מהרש"ם חלק ג שמט

ומה שהאריך בדין כלי שניקב בתחתיתו בסתירת דברי הש"ע מסעי' ז' לסעי' מ' הנה מצאתי בתשו' מהרי"ט צהלין סי' ר"י שהאריך להוכיח דגם להרמב"ם אם ניקב בתחתיתו סגי בנקב כ"ש ודוקא מן הצד בעי' כשיעור המטהר ואני מצאתי בתשו' חזה התנופה להרא"ש (שנדפס בשו"ת חיים שאל ח"ב בסופו) סי' נ"ח וז"ל נתברר מדברי הר"מ מרוטנבורג מתוס' דמקואות דבנקב כ"ש בתחתיתו נתבטל מכלי לענין שאיבה ולא נקראו מים שבו עוד מים שאובים ולפ"ז אפשר להביא מים לכתחלה כל מימיו ע"י כלי מנוקב בשוליו כ"ש כיון שהכלי אינו מחזיק מימיו ועכ"ז לא רצה הרב לעשות מעשה ואני אומר דבשעה"ד יש לסמוך ע"ז אם א"א בע"א וראי' מתוס' דמקואות גבי קסטלין המקלח בכרכים וממעין היוצא לתלמיד וכו' עכ"ל ואני מצאתי בתשו' הרשב"א ח"ה סי' ס"ב שהביא ג"כ מפ"ד דמקואות וסוגיא דיבמות ודברי הר"ש דבשוליו סגי בנקב כ"ש וסיים וז"ל ומ"מ יש להחמיר כפשטא של מתני' ועד שיהא הנקב כשפ"ה אין מורין בו להכשיר עכ"ל וע"ע בשו"ת אמרי אש יו"ד סי' פ"ו ושו"ת ברכת יוסף חיו"ד בסופו מ"ש בזה. סי' שמ"ה לכבוד ידידי הרב הה"ג וכו' מו"ה יהושע נ"י האבד"ק טוריסק ברוסיא

ע"ד שאלתו בפנוי' שנשתדכה לכהן ונודע כי מאז הרתה לזנונים ובתחלה אמרה בפני אמה חורגתה שבהיותה חוץ לעיר אנסה עכו"ם וא"ח הבינה ששקר הדבר כי היא והשכנים נודע להם שהי"ל קצת קירוב עם בחור א' שדר עמה באותו בית שהי' בו אבי' ואבי הבחור והבחור ושכינה א' נצרכה פ"א לכנוס לבית הבתולה והי' סגור ודפקה כמ"פ ושמעה ריצת א' משם וכשפתחו לה הבית שכבה הבתולה במטתה. והבחור שכב בחדרו במטתו וכפי חשבון ט' ירחי הריון התחילו כמעט במכוון מאותו זמן. ואח"כ הודית הבתולה בפני איזו נשים כי הבחור פיתה אותה וממנה הרה והעיר רובה יהודים כשרים והגם שסיעה העוברת רובה עכו"ם מ"מ יש רוב בעיר נגדם ורק בימי ירידים רוב עכו"ם גם יש מרחוק קצת חצר של אדון א' ויהודי מחזיק שם החלב ויש גם פערשטאט ונהר מפסיק ורחוק ווערסט וכשיקרש רחוק חצר וויערסט והשכנות אמרו שאין דרך הבתולה לילך לשם ורק אם לפעמים הולכת אזי לא תלך יחידה ועם הפערשטאט אולי רובן עכו"ם ויש ספק בדבר עכת"ד השאלה

והנה רו"מ האריך מאד בדברים נכונים דלשי' רוב פוסקים בטוענת ברי דלכשר נבעלה מהני גם בחד רוב ולשי' נו"ב בבית בפ"ע יש להקל דהוי כשכונה בפ"ע אבל מ"ש דגם בימי הירידים שיש רוב עכו"ם אין לחוש שאין לה היכרות עמהם, יש לפקפק לפמ"ש התוס' בכתובות דהא דאונס לא שכיח הוא רק מדרבנן א"כ הרי מה"ת יש לחוש שמא נאנסה מעכו"ם דזה אינו תלוי בהיכרות כלל אבל נראה לקיים דבריו לפמ"ש הריטב"א לע"ז כ"ו בשם קצת פוסקים בהא בלא יתייחד ישראל עם העכו"ם דבזה"ז דאיכא אימת מלכות שרי להתייחד א"כ אף דהתם ש"פ לא ס"ל כן וע' תשו' ד"ח ח"ב יו"ד סי' פ"ב שאין לסמוך להקל היינו מחשש סכ"נ דחיישי' למיעוטא וגם דוקא ביחוד במסתרים אבל בעיר שרבים מצוים ואם תצעק הנערה יש מושיעים ועונש בדא"ה בודאי אונס לא שכיח כלל ואין לחוש לכך

גם נראה דהתוס' מודים דבעיר בדשכיחי רבים ביום אונס לא שכיח מה"ת ומקרא מלא על דבר אשר לא צעקה וכו' והגם דלפמ"ש הנו"ב מ"ח סי' כ"א יש לפקפק בזה אבל כבר השיג עליו בפת"ש לעיל סקי"א והביא בשם ר"מ אלשקר להיפך ועתוס' כתובות ס"ג ע"ב ד"ה אבל וכו' במ"ש בהא דנדרים צ"א דמסתמא ברצון הוה דבביתה הי' ועוד שלא צווחה וכו' ע"ש דמוכח כמ"ש וע' מהרי"ק שרש קכ"ט שכתב בפשי' דבעיר חזקתה ברצון א"כ אונס לא שכיח ואיכא רובא להיפך וגם יפה הביא רו"מ מהח"ס ח"א סי' ט' וסי' י"ח בזה

ומ"ש בדין אם לתלות ברוב ימים עמ"ש בפתיחה שבגילוי דעת אות ל"ד שהבאתי מתשו' מהרי"ק שרש קכ"ט דאם לא נודע אימת בא עלי' תלינן ברוב ימים וגם מס' האשכול ה' מקוואות סוסי' נ"ט דבנהרות שאין זמן קבוע לחסרונם אם רוב השנה זוחלין עיקר יש לסמוך ארובא ועוד הבאתי מכמ"ק וגם דחיתי שם דברי הבר"א שהביא רו"מ וגם ביארתי הא דריש כתובות והבאתי מתוס' עירובין ל"ט רע"ב במ"ש דתולין ברוב שנים שא"ב עיבור ומדברי תב"ש סי' ט"ז סקט"ז. ועתוס' נדה נ"ז ע"ב ד"ה הרואה וכו' יעי"ש בסוה"ד בח"ש כיון דרוב ימים טמאים יש לחוש ואכמ"ל, וא"כ צדקו דברי רו"מ ובפרט שהביא מהח"ס סי' ט' שכתב דאין לחוש לעוברים ושבים וכדאי הוא לסמוך עליו

והנה מ"ש רו"מ מדברי האחרונים דקרובים אינן בכלל מיעוט פסול ובש"ש הביא מהנמוק"י יבמות סו"פ אלמנה שכתב להיפוך יש לי לדון ע"ד פלפול למאי דאי' ביומא ס"ט ב' דאהני תפלת אנשי כנה"ג דלא ליברי יצה"ר בקרובים (ואף דאין למדין מאגדה כבר כתב בתשו' ח"צ דמעובדא ומעשה שהובא באגדה למדין) לכן אינן בכלל ואף דלפעמים מזדמן גם בקרובים הוי רק מיעוטא ובדאיכא רוב כשרים הוי תרי רובי ובזה יש ליישב מה שהקשה הג' מהרמ"ז מלבים והובא בת' כ"ס סי' ב' מהא דקידושין ע"ג דאמר רבא דבר תורה שתוקי כשר דרוב כשרים ופירש"י דמיעוט פסולין היינו ממזר וקרובים הרי דגם קרובים בכלל ולפמ"ש ניחא דכיון דכל טעמא משום דבקרובים לא מיגרי יצה"ר א"כ התינח משבאו אנשי כנה"ג ובטלוהו אבל בזמן התורה גם קרובים בכלל וז"ש דבר תורה שתוקי כשר פרש"י שפיר דגם מיעוט קרובים בכלל

ובזה י"ל דברי נימוק"י הנ"ל דכבר העיר הכ"ס שם מדוע נקט הנימוק"י דוקא קרובים ונראה דהתוס' בכתובות הקשו הלכתא אהלכתא דשמואל אמר דברוב א' סגי והש"ס מסיק דבעי' ב' רובי ולזה תירץ הנימוק"י דשמואל מיירי שהמיעוט הוא קרובים דאיכא נמי ב' רובי וכמ"ש, יש להוסיף טעם למ"ש הח"ס דקרובים הם בחז"כ ולכאורה אמאי ממזרים ונתינים אף שפסולין לקהל מצד תולדותן אמאי אין להם חז"כ לזנות. אבל הנה הבכ"ש בברכ"ש לכריתות ט"ו א' כתב שביאר במק"א בראיות דהא דאמרינן כל ישראל בחז"כ היינו בישראלים כשרים מיוחסים אבל ממזרים ונתינים וכדומה לאו חזקתן