מהרש"ם חלק ג שלט

ועי' בשד"ח מער' אישות סי' א' אות ל"ב שהביא כן בשם תשו' צ"צ החדש א"ע סי' פ"ט אך דבתשו' ח"ס ורע"א שהובאו בפת"ש החמירו בזה ומ"מ הסכימו להתיר לקנח בסמוך אחר תשמיש וכן ראיתי בס' נדרי זרוזין בכינוי נדרים לסי' רט"ז שהעלה כן ועי' ביד אפרים הנדפס בסו"ס ט"ג בהגהת לא"ע סי' כ"ה שהוכיח מתשו' הרא"ש להקל והנה מה שהביאו ראי' מהתוס' מגלה י"ג ע"ב דאסתר שימשה במוך י"ל דהתם שהי' זרע של עכו"ם ליכא איסורא משא"כ בשל ישראל ומ"מ אחר תשמיש יש להקל במקום סכ"נ א"כ ה"נ ברחיצת חמין ואף שהמג"א סי' תר"ו החמיר ביום שסמוך לטבילתה או לוסתה שלא תרחץ בחמין מלבד שהכר"ו חולק עליו ועמ"ש בדע"ת סי' ט"ו סק"ח אך בהא דנ"ד שרוחצת סמוך לתשמיש מיד י"ל דכו"ע מודים שהרי כל הרחיצה בנ"ד רק כדי להפליט הש"ז ע"פ דברי הרופאים אבל היינו שלא במקום סכ"נ משא"כ בנ"ד ועי' בספר חסידים סי' תצ"ט שנראה ג"כ דסובר דב"ג נשים משמשות במוך והמפרש נדחק שבא ליישב דעת חד מ"ד והוא דוחק וע"ע בתשו' מהרי"א יו"ד סי' רכ"ב וכ"ס א"ע סי' כ"ו ואמרי אש יו"ד סי' ס"ח ובנין ציון ח"א סי' קל"ז והנלע"ד כתבתי, סי' של"ז להרה"מ או"ה צבי יהודא הלוי מאסעלאן נ"י מקאליש מחוז ווארשא ברוסיש פולין

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במי שנרדם וישן כמה שעות במלבושים בלילה מיסב על מטתו וחזר וניעור ורוצה לקרות ק"ש או ללמוד אם צריך לברך בה"ת או דכיון שיחזור לישן דרך קבע על מטתו כדרכו אינו מחויב עוד לברך ברה"ת אחר שינת עראי (והביא מדברי הפ"ח סי' מ"ו סק"ח שכתב דאם קם בחצות ללמוד אף שדעתו לחזור ולישן יברך בה"ת ויחזור ויברך בבקר וה"נ אף שישן במלבושיו מיסב על מטה אחרת ולא במטה שישן בה תמיד אפי"ה מיקרי שינת קבע דהא מבואר בטור סי' מ"ז דשינת עראי היינו כשישן על אצילי ידיו וכ"ה בטו"ז רסי' מ"ד סק"א א"כ בנ"ד מיקרי שינת קבע וצריך לברך ברה"ת אך לפימ"ש המג"א סקי"ב י"ל דא"צ לברך בכה"ג כיון שדעתו לישן שנית ואף דלפי מ"ש הפמ"ג בא"א שם יש לפקפק בזה אבל במג"א סי' תצ"ד מבואר דטעמא דאם קם קודם ע"ה יברך דהוי כיום שאחריו ולא משום ברי' חדשה וכ"ה בחי' הרא"ה ברכות י"א דמטעם הפסק הוא כדעת פר"ח וגם מלשון המג"א סי' מ"ז נראה כן והביא גם מתשו' מהר"ח א"ז סי' ק"א ונש"א כלל ט' אות ג' ותשו' הש"מ חא"ח סי' ב' והנה מ"ש מדברי הנש"א כלל ט' שתמה ע"ד המג"א שכתב דבניעור כל הלילה צריך לברך שחרית בה"ת כי אין דעתו לפטור רק יום אחד דהא בסי' תרל"ט כתב דל"מ מה שיכוין שלא לפטור הסוכה רק עד אמצע היום ויפה כתב רו"מ דהכא כך היתה תקנת חז"ל לברך בכל יום דהא לדידן שינה ל"ה הפסק והרי רב הי' מברך בכל יום ברה"ת כדאיתא בברכות י"א אבל גם בלא"ה מבואר בא"ר סי' תרל"ט דגם בסוכה י"ל דתלי' בדעתו ואם כיון שלא לפטור רק חצי היום י"ל דצריך לברך שנית ומצאתי בתשו' רמ"ע מפאנו סי' נ"ט שהעלה דגבי ברכות חיובים שלא נתקנו מפני כבוד הציבור לבד אם מברך ומכוין שלא ליפטר כגון ששותה ב' כוסות ויודע שישתה שניהם ונתכוין לפטור בברכתו רק כוס א' מהם אינו בכלל ברכה שאינה צריכה וצריך לברך שנית ולכן בבירך על תפלין ש"י ומכוין שלא לפטור הש"ר גם אם הם מצוה א' אינה ברכה לבטלה ע"ש וכ"ה בתשו' ח"צ סי' כ"ב ליישב מנהג הש"צ שמברכים קודם הבקר בה"ת וחוזרים ומברכים בבקר ועי' בשו"ת אמרי א"ש חא"ח סי' ה' שנשאל על דברי הרמ"ע מש"ס דברכות ל"ג וביאר ליישבו ורמז לדברי מג"א סי' רט"ו וסיים דרוב הפוסקים ל"ס כהרמ"ע וגם בכה"ג הוי ברכה שא"צ ע"ש אבל היינו משום שגורם ברכה שא"צ אבל מ"מ מהני מחשבתו שלא לפטור רק חציו וה"נ בזה

אכן עוד נ"ל דכיון דחיוב ת"ת הוא בכל יום בפ"ע וחייב אדם לשלש וכו' לא צריכא ליומי ועתוס' קידושין ל' ע"א ואפי' לר"ש דמצי פטיר נפשי' בק"ש שחרית וערבית מ"מ כל יום בפ"ע יש בו חיוב ועי' נדרים ח' ע"א ור"ן שם וראבי' יזוף ופרע בלילה כדאי' בעירובין ס"ה הרי שהלילה שייכה ליום שלפניו לכן גם בה"ת חייב לברך בכל יום בפ"ע וצדקו דברי המג"א דבניעור כל הלילה צריך לברך שחרית – וכה ראיתי בברכ"י שהביא מהירושלמי פ"ג דברכות ה"ג ראי' לר"ת דשינה ל"ה הפסק ובמחכ"ת לא עיין היטב דאדרבא משם יש ראי' כהחולקים ע"ד ר"ת וז"ל הירושלמי מה בין סוכה ומה בין לולב סוכה אינה טעונה ברכה אלא לילה א' בלבד לולב טעון ברכה כל ז' ר"י ור"א הוו יתבין אמרין מה בין סוכה מה בין לולב סוכה נוהגת בלילות ובימים לולב אינו נוהג אלא ביום התיב ר"י דרומיא הרי ת"ת נוהג בלילה כבימים מהו כדין סוכה אפשר לה לבטל ת"ת אפשר לו שלא יבטל ומזה הוכיח הברכ"י דשינה ל"ה הפסק דאל"כ מה פריך מת"ת הרי כשישן בלילה הוי הפסק ובע"כ דל"ה הפסק ובאמת שבפי' בעל חרדים ובפ"מ פי' שזהו באמת תי' הירושלמי דבסוכה ליכא הפסק דגם כשישן בסוכה מקיים מצותה אבל ת"ת אפשר לו שלא יבטל בתמי' והא כשישן מתבטל בע"כ מת"ת לכן צריך לברך כל יום וע"ש בגה"ש בזה אך מזה יש סתירה לדעת מג"א וא"ר שפסקו דבניעור כל הלילה צריך לברך בה"ת גם כשידע מקודם שיהי' ניעור ומהירושלמי מוכח דלולא שיש הפסק בנתים אין צריך לברך שנית גם ביום אחר וצ"ע

והנה רו"מ הביא מהצל"ח ברכות י"א שנסתפק לשי' ר"ת דא"צ לברך בה"ת עד שחרית אם יוכל לברך קודם אור היום ולכוין לפטור את היום של אחריו ותמה עליו מדברי מרדכי, פ"ב דמגלה בדין סומא אם פוטר ב"ב אליבא דר"י והביא ראי' ממקדש בע"ש מפלג המנחה וזה כמה שנים כתבתי ד"ז בגליון ועפמ"ג במש"ז סוסי' רע"ג שהביא דברי המרדכי וכתב שכמה הלכתא גבורתא שמעינן מינה, והבאתי מדברי רמב"ם פ"ה מק"פ ה"ז בגר שנתגייר בין פ"ר לפ"ש וכן קטן שהגדיל בינתים דחייבים לעשות פ"ש ואם שחטו עליו בראשון פטור הרי דנפטר במה שעשה בזמן פיטורו וע"ש בכ"מ בשם מהרי"ק ומצאתי בט"א לר"ה כ"ח ע"א בהא דפריך כפאו מאי אילימא כפאו שד והתניא עתים חלים וכו' ופי'