מהרש"ם חלק ג שלו

שבירת קרח מהא דשובר חבית לאכול הימנה גרוגרת א"כ י"ל דלא שרי אלא כשצריך למים שתחתיו לשתי' מ"מ י"ל דבקרח שרי בכל ענין דהמרדכי נקט שגדולה מזו מצינו בשובר חבית וכו' משמע דנ"ד קיל טפי מהתם ושרי בכל גוונא ע"ש ובפרט בנ"ד ששובר הקרח בשביל שתיית המים שיהי' צוננים בשעת החום י"ל דדמי שפיר לשובר חבית וכו' וגם אינו שובר לפירורין דקין שותי' בו משום טוחן

ומ"ש רו"מ מהא דגם באוכלין חייב משום מכה בפטיש הנה אמת שהלבוש סי' שי"ח כתב דגם באוכל איכא מב"פ ועי' בס' יד דוד לשבת ע"ד בשם הון עשיר שכ"כ והוא תמה עליו ולא ידע מדברי הלבו"ש ועי' בסמ"ח מוסך השבת אות י"א באורך ובאמת שהדבר מבואר בירושלמי פ"ז דשבת ה"ב כ"ד פריך רישי וכו' גמר מלאכתן משום מב"פ אבל מבואר במאורי שבת ק"ד וז"ל בהא דכתב אות א' והשלים בו הס"ת וכו' וחכמי הדורות שאלו שיתחייב בה משום מב"פ וכו' אבל לא מצינו כן אלא במלאכה שנשלמה כולה כגון שחצב אבן בהר ונתפרקה כולה מסביבותי' ונשלמה מלאכת האבן אלא שלא נפלה זהו מב"פ ומפולת משם שנמצאת המלאכה בגוף אותו דבר כבר נשלמה וכן מ"ש בשקול אקופו בגלימא שהרי הגלימא כבר עשוי' כולה אבל באלו לא נשלם הספר והבגד עדיין כל שהוא עושה לצורך השלמה אינו מב"פ דאל"כ אף המלאכות שתחלתן וסופן בא כאחד כגון קוצר וכדומה הי' ראוי להתחייב בה משום מב"פ עכ"ל ומבואר דדוקא בעושה מלאכה ואח"כ גמרה חייב משום מב"פ משא"כ אם גמר הדבר במלאכה אחת ויש להביא סמוכין שהרי בשבת ק"ב בהא דעייל שופתא בקופינא דמרא פליגי רב ושמואל ומחייב רב משום בונה ושמואל משום מב"פ ועי' בפ"י לשבת ע"ד ושם ק"ב במה שביאר פלוגתא דרב ושמואל דפליגי בסברא זו אי היכי דתחלת המלאכה וסופה באים כאחד אי מיחייב משום בונה או משום מב"פ ע"ש א"כ לדידן דקיי"ל כרב ליכא בכה"ג משום מב"פ וא"כ גם באוכל כשאינו עושה מקודם מלאכה אחרת ליכא משום מב"פ אך בנ"ד בלא"ה ל"ש מב"פ שהרי לא נגמרה מלאכת מוליד עד שיימס למים ובכה"ג שהמלאכה נגמרה אח"כ מאלי' ל"ש מב"פ כמ"ש רש"י שבת ע"ד ע"ב ד"ה תנור וכו' והביאו גם רו"מ ולכן מטעם זה אין חשש

אך מ"ש רו"מ שמביאין הקרח מחוץ לעירוב הנה בדיעבד נראה מהתוס' עירובין מ"א ע"ב ד"ה לא הפסידו וכו' דדוקא באיסור תורה אסור משא"כ בדרבנן ועי' בירושלמי פ"ב דתרומות ה"ג ובפרט לפימ"ש הרשב"א שבת ק"ל בשם מורו דמעשה שבת לא מיתסר אלא בבישול וכדומה שיעשה מעשה בגופו ולא בעשה העברה בשבתא מכניס ומוציא ועי' הגהת נת"ח על המג"א סי' ת"ה סקי"ד שהביא דבר זה בשם ריטב"א ובאמת שמבואר גם ברשב"א ועי' בשי"ק על הירושלמי פ"ד דעירובין ה"א בד"ה פירות שיצאו וכו' מ"ש ע"ד המג"א הנ"ל וגם הוא לא ידע מדברי רשב"א וריטב"א הנ"ל אבל מצאתי בהה"מ פ"ו משבת הכ"ד בשם רשב"א בע"ק להיפוך דהמעביר ד"א ברה"ר או הוציא מרה"י לרה"ר בשבת אסור באכילה ועי' בח"י סי' תנ"ד סק"ה ומש"ז סק"ד שנסתפקו בד"ז ולא הביאו מכל הנ"ל ויש להביא ראי' מש"ס דשבת קמ"ו ע"ב בי סדיא רב אסיר וכו' והא דרב לאו בפירוש אתמר אלא מכללא דרב איקלע וכו' נפיק יתיב בכרמלית אייתי לי' בי סדיא לא יתיב מאן דחזי סבר משום דבי סדיא אסור ולא הוא וכו' ומשום כבוד רבותינו וכו', ומוכח דאי בי סדיא אסור להביא דרך מלבוש גם בדיעבד ואפי' בכרמלית אסור ואולי י"ל דרב החמיר ע"ע אלא דאי ב"ס שריא אין מקום להחמיר בדיעבד ובתוס' שבת קנ"א ע"א ד"ה אא"כ באו ממקום קרוב תימא מה מהני וכו' הלא הביאם דרך רשה"ר ומה לי ארון וקבר שנעשו בשבת ומה לי חלילים שהובאו דרך רה"ר וי"ל דממקום קרוב ל"ח כ"כ הבאתו ובמהרש"א שם ופיה"מ להר"מ דגם בהובאו דרך רה"ר אסור ע"ש וא"כ ד"ז תלוי במחלוקות הראשונים אך דלפימ"ש הרמ"א סי' שכ"ה ס"י בהג"ה יש להתיר בדיעבד במקום צורך ועכ"פ דרך כרמלית בזה"ז בודאי יש להקל אבל מ"מ לכתחלה אין להתיר אלא בשעת הדחק ועי' בש"ג שבהגמ"ר פ' כל כתבי דאסור לומר לעכו"ם אפי' בע"ש שיביא פת דרך רה"ר ואם הביא אסור ולפימ"ש האהעו"ז סי' שס"ו אם הביא מחוץ לעירוב ממקום שי"ב דיורין ישראל אסור לטלטלו בביתו חוץ מד"א ע"ש אך מ"מ כיון שחושבין ד"ז לצרכי רבים בימי החום אין למחות ביד המקילים כמ"ש הרמ"א ואף די"ל דהכא ל"ש טעמו של ר"ת דהא א"א להשתמש בהקרח לצורך המי זארע במקום שהקרח מונח חוץ לתחום מ"מ הא בזה"ז ליכא רה"ר וע"י עכו"ם הוי שבות דשבות ועי' תשו' נטע שעשועים סי' ד' ותשו' שו"מ מ"ת ח"א סי' צ"ג שו"ר בנש"א כלל ט' קצת מדברינו הנ"ל, אכן מ"ש רו"מ דהוי כעובדין דחול ודאי דיש לעשות ע"י שינוי כמ"ש בסי' תק"ד וגם יש לעשותו בצנעה כשאין אדם רואה ועי' ביצה כ"ח ע"ב ד"ה מהו להראות וכו' מי מחזי כעובדא דחול דאוושא מילתא שדרכו למכור באטליז וכו' ובד"ה רואה לעצמו בביתו סכין שלו דלא אוושא מילתא ע"ש ויש להחמיר ג"כ לעשות ע"י עכו"ם ולא ע"י ישראל. סי' של"ה להרה"ג מו"ה אברהם חיים ראובן ראטענבערג נ"י אבד"ק וואיידסלוב

קונטריסו הארוך הגיעני בדבר הרבנות דק"ק דובענקא שקבלו את הרב ר' מענדיל ראט"ב מו"צ דק"ק הוראדלע למו"צ ואח"ז נתהוו צדדים לנגדו וקבלו רב מלענטשווע והביאו ב"ד לשם ופסקו ליתן להרב מהוראדלע ב' מאות רו"כ בעד הבושה והוצאות באופן שיחתום כתב פטורין שאין לו יותר טו"מ ודו"ד בענין הרבנות וגם אינו רשאי לעשות שום קלקול נגד העיר ונגד הרב ושמחויבים להשליש המעות המגיע לו עד שיבא רשיון מהממשלה ואחר הפסק לא רצו להשליש מעות עד שיחתום כתב איסור והרב הנ"ל מסר מודעא על הכתב איסור ועל ביטול מודעא שיעשה וכפי דבריו לא קרא הכתב רק חתם ושם כתוב להיות לראי' ביד הרב אב"ד והפו"מ שאני מודה שברצונו אני נותן להם פטורים שאין לי שום טו"מ ודו"ד בעסק הרבנות שקבלתי כל המגיע לי וסיים בזה"ל