מהרש"ם חלק ג שלח

להביא מה שיניעם במדבר ובע"כ דמשום שלא יכניסם לא"י הוי רק מניעת טובה ול"ה אונס אבל מפני שיניעם במדבר מיקרי אונס וסיים רשד"ם וז"ל ועתה אני אומר שהוא ית"ש לא הי' מניעם אלא מצד שהוציאם ממצרים אדעתא להכניסם לא"י ולא הכניסם ומצד זה נמשך שהניעם במדבר שהי' מענישם בכך וכן בנ"ד שנשאה ע"מ שלא תהא זקוקה למו"ש והוא מניחה זקוקה הוי כעושה עמה רעה וביאר דאף שלא אמרה בלבה היום אין בהשבועה ממש כיון דאיכא צערא דגופא וכו' ע"ש וכיון דמבואר בסנהדרין מ"ה ע"א דלרבנן דר"י בזיונא עדיפא מניחא דגופא ופירש"י גדול הבזיון מצערא דגופא א"כ ה"נ בנ"ד (ועי' ב"ב ט' בפלוגתא דבודקין לכסות ותשו' בש"ר סי' ר"פ וכסד"ה שם בזה) ועי' נדרים י"ח סע"ב ושם י"ט רע"א דמוכח דצער הגוף קשה מהפסד ממון אבל בש"ס דפסחים י' ע"ב בגופי' אטרחוה בממונא לא וע"ע ברא"ש פ"א דתענית סי' ט"ז מהא דברכות ל"ב ובשו"ת שבסו"ס תוה"ש סי' א' שהוכיח דממון חמור מבזיון דהא שליח ב"ד נאמן לשמתא ולא לממון ובירושלמי פ"ד דכתובות הי"ד אנשי גליל חסו על כבודם ולא על ממונם אנשי יהודה חסו על ממונם ולא על כבודם אבל בנ"ד תרתי איכא בזיון וממון וגם מבואר בתוס' שבת נ' ע"ב ד"ה בשביל וכו' דאם אין לו צער אחר אלא שמתבייש לילך בין בנ"א שרי דאין לך צער גדול מזה עכ"ל הרי כמ"ש אך בנ"ד כיון שהי' הפסק שאין לו יותר שום טו"מ על הרבנות שאינו רשאי לגרום שום קלקול בהרבנות א"כ ממילא לא ירויח כלום בקביעות דירתו בעיר ההוא זולת בהגרמת היזק או פחיתות כבוד להרב שנתקבל וזה אסור לו כפי הפס"ד וקיי"ל דנשבעים לקיים המצות א"כ מצוה לו שישבע ע"ז וכיון שלא יפסיד כלום בשבועתו ואיסורו בזה לא מיקרי אונס כלל ואף דמבואר בס"ח סי' ת"כ דבזה"ז אין נשבע לקיים המצוה שמא יעבור הרי בנ"ד הרבים לא יניחוהו לעבור

אבל עיקר ההיתר בזה כמ"ש אחיו הגה"צ נ"י כיון שהפסק הי' שיתנו לו תכף הסך המדובר ולכן כתב שקיבל כבר כל המגיע והם לא נתנו מיד א"כ בטל הפשר והשבועה לשעתו כמבואר בתשו' מבי"ט ח"א סי' ל"ב וסי' ל"ג דדוקא בלא הוקבע זמן לקיים הפשרה לא נתבטלה במה שלא קיים בשוא"ת אבל בקבעו זמן ועבר הזמן בטל הפשר וכמ"ש בכנה"ג חו"מ סי' י"ב הגב"י אות י"ג להדיא כן ואף דבנ"ד ליכא קביעת זמן ליום קבוע הרי כיון שכתב שכבר קיבל כל הסך הוי כהותנה ליתן לו מיד כמ"ש בנה"מ סי' ק"צ להוכיח כן מהחמ"ח א"ע סי' ק"כ דבמכר במזומן ולא פרע מיד בטל המקח וע"ש סי' צ"א סק"ט ובב"מ אה"ע סי' ק"כ וכ"ה בהמח"א הל' קנין מעות סי' י"ב ועמ"ש במשפט שלום סי' ק"צ סט"ו בזה. וכיון שבטל האיסור לשעתו גם אם יחזרו ויתנו לו כעת הואיל והותר לשעה הותר לעולם כמ"ש כה"ג ביו"ד סי', רכ"ח סמ"ג בהג"ה ואף דהתם דוקא בבא לפני ב"ד בעודו בקלקולו אז אמרינן דמאחר שהותר באותו הזמן היתר לעולם אף אם יחזור בו, אח"כ משא"כ בלא בא לב"ד עד אחר שחזר בתשובה היינו משום דהתם לא הי' תנאי מפורש אלא שמכח אומדנא באנו להתיר וד"ז מסור לב"ד משא"כ בתנאי מפורש כיון שבטל שעה א' הותר לעולם כמ"ש בתשו' צ"צ סי' ט"ז להוכיח כן מהא דחו"מ רסי' כ"א וסמ"ע שם וכן מצאתי בתשו' רשד"ם חח"מ סי' י' דדוקא התם שלא קיים עדיין מציאת החרם אלא שנולד דבר חיצוני בעינן התרת ב"ד משא"כ בקיים פ"א ע"ש וה"נ בנ"ד שהי' תנאי ליתן מעות מיד ולא נתנו, ויש להביא עוד ראי' מהא דחו"מ סי' רנ"ג ס"ה וסמ"ע שם ע"ש ותבין וגם בתשו' ח"צ סי' מ"א באמצע התשו' מפורש כן והביא דוגמא מש"ס דזבחים כ"ט דכיון שהותרה שבועתו כשנמצא בה כל מום רע שוב אינו חוזר ונאסר ע"ש וה"נ בזה – ולכן אם יבורר שהאמת שלא נתנו אז המעות יש להקל בזה

ומ"ש כת"ר להקל עפ"י התרה בפני ג' כיון ששבועת קביעת הדירה לא הי' ע"ד רבים כבר נתבאר שזה מוסיף אדלעיל ואף דגם למעלה לא פרט הרבים מי הם מלבד דלחד דיעה גם בכה"ג מיקרי עד"ר ואני מצאתי בתשו' תשב"ץ ח"ב סי' נ"ג דלכ"ע אם הי' ברבים א"צ לפרטם ועל דעת העומדים לפני' נדר ואפי' בפני נשים סגי ומלשון השו"ע ל"נ כן אך בנ"ד שכתב ובנדר ע"ד הרבים בה"א הידיעה נראה דלכו"ע מיקרי ע"ד רבים דבודאי על אותם הנזכרים למעלה שהם הרב אב"ד וראשי הקהל כדאיתא כה"ג בברכות ו' ע"ב מדכתיב את הקולות אותן קולות דקודם מ"ת הוי וברש"י יבמות רפמ"ח דלא קחשיב הזקנים דונגשה יבמתו דעל הזקנים דלעיל קאי ועי' תשו' מהרלב"ח סי' ל"ח באמצע התשו' בתנאי של השנים וחצי חבילות דמוכח דקאי על אותן חבילות שהזכיר מקודם ע"ש ועמ"ש במשפט שלום סי' קע"ו סמ"ח וה"נ בזה והנה לכאורה יש להקשות ע"ד הי"א ותשב"ץ הנ"ל מהא דבשבועות ל"ה ע"א עמד בביהכ"נ ואמר משביעני עליכם וכו' פטורין ואפי' עידיו ביניהם פשיטא לא צריכא דקאי עלויהו מהו דתימא כמאן דא"ל דמי קמ"ל ומבואר דליכא הוכחה ממה שעומדים לפניו אבל י"ל דשא"ה דאיכא נמי רבים אחרים בביהכ"נ משא"כ היכי שעומד לפני רבים שי"ל שנדר ע"ד כל העומדים לפניו ועכ"פ בנ"ד בודאי הוי עד"ר ואף שכבר התירו לו כבר נודע דעת רוב הפוסקים דגם בדיעבד ל"מ ההתרה ואני מצאתי בתשו' הרשב"א ח"ד סי' ק"ח וסי' ק"ט ובתשב"ץ ח"ב סי' נ"ג דמפורש דהוי מה"ת וגם בדיעבד ל"מ התרה

סוף דבר כי לפע"ד אין מקום להתיר רק באופן כשיבורר שלא רצו להשליש אז המעות וכמש"ל סי' של"ו להרב מו"ה משה דוד נ"י מו"צ דק"ק פיאקאהוויץ הסמוך למעזיבוז ברוסיא

מה ששאל באשה חולנית במחלת האם והרופאים אמרו שאם תתעבר מסוכנת למות ולכן ציוו לעשות לה בכל יום קילוח מים חמין לתוך הרחם וגם תכף אחר תשמיש תעשה כן ע"י קנה חלול שתשים לתוך פי הרחם ועל ידו יכנוס הקילוח ועי"ז לא תתעבר ושאל אם מותרת לעשות כן – והנה ביש"ש פ"א דיבמות סי' ח' ותשו' רדב"ז ח"ג סי' תקצ"ו העלו דבמקום סכנה מותרת לשמש במוך ופת"ש סי' כ"ג הביא כן בשם תשו' חמדת שלמה