מהרש"ם חלק ג שלז

ואני מקבל עלי באיסור גמור בח"ח ובשד"א ובנדר ע"ד הרבים שאסור לי לעשות וכו' איזה גורם לעשות איזו קלקול נגד הקאנסיס שהקהל עושים לרב ר' ישכר מלענטשא וגם אסרתי עלי לקבוע דירתי פה דובענקא ולהורות איזה הוראה בלי רשות הרב אב"ד והקהל כ"ז קבלתי עלי מרצוני הטוב בביטול עדי מודעא ופיסול עידי מודעי וכו', עכ"ל בקצרה ובכ"ז לא השלישו מזומן רק משכנות שוים פחות הרבה ועד עתה לא נתנו המעות כפי הפסק עכת"ד השאלה

והנה מה שהאריך כת"ר בדין שבועה בכתב שנחלקו בו המחברים הנה מצאתי במח"א בהגהות להטור א"ע לדף קי"ט במ"ש הב"י בשם ירושלמי הוא שמיעת הקול הוא הרכנת הראש ונ"ב וז"ל ונראה דה"ה בהשביע את אחרים ופשט ידו ונשבע וכו' ומכאן נ"ל דאם כתב בכתיבה אני נשבע לעשות דבר פ' ה"ז שבועה שמ"ש בכתיבה ה"ז כמי שהוציא בפיו וכן ראיתי כתוב בשם הרשב"א עכ"ל ובתשו' רדב"ז ח"א סוסי' תקפ"א וז"ל ולענין אותם האומרים שלא הוציאו שבועה מפיהם אלא שחתמו על שטר השבועה וכו' אבל לגבי דינא דעתי הוא שיש עליהם לקיים מה שחתמו דהוי כאלו השביעוהו אחרים וענה אמן ולא גרע חתימתו מקיום השבועה עכ"ל והן אמת שבתשו' רדב"ז ח"ג סי' תר"ה (הנכפל) שנשאל במי שכתב בכתב אני נשבע לעשות דבר פ' או לתת לחבירו כו"כ אי הוי שבועה והשיב שראה לא' מהגדולים דחשיבה שבועה לפי שרוב הכותבים מוציאין בפיהם מה שכותבים והוא תמה ע"ז דמ"מ היכא שאומר ברי שלא הוציא מפיו כלום מאי איכא למימר ואפי' אמר לשבועה נתכוונתי אבל לא הוצאתי בפי לא נפסל לעדות ולשבועה אם לא קיים שבועתו וגם אין ב"ד כופין אותו והביא ראיות דבכתיבה לאו כדיבור דמי וסיים וז"ל והוי יודע שאם כתב בכת"י אני מודה שנשבעתי הוי שבועה וכופין אותו ב"ד עלי' דהודאת בע"ד כק' עדים דמי ואפי' אין כת"י יוצא ממקו"א אינו נאמן לומר לא נשבעתי אבל אם טען שלא הי' פיו ולבו שוים נאמן במיגו דא"ב אמר אין זה כת"י אבל אם כת"י יוצא ממקו"א אינו נאמן עכ"ד ולכאורה זה סותר למ"ש בעצמו סוסי' תקפ"א הנ"ל אבל נראה דהכא מיירי שנשבע בעצמו וכתב בעצמו אני נשבע לכן אינו שבועה אבל התם מיירי שהאחרים נתקשרו עמו ובקשוהו שישבע וכתבו לו שטר השבועה והוא חתם עליו בכה"ג גרע טפי והוי כהשביעוהו וענה אמן כיון שהם נתכוונו לשבועה גמורה וזהו היפוך דברי כמה אחרונים שכתבו דבחתימה לבד לכו"ע אינו כלום ועי' תשו' נוב"ש מ"ת יו"ד סי' כ"ג שהעלה ג"כ דאם שבועה בכתב הוי שבועה ה"ה חתימה בלא כתיבה הוי עכ"פ ידות נדרים וע"ש שדחה דברי נו"ב שכתב דבחרם לכ"ע מהני בכתב והוא כ' דשבועה וחרם שוים ע"ש היטב ועי' תשו' שו"מ מה"ק ח"א סי' נ' (ועמש"ל סי' ס"א וחלק ז' סי' קל"ה) ותשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' שט"ז וסי' שי"ח וכבר הביא כת"ר גם מתשו' הרי"מ סי' י"ג שהחמיר בזה גם בחתימה לבד וכל המחברים לא הביאו דברי רשב"א ומח"א ורדב"ז שהבאתי

ומ"ש כת"ר דעל קביעת הדירה והוראת הוראה לא כ' בח"ח ובשד"א רק בלשון עבר והוא נדר בלשון שבועה גם בזה יש לפקפק כיון שכ' וגם אסרתי עלי וכו' הרי קיי"ל דוא"ו מוסיף על ענין ראשון גם בלשון בני אדם כמ"ש במהרי"ק שורש י' ורשד"ם חא"ע סי' מ"ח וגם הרי קיי"ל באמר שבועה שאין לך בידי ולא לך ולא לך דקאי שבועה על כל אחד ואחד ובנזיר י"א דלשון ואני קאי אדיבורא קמא ועי' תשו' פמ"א ח"ב סוסי' קל"ג ובתשו' חכ"צ ס' ק"י הוכיח דלשון מוסיף משמע דשוה להקודם וכ"ה בתשו' מאיר נתיבים סי' כ"ב ותשו' ב"י דיני כתובה סי' ט' ויש להביא ראי' מחגיגה כ"ג ב' ורש"י ותוס' ד"ה והא דרבנן וגם מהירושלמי פ"ח דסוטה ה"ט וע"ש בק"ע ופ"מ ועי' תוס' מ"ק ג' ד"ה יכול אך במשנה פ"ח דאהלות מ"ג מוסיף עליהם ריחים ופי' הר"מ שם מוכח דלשון מוסיף אינו שוה לגמרי להקודם וגם יש להעיר בהא דב"מ נ"ד סוע"א דדריש מעליו דחומשו כמותו ולא יליף מדכתיב יוסיף משמע דלא בכ"מ הוי כמוהו אך בנ"ד שכתב וגם דבכ"מ גם ריבוי הוא ובצירוף וא"ו מוסיף נראה דבודאי קאי גם על שבועה וח"ח הקדום ולכו"ע לא גרע מידות

ובדבר מסירת המודעא כשכל האונס הי' רק מניעת טובה שהביא רו"מ מתשו' מהרמ"ל סי' י"א שהם נגד הרמ"א סי' רל"ב וש"ך סקכ"ד הנה בתשו' עבה"ג סי' ל"א דחה דברי מהרמ"ל וכתב שדבריו דחוקים ושהעיקר כמהרי"ק והביא מתשו' מהרא"ן ששון סי' פ"ו דאפי' אונס ממון ומודעא אין מועילים לבטל שבועה וכל דבריו הם טעם לשבח ועוד דעכ"פ הוי סד"א ולחומרא עכ"ד וגם בתשו' שארית יוסף סי' ט"ז האריך להוכיח כדעת מהרי"ק דמניעת טובה ל"ה אונס והבאתי' בחיבורי משפט שלום סי' ר"ה וע"ש מ"ש מתשו' רדב"ז ח"א סי' נ"ב שפסק ג"כ דאונס שלא ירויח להבא אינו אונס אך דמ"מ במודעא ואונס שלא יפסיד מה שהרויח כבר פסק שם דמהני גם לגבי שבועה גם בלא ביטול בלחש ולא אמר בלבו היום ע"ש והבאתי מדברי המח"א שביאר דעת מהרא"ן ששון דלא כדעת עה"ג הנ"ל וגם הבאתי מתשו' מבי"ט ח"א סוסי' קל"ו שפסק להקל אבל הכל באונס הפסד וע"ש במבי"ט ח"א סי' כ"ב שהביא ג"כ דברי מהרי"ק בפשיטות. ומ"ש כת"ר דכיון שכבר הי' לו הוצאות וביוש וכבר נפסק הדין ליתן לו סך ב' מאות רו"כ ואח"ז לא רצו ליתן לו עד שחתם באו"ש לכו"ע הוי אונס על השבועה דאונס ממון שלא יתנו לו את שלו לכו"ע הוי אונס כדמוכח מתשו' רד"ק וב"ז שהובא במהרמ"ל שם ודוחק לחלק דשא"ה שהי' היזק משא"כ הוא ריוח אלא שנפסק לו כבר עכ"ד ובאמת שדבר זה מפורש בתשו' רדב"ז שהבאתי לעיל דגם ריוח שהרויח כבר מיקרי הפסד ובתשו' רשד"ם חא"ע סי' קפ"ג גבי בעל שנשא אשה ול"ה לו בנים וחלה ופיתוהו לגרשה שלא תזקק לאחיו מוכה שחין ואח"כ לא רצה ליתן הגט עד שתמחול כתובתה בשבועה והשיב רשד"ם דהוי אונס גמור ואף דמבואר במהרי"ק דמניעת טובה לא מיקרי אונס מ"מ הכא שכבר נשאת לבעל זה ולא נשאת לו אדעתא שימסרנה למוכה שחין ואם אינה מגרשה הוי כעושה עמה רעה וראי' מדברי מהר"מ שהביא מהרי"ק שם שהקשה דהא ישראל הי' אנוסים מפחד שלא יביאם לא"י ויניעם במדבר ולמה הוסיף