתב אחר מכתב זה ובפרט שעינינו רואות שעברו כמה שנים ואין קול ואין קשב ממנו איגל"מ שהמכתב הי' ממנו לכן כיון שהוא מקום עיגון יש לסמוך להקל ובתשו' רד"ך בית י"ט בסופו אחר שהעלה להתיר ע"פ כתבו במקום עיגון סיים וז"ל ומ"מ אני אומר שצריכין הב"ד לדקדק שיהי' עדים בדבר שהבעל מסר הכתב הזה לשלוחו להביאו לשולניקו דאל"כ יש לחוש שמא כתב ונמלך ואף שיש להאריך בזה וכו' עכ"ל אך בנ"ד שכתב לו שהוא יגרשנה י"ל דסגי בקיום לבד

(ב) ובעיקר השאלה כבר הביא רו"מ ממשנה דגיטין ס"ה ע"ב דבאמר גרשוה וכו' לשון גירושין היא באופן המועיל אלא דחושש דכיון שהבן יודע שהאב א"י לכתוב אשורית וצריך עדים לחתימה א"כ הוי כאמר אמרו דל"מ ולפענ"ד לפמ"ש הרא"ש פ"ב דגיטין סי' כ"ה שהביא רו"מ בעצמו דרוב אנשים אינם בקיאים לכתוב גט ומה"ט לא בעינן שליחות דוכתב דקרא בע"כ דלא קאי אבעל אלא על הסופר א"כ בהא דאמר גרשוה אטו מיירי דוקא בידע הבעל שיכולים אלו לכתוב בעצמם דלא הו"ל למיסתם ובע"כ דבכל גווני מהני וילמדו ויכתבו וא"כ ה"נ יוכל האב ללמוד ולכתוב גט אם כתב אשורית מעכב וכהא דמשנה דף ס"ו ע"ב דאר"י נימונו לשליח אף אנו מקובלים שאפי' אמר לב"ד הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו ומוכח דאף דבשעת אמירה לא הי' מלומדים אפ"ה מהני והא דבש"ס שם מבואר דאי ס"ל דכתובו כתב ידן הוא ר"ל שיחתמו בעצמם ולא שיכתבו בעצמן כתיבת הגט נעשה כאומר אמרו ומודה ר"י באומר אמרו דכשר היינו אם באומר אמרו כשר אז אמרי' דנעשה כאומר אמרו שבאמירתו תנו גט נתכוין באופן המועיל ומדלא קפיד לומר על כתיבת הגט עצמו נעשה כאומר אמרו כמ"ש רש"י שם אבל לדידן דבאומר אמרו פסול מסתמא נתכוין ע"פ דעת חכמים וכמו דלענין כתב ידן שהוא חתימתן אף שלא למדו לחתום נתכוין שילמדו ויחתמו ה"נ לענין כתיבת הגט עצמו וגם מ"ש התוס' בד"ה מתניתין מני וכו' דלר"מ כיון דחתם סופר פסול הו"ל כאומר אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו וכו' היינו נמי משום דכדי שלא יופסל אמרי' דנעשה כאמר אמרו אבל היכי שאדרבא עי"ז יופסל הגט לא אמרי' נעשה כאומר אמרו וכה"ג מצינו בש"ס דגיטין ל"ב ע"ב בטל ב' לשונות משמע וכו' גבי גט לישנא דמהני בי' קאמר וכו' וע' בחו"מ סי' קצ"ה ס"ה בהג"ה בשם פסקי מהרא"י דבסתם אמרי' דהוי מעכשיו דודאי בכדי ל"ה עביד וא"כ יוכל האב לכתוב הגט וז"ל בה"ג ה' גיטין הלכה כר"י דאמר מילי לא מימסרי לשליח ועד דאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ל"ה גט ואי לא גמיר סופר למיכתב ועדים למיחתם לא מישתריא עד דגמיר סופר וכו' עכ"ל ואי משום דצריך עדים לחתימה ואכתי הוי כאומר אמרו והגאון רידב"ז האריך לחלוק ע"ד היש"ש שהובא בפת"ש סי' ק"ל סק"א ויבואר אי"ה להלן אות י"ב ובאמת שהב"ש שם סקכ"ט פסק להדיא דבמקום עיגון יש להקל ליתן הגט ואף דבגוונא דאמר לשלשה שיכתבו ויחתמו ומת א' מהם נחלקו האחרוני' על הב"ש היינו דכיון דאמר שיכתבו ויחתמו הוי שינוי בשליחות משא"כ בלא עדי חתימה וכמה כרכורים כרכר בתשו' רדב"ז ליישב הא דנהגו בע"ח בזה"ז שקורעים הגט ומבואר שם דהוי רק לחומרא בעלמא ומצאתי בשו"ת עטרת חכמים חא"ע סי' כ"ד שפסק להקל במקום עיגון בלא ע"ח אך מ"ש בשם הב"ח לא מצאתיו שם אבל הרי הביא דברי היש"ש ומ"מ פסק ליתן הגט בלא ע"ח ויבואר לקמן אם יש להקל בזה לחתום עדים ולא יהי' בזה חשש דאמר אמרו

ג) והנה רו"מ יצא לדון בדבר חדש דגם להסוברים דבאמר אמרו פסול היינו דוקא בלא עשאו שליח להאמירה אבל היכי שאמר הבעל בפירוש הריני עושה אתכם שלוחי אמירה לסופר גם הרמב"ן מודה דכשר דהוי כשומע מפי הבעל עצמו כיון דלא בעינן דין שליחות בגט לשי' הרמב"ן וכל טעמו הוא רק משום שאינו כותב לשמה ובכה"ג שעשה הבעל להשליח שיהי' שליח אמירה שפיר מהני והאריך בזה ואני תמה שהרי בש"ס דגיטין ס"ו ב' בהא דבעי אם כתובו כתב ידן חתימתן] הוא או כתב הגט הוא ובעי למידק ממתני' דאר"י נימינו לשליח וכו' שאפי' אמר לב"ד הגדול תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו לה אא"ב כתב הגט הוא שפיר אלא אי אמרת כת"י הוא וכו' ואי ס"ל כת"י הוא הא כתב הגט כשר אם אמרו לסופר וכתב בתמי') והא א"ש הלכה כר"י וכו' אמרי אי ס"ל דכתובו כתב ידן הוא כתב הגט נעשה כאומר אמרו ומודה ר"י באומר אמרו ופריך ומי מודה ר"י וכו' ולדברי רו"מ תיקשי דכיון דאמרי' נעשה כאומר וכו' ופרש"י דכיון דלא קפיד על כתב הגט לכן נעשה כאומר וכו' א"כ גם אם אין ר"י מודה באומר אמרו נימא דנעשה כאומר הנני עושה אותך שליח לאמירה זו דמהני לכ"ע ולכאורה יש להקשות כן גם לשי' הרא"ה דדוקא באמר אמרו מדעתיכם פסול אבל בממנה שליח פלוני שלא בפניו מהני וליכא בזה משום כסופא דסופר א"כ ה"נ נימא דנעשה כממנה שליח שלב"פ אבל באמת לק"מ דזה לא שייך אלא בממנה את איש מיוחד בשמו אבל הכא שאמר לב"ד תנו גט והם יבררו מדעתם סופר לכתוב הוי כאומר אמרו מדעתיכם ממש אבל לפי סברת רו"מ שפיר תיקשי ועוד שהרי ראיית הרמב"ן דגם במייחד שליח שלב"פ ל"מ משום דקתני בדר"י עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולאפוקי ממ"ד מודה ר"י באמר אמרו ומוכח דליכא גוונא אחרינא א"כ מוכח דגם בעושהו לשליח אמירה ל"מ כלל וע' ישויע"ק סי' ק"כ סקי"ב מ"ש לחלק בענין זה וגם לדבריו צ"ע מהנ"ל

ד') ולענין השליחות ע"י כתב הנה הגאון רידב"ז נ"י יצא לדון בדבר החדש דכיון שכל טעמו של הרמב"ן אינו מטעם שליחות שהרי הוא סובר דליכא דין שליחות בגט אלא דס"ל דבכה"ג שלא שמע מפי הבעל אינו בכלל לישמה אלא סתמא דל"מ בגט משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת כדאי' בריש זבחים והוא מדברי התוס' גיטין כ"ב ע"ב ד"ה והא וכו' שביארו כן והביא מספר הזכות להרמב"ן שם שכ' וז"ל שכל עיקר אינה נפסלת כתיבת אחרים מעצמן אלא שאין כתיבה שלהן לשם גירושין לפי שאין האשה מצוי' להתגרש ובגט שלהם