מהרש"ם חלק ג שלא

לפסוק כן כשנתן בדראן ומבואר בתוס' פסחים ו' ע"ב ד"ה התם וכו' דהיכי שמתחלה היתה של נכרי ואי בעי זוזי ולא משכח שקיל בהמה לא נפקא מרשותי' כלל ודוקא כשהבהמה של ישראל לא נכנסה לרשות עכו"ם בדמצי לסלק בזוזי יעו"ש וכה"ג מבואר בתוס' ב"ב נ' רע"ב לענין ק"פ דהיכי דמתחלה הי' שלו מועיל גם ק"פ להיות עוד שלו יעו"ש ואני מצאתי מפורש סברא זו בירושלמי פ"ז דיבמות הל' א' בסופה ויעו"ש בשי"ק ויעוין בפסקי מהרא"י סי' ק"ל שנשתמש ג"כ בסברת תוס' הנ"ל וא"כ י"ל דבכה"ג לכו"ע למפרע הוא גובה ושוב מצאתי בשו"ת מהר"י מברונא סי' רמ"ד וסי' רנ"ז שכ"כ להדיא דבכה"ג לכו"ע למפרע הוא גובה ע"ש וא"כ יוכל הישראל לעכב שלא ישלם דמי הפרה ויניח להחליט הדראן שנתן להעכו"ם ויתבטל המקח למפרע ועי' תומים ונה"מ סי' ק"ג סק"ח דבגבאה אחר שהגיע זמ"פ גם רבא מודה דלמפרע גובה ומצאתי בתשו' צ"צ סי' ס"ג נידון כזה ופסק דאם נתן רק המעות בתורת ערבון הרי לא קנה רק כדי מעותיו והוי העכו"ם שיתוף ופטורה מבכורה אלא אפי' נתן בתורת פרעון צידד שם להקל דהוי כיד עכו"ם באמצע ע"ש אך בנותן בתורת פרעון נחלקו עליו ואכמ"ל ועכ"פ בנ"ד שנתן רק בתורת ערבון יש לסמוך להתיר ואף שבנ"ד עשה ג"כ תק"כ מ"מ יש להקל ע"פ סברת הר"ן וב"י שהבאתי ועי' תשו' שעא"פ סוסי' ע"ט בדין קנה ע"מ לראות הפרה אם יוכשר בעיניו ונמצאת חיגרת והעכו"ם מכחיש התנאי וסיים שצריך לחקור אם הישראל חוזר באמת מכח התנאי והיא בע"מ או רק מפני שילדה בכור ותולה בהמום והלב יודע וכו' וצ"ע דמה בכך הרי כיון דמדינא יוכל לחזור בו לא זכה בהפרה. סי' שכ"ז למחותני הרב ר' פישל פעלדמאן נ"י מביטש- קוב

מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו בצירוף הרב אבד"ק קרעטשוניב נ"י והשו"ב המופלג החריף מיושב לעה בדברי ריבות שבין איש לאשתו שזה ערך ג"ש כשבא להתקשר עמה שמע שאיננה בבריאות מחולי שיעול שנקרא הוסט וחלושה במזגה מאוד ולעומתם אמרו אנשים שהקול שקר וכי היא בריאה ונתקשר עמה ואחר איזה חדשים נשאת לו כדמו"י ואחר איזו שבועות הכיר בה שהיא חולנית וטוען שנסע עמה לסיגיט לדאקטיר ואמר שיש לה חולי שיעול וחולי הרזון [אבצערונג( והזהיר אותו שלא ידור עמה כי הוא חולי המתדבק לו ולזרעו והוא לא שמע לקול הרופא ודר עמה ונתעברה וילדה בן ותקש בלדתה ומאז נתגבר עלי' חולשתה וגם השיעול גבר ושלח אותה למרחץ והתגולל עמה עוד איזו חדשים ועתה רואה בחוש שאין תרופה למכתה ורוצה לגרשה ואין לו לשלם הכתובה ונדוניא כי הוצאת רפואתה והיזק במו"מ הי' בעוכריו ואבד ממונו, והאשה מנחשת שמעולם היתה בבריאות וגם השכנים יודעים מזה ולא הי' לה חולי שיעול וגם אחר הנישואין לא הי' לה חולי הנ"ל רק מעת קישוי הלידה נחלשה וע"י רוב הקטטות ועגמ"נ לא תשוב לאיתנה ועכ"פ אם רוצה לגרשה יחזיר לה נדוניתה ת"ק ושלשים ר"כ וגם תוס"כ וכלי תשמיש הבית שקנה אביה וגם בעד מזונות שנה מעת שעזבה עכת"ד טענותיהם

והנה מ"ש רו"מ להסתפק בדין חולי השיעול אם הוי כחולי נכפית או כשאר מימין, הדבר פשוט שאם באמת הוא חולי הריאה והרזון הנקרא אבצינהרוננ ידוע לכל שהתשמיש קשה לחולי זו ובפרט עיבור ולידה הוא מסוכן בזה ואסור להבעל לדור ולשמש עמה כי הוא כהורג ומסכן נפש וא"כ הרי מבואר ביו"ד סוסי' קפ"ז דאשה שא"י לטבול ע"י מכות ופצעים תצא מבעלה ובלחה"פ שם מביא בשם בה"י ובה"ז וחמ"ח דאין ן לגרשה בע"כ רק יכול למנוע שכ"ו עד שתתגרש וכ"ה בב"ח ודג"מ ובש"ע הרב שם פסק דמותר לו לישא אחרת א"כ ה"נ בזה אך דבנ"ד גוף הדבר מסופק אם הוא כן ולא מפי' אנו חיים במה שאמר בשם הרופא אבל אם יבררו הב"ד שישלחוה מידם לרופא מומחה שלא יוודע לבעל מי הוא שלא ישאר חשש שוחד לא מצד הבעל ולא מצד האשה נראה שיש לסמוך עליו שהרי מצינו בגיטין ע"ב ה"ז גיטך אם מתו וכו' אומדין אותו וכו' ואף די"ל דהתם ברופא ישראל כשר אבל בעכו"ם וישראל רשע אף שא"א לברר בע"א ל"מ ועמ"ש בדע"ת סי' ל"ב סקי"ז וסי' נ"ח סק"ד בשם סהי"ש לר"ת וש"פ. אבל הנה כבר כ' בתשו' רדב"ז וח"ס יו"ד סי' קע"ה דבדאיכא רגל"ד גם רופא עכו"ם נאמן ועוד דכיון דלענין חשש סכ"נ גם מספק סומכין ע"ד רופא א"כ כשיאמר הרופא שיש סכ"נ אם תשמש הרי אין הבעל רשאי לשמש עמה וכיון שאינה ראוי' לתשמיש הרי כבר נתבאר שתצא מבעלה

אך דמ"מ א"א לגרשה בע"כ רק יכול למנוע שכ"ו כמש"ל ומ"ש רו"מ לדון בזה משום דידע ומחל כבר האריך בזה בתשו' מהרי"ק שרש ק"ז וצידד דבצערא דגופא אף שמחל פ"א ונתרצה מ"מ י"ל שלא נתרצה להיות עמה תמיד ולהוסיף מחילה על מחילתו ואף שאין הדבר ברור להתיר לו לגרשה בע"כ או לישא אחרת כיון ששהה עמה כמה ימים ולא ערער וחייב ליתן כתובתה מ"מ אין בידינו לכופו להיות עמה כיון שא"י להתרצות במומה ואם יהי' לו בנים יהי' בני שנואה ע"ש היטב ואף שבשרש ק"ה פסק בכה"ג בפשיטות דבשהה עמה כמה ימים א"י לגרשה בע"כ אבל היינו לענין גירושין וחיוב כתובתה אבל יכול למנוע ממנה שכ"ו עד שתתרצה להתגרש ועי' תשו' ח"ס חח"מ סי' ר"ג ובתשו' רע"א מ"ת סי' ע"ד פסק כן בחולי הצרפתים אף שסכנה לו לשמש עמה מ"מ אין להתיר רק למנוע שכ ו ובדבר מה ששמע קודם השידוכין בזה הרי רבים הכחישו וסמך עליהם א"כ אין כאן מחילה ועוד שיכול לומר כסבור הייתי שתתרפא וליכא הוכחת מחילה ועי' תשו' ד"ח ח"א א"ע סי' נ' בשם בני יעקב סי' ח' דאם באיזה זמן ל"ה החולי חזק כ"כ ועתה הכביד י"ל דל"ש טענת מחילה אפי' בידע ושתיק וה"נ בנ"ד

ומ"ש בדין חולי שיעול בבהמה עמ"ש בקו"א שבחיבורי גי"ד לסימן ל"ט אות ל"ו

ומ"ש רו"מ מטוא"ע סי' קי"ז בשם תשו' הרא"ש שיבדוק ע"י נשים הגונות אם ראוי' לאיש י"ל משום דבדבר שא"א לברר ע"י אנשים סמכינן