מהרש"ם חלק ג שלב

על הנשים כמ"ש בח"מ סוסי' ל"ה וכבר רמזתי למ"ש בדע"ת סוסי' ל"ב בזה אבל. על עכו"ם אין סומכין גם בכה"ג כמ"ש בדע"ת סי' נ"ח שם אבל יש לעיין בהא דאה"ע סי' ע"ד סעי' יו"ד בהג"ה דנוהגין להושיב איש או אשה נאמנים עד שיתברר ע"י מי נתגלגל הריב והקטטה והא כיון דאפשר להושיב איש איך סמכינין על אשה ובפרט יחידית וע"ש בד"מ בשם תשו' הרי"ף ורי"ו שהמנהג שנותנים להם אשה נאמנת וכו' ולא הזכיר איש כלל ואולי מיירי שקבלו שניהם עליהם להאמינה דאפי' בקא"פ מהני ואולי גם בהא דסי' קי"ז מיירי בכה"ג או משום דהתם הוי מלתא דעל"ג אם ראוי' לאיש או לא לכן גם נשים נאמנים

ומ"ש רו"מ איך הדין אם יברר הבעל שהיתה חולה קודם נישואין מלבד שקשה לברר אף גם מבואר בשו"ת גבעת פינחס סי' י' שאין לעשות מעשה עפ"ד הב"ש סוסי' קי"ז דבלא ידע הבעל מהמומין כופין לקבל גט וע"ש בהפלא"ה בקו"א ובשו"ת ב"ש חא"ע סי' ס"ז וסיים שם הג"פ שיש להתאמץ לעשות פשרה וע"ע בשו"ת ח"ס חח"מ סי' קצ"ח ושו"מ מהד"ק ח"א סי' ר"א ותליתאה ח"א סי' י"ט, והנה עיניכם הרואות שהגאון בעל ג"פ הסכים להתאמץ לפשר בכל כה"ג ולכן יראו גם מעכת"ה לדבר על לב האשה אחרי שכבר נמאסה בעיניו לא נכון לפני' להתעקש וע"ז נאמר סתירת זקנים בנין וכן מצוה על הבעל ליתן כל אשר לו ומצוה רבה על קרוביו להתאמץ ולסייע בפדיונו להחזיר נדוניתה ולפחות ערך שליש מתוס"כ שלה כי ע"פ שורת הדין אין לכופה לקבל גט עד שיסלק נדוניתה ותוס"כ

אבל מה שפרנס אותה אבי' אין עלי' טו"מ כמובן סי' שכ"ח למחו' הרב ר' פישל פעלדמאן נ"י מביטשקוב

מכתבו הגיענו וע"ד שאלתו במי שנתחייב ליתן תק"כ ומפני שמעולם לא נשבע ולא נתן תק"כ ולא בה"צ לא רצה ליתן וליפטר ופסקו הב"ד שישבע התובע ויטול ויצא מב"ד באין אומר ודברים וכבר עברו ב' חדשים וחצי ומתה בא התובע לישבע וליטול והנתבע נזכר שיש לו עד אחד שיפטרנו מהתק"כ אם יוכל לחזור בו מן ההיפוך. והנה מ"ש די"ל כיון שידע מהעד גם בשעת היפוך אלא ששכח שיוכל לפטור ע"י העד מהת"כ א"י לטעון כן ליתא דהא לא אמר בב"ד שאין לו עד והרי בשתק יוכל להביא אח"כ העד כמ"ש בסי' כ' ועוד שהרי מבואר בב"ח דדוקא בשאלוהו ב"ד אם יש לו עדים ואמר שאין לו אז אינו נאמן אח"כ משא"כ בלא שאלוהו הב"ד כלל אף שמעצמו אמר שאין לו עדים יוכל להביאם אח"כ והוכיח כן מתשו' הרא"ש ועי' בברכ"י שם אות ו' שפקפק בראייתו ומ"מ מסיק לדינא כן ובפרט שדעת העיטור שהובא בברכ"י שם אות ה' דדוקא בא"ל הב"ד הבא עדים אבל בשאלוהו אם יש לו עדים אפי' אמר שאין לו יוכל להביאם אח"כ ואף שכתב דמשמעות ש"פ אינו כן מ"מ עכ"פ בכה"ג שלא שאלוהו הב"ד כלל בודאי צדקו דברי הב"ח להלכה ע"ש בברכ"י ותבין וא"כ ה"נ בנ"ד בודאי יוכל להביא העד ליפטר מהתק"כ. ועוד שהרי הב"ד אין יודעים שידע הנתבע מקודם שהעד יודע שהאמת עמו ואף שהנתבע עצמו יודע בנפשו שידע גם מקודם אלא שנשכח מלבו שיוכל לפטרו ובטועה עה בדין קיי"ל דל"ה פשרה בטעות כמ"ש הפת"ש סוסי' כ"ה בשם משכנ"י ואני מצאתי בתשו' רשב"ם ח"מ סוסי' רל"ד דיש לחלק בזה בין ת"ח לע"ה אבל עכ"פ הנתבע שיודע האמת בנפשו שלא עשה שום ערמה עם העד שפיר יוכל להביא העד עכשיו בטענה שלא ידע מהעד קודם, אך דלכאורה יש לדון לפימ"ש השע"מ סוס' כ"ה דאם כבר נתפשר ע"י שהי' חייב שבועה ולא רצה לישבע אע"ג שנודע לו אח"כ שיש עד המסייעו ופטרו משבועה אין בידו לבטל הפשר מכח פשרה בטעות דכיון שכבר נתחייב ממון אין ע"א קם לממון וראי' מהא דבמחואיל"מ אין ע"א מועיל לפטרו ע"ש וא"כ ה"נ בזה שכבר הפך על התובע שישבע והוא ישלם י"ל דאף שנודע לו שיש ע"א ל"מ אבל הנה גוף דברי השע"מ יש לפקפק בהם דשא"ה שהוא טוען נ' ידענא ונ' לא ידענא ומחואיל"מ אף שאם הי' טוען ודאי הי' פטור ע"י העד מלישבע מ"מ השתא הוא מחויב ממון ואין ע"א קם לממון אבל הכא דמשום פשר בטעות קאתינן עלה והרי באמת הי' בטעות שהרי לא נתפשר אלא בעבור שנתחייב לישבע ואם הי' יודעים מן העד מקודם הי' פוטרו משבועה ול"ה מתפשר כלל א"כ בודאי הפשר בטל

ומצאתי בתשו' רדב"ז ח"ד סי' קס"ד בדין ראובן שהוציא שטר על שמעון ויורשי לוי וקבלו חכם א' עליהם בקאג"ס בין לדין בין לפשר ופסק שיתנו לו ב' שלישים ואח"ז מצא שמעון ע"א המעיד על השטר שהוא פרוע ופסק דהוי פשר בטעות כיון שלא ידע מקודם שיש ע"א המחייב לבעהש"ט שבועה ע"ש הרי מפורש דגם בכה"ג מהני ע"א אף שכבר נתפשרו בממון ובע"כ דהיינו מטעמא דכתיבנא וגם בגוף דינו של הש"ך דבמחואיל"מ אין ע"מ פוטר אין הדבר ברור שהרי בקצה"ח סי' פ"ז סק"ט חולק עליו והביא מהאס"ז שפסק להדיא להיפוך וכמו שנראה ג"כ דעת הב"י סי' כ"ח להיפוך ואף שבס' ער"ש הביא מתשו' הרשב"א ח"ג סי' כ"ג דמוכח כהש"ך אבל הנה מדברי הרמב"ן במלחמות מיכח להיפוך כמ"ש בהגה"ת א"ב על הש"ך סי' ע"ב סקס"א ועוד דגם אי נימא כדעת השע"מ הנ"ל מ"מ בנ"ד שהפך השבועה על התובע שישבע ויטול לא מיקרי עדיין ממון דמי יימר דמשתבע וכמ"ש הש"ך סי' ע"ה סקכ"ט בשם רש"ל דמה"ט ל"ה התם כחוזר וטוען דשמא לא ישבע וכה"ג כתב הרמ"א סי' ר"ל ס"ב בהג"ה בשם רשב"א ומרדכי וע"ש בקצה"ח ונה"מ ושע"ע באורך וא"כ בכה"ג פשיטא דבמצא ע"א המסייעו יוכל לחזור מההיפוך ולא דמי למ"ש תסוויע סי' פ"ז סקי"ח כמובן ובפרט דהש"ך שם סוסק"כ מפקפק גם ע"ד הסמ"ע ולכן הדבר ברור שיוכל לחזיר בכה"ג מן ההיפיך ובפרט אם הב"ד קבעו זמן לשבועת התובע ועבר הזמן הרי מבואר ביש"ש וכנה"ג סי' כ"ב בהגה"ט אות כ"ג דבעבר הזמן ולא נשבע בכל גוונא יוכל לחזור בו מן ההיפוך. אבל בגוף הדבר שהע"מ פוטר מתק"כ הרי קיי"ל דמ"מ מחרם סתם אין ע"מ פוטר אלא שא"י להטיל קב"ח לנוכח אלא ח' סתם כמ"ש בכנה"ג סי'