מהרש"ם חלק ג שמג

ובאמת שהדבר מבואר בפסקי מהרא"י סי' רי"א בנידון גט שנכתב בו רק שם כינויו המפורסים בו והעלים שם שנשתנה מ"ח ואמר מקודם לעד א' שרוצה לרמותה בגט פסול בהעלמת שם אחד מפני שהאשה גזלה וחטפה כל אשר לו ופסק שאם השביעוהו בשעת סידור הגט שאין לו שם אחר הגט כשר דלא חשיד לישבע לשקר ע"ש וע' תשו' ברכת יוסף חא"ע סי' ס"ג אות כ"ב כ"ג בנידון כזה ממש דגם אם יברר ששינה שם אביו ועשה כן לרמותה מ"מ היכי דכשר בדיעבד גם בכה"ג אם נשאת לא תצא והביא מפסקי מהרא"י ועוד מכמ"ק וגם מדברי המא"נ וט"ג הנ"ל ודחה הדמיון מסי' קכ"ו והעלה דגם התם אם נשאת לא תצא ע"ש באורך. וע"ש אות יו"ד שהוכיח בדעת הרשב"א להתיר בשינה שם האב ושם אות י"ז הוכיח שכ"ה גם דעת ר"נ גאון ושם אות י"ד העלה דאם במ"כ ומ"נ לא הי' שינוי משמו שנקרא בו שם. אלא שהוסיף עוד שם אחר ליכא שום לעז במ"כ ומ"נ אף שלא נקרא בשם זה בשום מקום ולכ"ע כשר בדיעבד ואם נשאת לא תצא ע"ש באורך ושם אות י"ט העלה דכדאי העיטור לסמוך עליו כיון שהפוסקים לא ראו דבריו ודחה דברי הג"פ ושם אות כ' העלה דבכה"ג ג שהחשש משום לעז אין להחמיר שיתן המגרש גט שני ודחה דברי הג"פ ס"ק נ"ב ואף שצירף ג"כ הא דאין הבעל נאמן היינו מפני שעדיין לא נשאת והעלה להתירה להנשא ואח"כ גם אם יבורר הדבר כיון שנשאת לא תצא ע"ש. ובעיקר הדבר שהאריך בתשו' ברכ"י שם בדין ע"א אם נאמן להעיד לפסול הגט יעי' בתשו' רמ"א סי' צ"א בעובדא שהמגרש הביא עמו ע"א שהעיד שהוליכו השוטר להגט והי' אונס וכן הי' לו עוד ע"א שהעיד מפי עד אחר כן ושפך חמתו על המערער וגזר בחרם על המשודך שישאנה וגם בתשו' שא"י סי' ל"א השיב על נידון זה ממש ופסק שא"צ לקבל גט אחר וע' תשו' מהרמ"ל סי' ס"ד וכתר כהונה סי' נ"ז בדין ערער הבעל על הגט מ"ש בזה ואף דהתה"ד פסק דאם ע"א מעיד ששינה שם אביו נאמן והובא בב"ש כבר תמהו התו"ג ובתשו' ב"א סי' צ"ה וע' תשו' נוד"ב מ"ת א"ע רסי' נ"ז מ"ש בזה אך בפת"ש סי' קכ"ט סקכ"ד הביא בשם ח"א דהטעם משום דהוי מילתא דעל"ג ומצאתיו במכתב אליהו שער ד' סי' כ"ח שהאריך בד"ז והביא מפסקי מהרא"י סי' קפ"ד והוא אותו נידון עצמו שבסי' קל"ח וכ' בעצמו שאין להאמין להעד אלא דמ"מ לא רצה להתיר והעלה החכמ"א דטעמו של מהרא"י מפני שהי' בידו לברר עפ"י עדים ורמז התה"ד לדברי המרדכי פ"ב דכתובות בהא דעדים בצד אסתן דיש להחמיר בכה"ג ולברר ולחקור מן העדים ע"ש היטב וע"ע בתשו' נחלת אבות סוסי' י"ד מ"ש בזה וא"כ בנ"ד שלא נודע שום דבר אלא מקרובי המגרש אחיו ואביו אין להאמינם, אא"כ אפשר לברר בעדים כשרים אבל בדא"א לברר אין נאמנים כלל ובפרט כשנותנים עיניהם בממון וע' תשו' רח"כ חא"ע סוסי' ע"ד דגם אם הבעל רוצה להתפייס בממון מיקרי שעה"ד וא"צ גט אחר ובנ"ד שכבר נשאת גם אם נאמין שהמגרש כתב תיכף מזה הרי לא הי' צריך לחוש לדבריו שהבעל עצמו ודאי דאינו נאמן כיון שהשביעוהו והחרימו עליו בב"ד כמ"ש הר"ן וש"פ הנ"ל, וא"כ כיון שנשאת בהיתר כדאי הוא הגאון בעל ברכ"י לסמוך עליו בצירוף כל הסניפים שנתבארו. ובכ"ז מחומר הענין אינני תוקע א"ע להלכה זו ואיכה אשא לבדי חומר כזה ואם יסכימו עוד ב' רבנים גדולים גם אני אצטרף עמהם וע' תשו' ד"ח ח"ב א"ע סי' ק' שהחמיר הרבה בזה וחולק על הרא"ש אבל לא ראה דברי תשו' ברכ"י הנ"ל. סי' ש"מ עי' מפתחות להרב מו"ה יצחק אייזיק הלוי פעלדקימעל נ"י מו"צ דק' זיטאמיר ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעובדא שבאו לפניו זוג להתגרש וקודם הגט א"ל אבי המגורשת ששמע שהבעל רוצה לעשות תחבולה בהגט ורו"מ שאל את הבעל ואמר כי שקר הוא וברצונו בא לגרש ובכ"ז השביע אותו רו"מ קודם כתיבה וכן שנית קודם כתיבה בחרם ושבועה ובחלקו לעה"ב כמו במומר והי' ביום ער"ה ואיים עליו רו"מ שלא יעשה שום דבר ובשעת נתינה קרא לפניו רו"מ והוא ענה אחריו כל הנוסח בלשה"ק ואח"כ בלשון הנהוג וכשאמר והרי את מותרת לכל אדם וענה אחריו וחזר רו"מ ואמר לפניו אין זאלסט מותר זיין צי אללע מענטשין ואמר הוא אין זאלסט ניט מותר זיין צי אללע מענטשין והניח הגט לידה והתחיל לצאת מן הבית ונתעכב ע"י האנשים ושאל אותו רו"מ איך עברת על השבועה וח"ח והשיב שברצונו שתתן לו עוד חמשים רו"כ והאנשים נתפשרו עמו שתתן לו עוד כ"ה רו"כ ובהיות רו"מ חושב אם לחזור וליתן גט זה או גט אחר אמר כי נחוץ לו לצאת לצרכיו ויצא וברח ואיננו זה ה' חדשים ולא נודע מקומו. והנה רו"מ צידד להתירה ע"פ דברי תשו' שו"מ מ"ת ח"ד סי' קנ"א באחד שאמר בשעת נתינת הגט ואי את מותרת לכל אדם וכ' שנ"ל דבר חדש דכיון שאמר הרי את מגורשת ממני מעכשיו א"כ גמר בלבו לגרשה שוב א"י לחזור בו דבכה"ג גם דברים שבלבו הו' דברים והוי כאמר והרי את מותרת לכ"א ושוב א"י לחזור בו ולבטל הגט ובפרט לשי' העיטור א"צ לומר והרי את מותרת לכ"א עכ"ד ובפרט בנ"ד שאמר מתחלה בעצמו והרי את מותרת לכ"א אבל במחכת"ה של השו"מ אם כי רב גוברי' בכ"ז דבריו תמוהים מאד דכיון שאמר כן קודם נתינת הגט הרי בכל אופן יוכל לחזור בו ומצאתי בתשו' מהר"מ מלובלין סי' קכ"ג באמצע התשו' שהביא מהש"ס דיבמות שממנו מקור הדין דסי' ק"נ ס"ג וכ' וז"ל ומדכתב רש"י בזה"ל כגון שכתב לה הגט ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכ"א ולא כ' רש"י וכתב לה הגט וכתוב בו הא"מ ממני ואי את מותרת לכ"א משמע מפירושו שאפילו נוסח הגט הוא כנוסח כל הגיטין וכו' כשיאמר לה הוא בשעת מסירת הגט אי את מותרת לכ"א אינו משום תנאי דאי משום תנאי ל"ה אפי' ריח הגט והוה מותרת אפי' לכהונה אלא שבלשונו זה מבטל באמירתו זאת מ"ש בגט הרי את מותרת לכ"א ולא נשאר בכריתה זו אלא שתהא היא נפרדת ממנו לבדו ולא יקרא הוא עוד אישה והיא לא תקרא עוד אשתו ומשמע אפי' נטל הגט