מהרש"ם חלק ג שנו

ביניהם מי משלנו יערוב להבעל להסיתו לגור עמה ועיין בב"י סוס"י קט"ו בשם תשו' הרשב"א דגם משום מדת חסידות ליכא משום חדר"ג. סי' שנ"א לכבוד הרב החריף ובקי וכו' מו"ה ארי' ליבוש הערצוג נ"י דומו"צ בק' באבוב

בדבר העגונה מ' חיי' בת ר' ישעי' אשת ר' פנחס בר' משה מעיר טיכאוו ראיתי הגב"ע באריכות

והנה לענ"ד סי' של הקרחה בראשו אף שהנו"ב מ"ת סי' ס"א כתב בפשי' דל"ה סימן ובתשו' ב"א סי' י"ד כתב דגם בצמצום מקום ל"מ אבל כבר השיג עליו בתשו' ב"ש חא"ע סי' מ"א והוכיח באורך דבצמצום מקור הוי סימ' ע"ש ובנ"ד אף דמה שאמרו שהי' בצד ראשו לא הוי צ"מ אבל מה שאמרה מדתו כחצי צ"ל וכן הי' זהו מועיל שפיר וראי' מדברי הרא"ש פ"ב דב"מ סי' י"ד וז"ל ומ"ש בספרים אילימא דארוך וגוץ האמרת אין מעידין דאמר נקב יש בצד אות פלוני לאו דוקא נקב יש בו בצד אות פ' דה"ה כך וכך אצבעות אורך הגט או כו"כ רחבו הוי סימן דהאמרת שמדת אורך החוט הוי סימן וה"ה באמר בצמצום אורך מדת הגט או רחבו והא דאמר דארוך וגוץ ל"ה סי' היינו בשלא צמצמה מדת רחבו או ארכו אלא אמרה הגט הוא ארוך או קצר דומיא דהא דקאמר אין מעידין דהיינו גופו אריך וגוץ שלא צמצמו מדת ארכו וכו' עכ"ל ומבואר דבצמצום אורך או רוחב מעידין עליו ומיחשב סימ' וה"נ בנ"ד לענין שיעור מדת הקרחה דהוי שפיר סימ' וגם אי הוי רק סי' אמצעי הרי עכ"פ בצירוף היכר הבגדים מהני שפיר כדעת מהר"ל מפראג והגם שהארכתי בשו"ת מהרש"ם סי' פ"ד בפלפול עצום לדחות ראיות הנו"ב לשי' מהר"ל, מ"מ כבר האריכו האחרונים להקל שגם ביש"ש פסק כדעת מהר"ל ודעת רשד"ם ושאר מחברים להקל אפי' בסי' גרוע בצירוף טב"ע דכלים וע' פת"ש ס"ק צ"ה ואני מצאתי בתשו' מהר"מ ב"ב הישנות סי' שע"א וז"ל שאלו את רבי על יהודי שהלך לכפר מהלך יום א' ואמר שיחזור בו ביום ולא בא כי נהרג ביער אבל לא ראו אותו ולא הכירוהו כי שמטוהו הכלבים אבל אומרים שיודעים שזהו שמכירים כליו מכיון ששמעו שיהודי א' נהרג וגם אשתו אומרת שבעלה הוא כיון שיש לו שומא והשיב רבי אע"פ שיודעים שאותו הי' כיון שאין עדים שראוהו כשנהרג גם שום גוי אינו מסל"ת וכו' לא מהני וגם כליו אינו סימן דחיישי' לשאלה אבל ע"פ השומא שאשתו אומרת יש לסמוך עלי' ולהתירה כי כמו שנאמנת לומר מת בעלה כן נאמנת ע"ז עכ"ל ולכאורה הוא נגד הש"ס דשומא לאו סימן ובע"כ דמ"מ בצירוף כליו גם סי' גרוע מהני ואי נימא שהי' בצמצום מקום א"כ מוכח מזה כדעת רד"ך, והרי לפניך רב קדמון משרי הראשונים שפסק בשם רבו וגם הוא הסכים והביאו להלכה להתיר בכה"ג וד"ז נעלם מכל האחרונים והחמירו בשומא והיכר כליו, ומכ"ש בקרחה בצמצום מדתו וצירוף כלים דמהני לכ"ע. וגם כיון שנמצא עוד סי' בשפתו שנסדקה באמצע ומבואר בתשו' גאוני בתראי סי' ס"ד בתשו' הג' ר"א הורוויץ דגם להסוברים דשני סי' אמצעים אין מצטרפין וגם ס"ל דלא כהרד"ך וגם צ"מ לא מהני מ"מ בדאיכא ב' סימנים כאלו י"ל דלכ"ע מהני וה"נ בנ"ד שסי' הקרחה הוא בצמצום מדתו והסדק שבשפה בצמצום מקום לכ"ע יש להקל וכבר כתב מהרי"ק שרש קפ"ד דבצירוף סימנים באיש א' יש להקל ומכ"ש בצירוף היכר הכלים. סי' שנ"ב עי' מפתחות להרב הה"ג מו"ה משה שמעון זיוויץ נ"י רב בעיר פיטסבורג מעבר לים אנטילאנטי

מכתביו הגיעני וגם העתק תשו' הגאון הרידב"ז רב הכולל משיקאגא

(א) ע"ד השאלה באשה אחת אשר בעלה עזבה מכמה שנים וקבע משכנו בעיר לאנדאן ענגלאנד ואח"ז עלה לבבו להרחיק נדוד משם שלח מכתבו אל אביו בזה"ל פאטער איך פאהר אוועק איבעררען ים איך וועל מעהר ניט קימען לעבין מיט מיין פרויא גט אב מיין וואיב אויב דיא ווילסט ובהמכתב של הגאון ר' יעקב דוד הנקרא רידב"ז בעל תוס' הרי"ד על הירושלמי כתוב בזה"ל ששלח מכתב לאביו אשת בת פלוני זאל זיך נעמין א מאן וועמין זא וויל אין אויב דוא ווילסט גט איהר עכ"ל והמכתב נתקיים והאשה צעירה לימים וזה י"ג שנה לא נודעו עקבותיו של הבעל ותשאר עגונה עולמית זולת אם יוכל האב לגרשה והאב איש זקן והנה הדבר פשוט דגם המקילין בכת"י צריך שיהא מקוים כראוי כמ"ש הריטב"א גיטין דף ע"ב ע"א וכ"ה ברשב"א שם ובמכתב הרידב"ז כתב שנתקיים המכתב בעדים אבל במכתב רו"מ כתב שנתקיים מכתבו ע"י דימוי מכתב למכתב אגרת וסמך ע"ד הריטב"א וש"ך סי' מ"ו סקכ"ז אבל הנה בירושלמי פ"ב דכתובות ה"ג מקור הדין איתא בזה"ל ובאילן איגראתא צריכין ובשי"ק שם השיג ע"ד הש"ך ולפי דבריו אין לקיים מאגרת וגם הדבר תלוי במחלוקת שבין ר"ש גאון ובין בעה"ת והטור שבש"ך סי' ס"ט סקי"ב אם גם לענין כת"י הלוה שצריך קיום מה"ת סגי בקיום כזה משני שטרות ואף דכתב הש"ך בשם רוב הפוסקים להקל הרי הש"ך סיים דאין לחלוק על הגאון ושכ"ה דעת הב"ח וסמ"ע דבשל תורה לא סמכי' על קיום כזה אבל לפמ"ש התומים סק"ז דבדליכא ערעור של הבעל יש לסמוך על הקיום גם בשל תורה א"כ י"ל דה"נ בנ"ד וע' בב"ש א"ע קמ"ב סק"ב ובפ"י גיטין ה' דאם כבר נתקיים שלב"פ גם אם יערער אח"כ אינו כלום וע"ש בתומים מ"ש מדברי הט"ז יו"ד סי' רכ"ה ולא נמצא שם אבל בסי' רכ"ח סקמ"ו מבואר בט"ז דמהני מפי כתבו אם מכירין הכתב אבל מלבד די"ל דהתם מיירי שהמודר מכיר בעצמו כתבו ולא ע"י דימוי של כתב לכתב וכבר האריך בזה בקצה"ח סי' מ"ו סק"ח לפקפק ע"ד הט"ז בחו"מ שם וגם לחלק בין ממון לאיסור עש"ה וע"ש בקצה"ח סק"ו דגם בכת"י הלוה הוי רק דרבנן ומהני קיום שלב"פ ושכ"ה בתשו' מהרש"ח ודלא כהש"ך, וא"כ כיון דס"ל דדימוי הכתב דמי לסימנים דמהני גם בא"א א"כ גם בנ"ד מהני