מהרש"ם חלק ג שלד

בתבו"ש סי' ט"ז סק"ב ובבכ"ש לחולין פ"ב ובמק"ח בהגהותיו לא"ח סי' רס"ו דבכל מקום ב' שעשאוהו חייבים ואני מצאתי בריטב"א קידושין מ"ג ע"א שהקשה למ"ל קרא בשחוטי חוץ למעט ב' ששחטו בחוץ לפטור תיפוק לי' מדכתיב בשבת בעשותה וכו' דשנים שעשאוהו פטורים ותי' דמדכתיב בש"ח איש איש לרבות ב' שהעלו את האבר לחוץ בזבחים ק"ח סד"א דה"ה ב' ששחטו קמ"ל ע"ש ומוכח דס"ל דיש ללמוד לבעלמא משבת אבל בתוס' שבת צ"ג ע"א השיגו על רש"י דשאני שבת דגלי קרא ובזכרוני שראיתי בשו"ת חסל"א חא"ח סי' כ"ח אריכות דברים בזה והעלה דהיכי דחייב בכ"ש לכו"ע גם ב' שעשאוהו חייבים ואינו תח"י כעת ולפימ"ש המק"ח שם גם ב' שעשאוהו חייבים בלאו ורק מקרבן פטורים ועי' בירושלמי פ"ב דחגיגה ה"א והוון מתכוונין מיטעון תרי משום שנים שעשו וע"ש בק"ע ופ"מ ועכ"פ לדינא חייבים הקורעים להתענות או לפדות א"ע בה"ב כפי שנהגו בס"ת שנפל ולפחות יום א' ועי' בברכ"י יו"ד סי' רפ"ב ושו"ת חיים שאל ח"א סי' י"ב ובכר"ש או"ח סי' מ"ד ושו"ת אמרי אש חא"ח סי' ו'

ובדבר אם חייבים לשלם ולתקן משלהם יש לדון דהוי כמתה מחמת מלאכה כמ"ש בח"מ סי' ש"מ ס"א וס"ג ובהג"ה שם ועי' תשו' שו"מ מ"ג ח"ב סי' קע"ה בשם הגאון מוהר"ז מווילנא ז"ל דהשואל ספר ללמוד בו ונפסדו הדפין ע"י הלימוד פטור דהוי כמתה מחמת מלאכה אך די"ל דהוי ע"י פשיעה א"כ צריכים להחליף היריעה ולא סגי ע"י מטלית דכל המזיק צריך לשלם כל שיווי ולא דמי להא דב"ק ע"ח ב' ומל"מ פט"ז ממעה"ק וח"צ סי' ק"כ דהתם דצריך להקריב קרבן ויוצא גם בעוף או בכבש משא"כ הכא הרי איכא דיעות דמטלית אינו כשר ועוד שהרי מבואר ברשב"א ב"ק ע"ח ואס"ז שם בשם הראב"ד דדוקא מכפל פטור אבל הקרן חייב לשלם וגם מבואר בהגמ"ר כתובות פ' אלמנה ניזונת דהסוגי' דב"ק קאי רק לר"ש ובגול"ח ומצאתי בתשו' מהר"ם מרוטונבורג הישנות סי' תתרי"ד בדין רחובן שצוה לשמעון להתפשר בעדו עם השר בעד ד' זקוקים והתפשר בעד ב' וצידד דא"צ להחזיר המותר והביא ראי' מב"ק הנ"ל ודחה דשא"ה שגנב המותר מהקדש ופטור דוגנב מבית האיש כתיב ולא משל הקדש משא"כ הכא אך שהביא ראי' מש"ס דכתובות להיפוך ע"ש הרי שכ' ג"כ דבש"ס דב"ק היינו רק משום שההיזק הוא להקדש משא"כ בשל הדיוט ועי' תשובת תפארת צבי חא"ח סי' כ"ח וב"ש אחרון חח"מ בסופו בתשו' הגאבד"ק קראקא על דברי התפ"צ הנ"ל ועי' בש"ג פ"א דב"ב ובשע"מ לחו"מ סי' ע"ב סקי"ב ובס' רני ליעקב לב"ק ט' ויש לדון מדברי רש"י ותוס' מעילה י"ט סוע"א ד"ה מכדי אי בבהמה תמימה וכו' דאפי' כחשה אין נפסד בכך כלום שהרי מקריבים אותו ויוצא בה דל"ש פגם אלא בדבר העומד לדמיו שאם בא למכרו דמיו נפחתים אבל בדבר העומד ליקרב ואינו נפסד בכך ליקרב אין זה דבר שיש בו פגם וכו' עכ"ל א"כ בס"ת שאינו עומד למכור רק לקרות בו י"ל שאין זה בכלל היזק אבל כבר כתבתי דכיון דיש דיעות שאין לקרות במטלית בתוך האותיות א"כ שפיר הוי בכלל נזק וצריך לתקן ולהחליף ביריעה אחרת. סי' של"ב להרב מו"ה יחיאל לעהרער נ"י מבאבוב

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה שטגנו לביבות במחבת גדולה בחמאה והמחבת לא הודחה ולא נתקנחה אח"כ ואחר איזה ימים טיגנו בהמחבת תרנגולת ובעודה רותחת נתחוה לנתחים ונתנום לאחדים על קערות של פארצליין טובים והוא הפ"מ והנה אף דקיי"ל דסתם כלי יש בו ס' נגד הלכלוך כמ"ש האו"ה כלל ל"ג ד"ב דמן הסתם יש ס' בתבשיל נגד הלכלוך מרק שע"ג דופנותיו ומספיקא לא אמרי' שהי' בהם בנו"ט אבל בכלל ל"ד די"ח כתב דבסתם כלים ומי הדחתם אין במי ההדחה ס' כנגד השמנונית שעל הכלים וכ"ה במנ"י כלל נ"ז ונ"ח סקי"א וסקי"ח ובשפ"ד סי' צ"ה סק"א נתקשה בטעם החילוק בין תבשיל למי הדחה וכתב משום דבהדחה אין כל החלל מלא מים ואנן בעי' ס' נגד טיחה שבכל הכלי ולכן א"ב ס' נגד כל הלכלוך ולכן גם בקערה אין להקל ע"ש ובמש"ז או"ח סי' קע"ג כתב דדוקא בהודח אלא שלא רחצו יפה איכא ס' נגד הלכלוך אבל בלא הודח כלל אין בו ס' וכפי הנראה הבין שזהו טעם האו"ה לחלק בין תבשיל למי הדחה ועי' חמ"ד הל' בב"ח סי' כ"ד וא"כ בנ"ד שלא הודח כלל גם בתבשיל א"ב ס' ומכ"ש בנ"ד שלא בשלו אלא טגנו בה עוף שאין המחבת מלאה ע"י הבשר כל חללה שוב דומה למי הדחה שאין בהם ס' נגד הטיחה ונראה מאו"ה ופמ"ג שאין בזה ספק כלל ולכן גם בב"ח של עוף אין להקל ובפרט שהי' דרך טיגון בלא רוטב ולא דרך בישול א"כ בעי' נטילה וגם ס', ואף דברמ"א סוסי' ע"ח דפשטידא יש לה דין בישול כבר כ' הפר"ח והגהת א"ב דמ"מ נטילה בעי ג"כ אך יש לדון לפימ"ש הטו"ז סי' י' סק"ו בשם משה"ב דהברזל פוגם מעט הטיחה שעל פניו ושהנסיון מעיד ע"ז ובתשו' רשב"א ח"א סי' תצ"ז כ' ג"כ דמעט טיחה הרדוד ע"פ הסכין והאויר שולט בו נפגם ועי' בב"י סי' קכ"ב בד"ה כתב המרדכי וכו' שכתב ג"כ דכלי מתכות המאכל השוהה בתוכו נעשה מר משא"כ בכ"ח ע"ש א"כ מכ"ש מעט הטיחה שנפגם א"כ כיון דהמחבת מסתמא היתה של ברזל י"ל דגם הבעין נפגם אבל ממ"ש הב"י שם בבדה"ב בשם רשב"א ורי"ו מוכח דגם בסכין אין להקל וכ"ה בשפ"ד סי' ק"ג שם ובפרט מחבת המלובן נודע שאינו פוגם מה שבתוכו ועוד יש לדון בנ"ד שנחתך העוף לחתיכות והוציא לאחרים א"כ מה שנשאר אח"כ בקדירה בודאי א"ב ס' נגד כל הטיחה ונאסר אבל בזה י"ל דכיון דהבליעה כבר נפגם ולא קיי"ל כרש"ל שבש"ך סי' ק"ג סקט"ז ועי' שו"ת כ"ס סי' ע"ב באמצע התשובה בזה א"כ הטיחה בודאי כבר נימוס תכף ע"י החום ונבלע בכל התרנגולת ולא נשאר עוד שוב בעין שיחזור ויאסור אחר שנחתך העוף לחתיכות ויהי' איך שיהי' הנה העוף נאסר מפני שאין בו ס' נגד כל הטיחה וגם נאסר כ"נ אפילו בדאיכא ס'

אך לענין הקערות יש לצדד לפימ"ש הרמ"א סי' ק"ה ס"ג דגם בכלי אמרי' ת"ג ואף דרש"ל חולק ובאמת שכ"ה בתורי"ד פסחים ע"ו ועי' בתה"א