מהרש"ם חלק ג שכח

ניחא לי' וכהא דאמרינן בפסחים י"א הוא עצמו מחזר עליו לשורפו וליכא למגזר שמא יאכל וה"נ י"ל לענין הואיל אבל בנ"ד שעושה מעשה ולוקחו מיד הנכרי בפסח אף שמכוין לקנות רק הפשתן מ"מ יש לחוש מטעם הואיל

ומ"ש רו"מ מדברי הפמ"ג בא"א רס"י תמ"ו דמהני ביטול גם לדשלב"ל הגם שבתשו' ב"ח מבואר כן וע"ע בא"א סי' תמ"א סק"ד אבל כבר השיג ע"ז בקצה"ח סי' רי"א סק"ד ולפמ"ש בבית הלל ליו"ד סי' ר"ד אף דמהני הפקר בדשלב"ל מ"מ אינו חל אלא לכשיבוא לעולם ובשו"ת ברכ"י חא"ח סי' ט"ז אות ו' תי' בזה קושי' קצה"ח על הב"ח אלא שלא הביא דברי הבה"י הנ"ל אבל הוא תמוה דלענין חמץ דא"א שיחול לאחז"א לא מהני הביטול הקדום ובתשו' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' מ' מבואר דל"מ סילוק והפקר בדשלב"ל או דבשאב"ר ובאמת שהדבר מפורש בירושלמי פ"ג דפסחים ה"ג ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו וישליכנה לאשפה ויש אדם מפקיר דבר שא"ש וכו' וע"ש בצי"ר וגם בפ"י גיטין ל"ח מבואר דא"א מפקיר דבשאב"ר ומה"ט יאוש לא קנה בגזלן ע"ש וכ"ה בתשו' בר"א חא"ח סי' כ"ז ועי' שו"ת ב"ח החדשות בקו"א שבסופו ומצאתי בשו"ת ב"א חאה"ע סי' נ' שהביא ראי' מכריתות כ"ד וב"ק קט"ז וש"ג שם דמהני הפקר בדשאב"ר ועכ"פ הדבר תלוי באשלי רברבי והארכתי בזה בתשו' (ח"ד סי' כ"ב) ואכמ"ל ועכ"פ א"א להקל ובפרט דיש לחוש לשי' הסוברים דבח"י ל"מ ביטול וגם י"ל דרוצה בקיומו שאם ירקב ויתפרר הלחם יתקלקל הכריכה של החוטין שאינו מתקיים אלא ע"י שיש בתוכו דבר קשה והוא הלחם ומלבד זה בדבר המסור לרבים א"א לסמוך על מה שיזהירו שיכוין שאינו קונה החמץ וכדומה וכמ"ש בחיבורי דע"ת סי' ל"ג ס"ק ס"ה מכמ"ק בש"ס ובפוסקים

ולכן נ"ל שיעשו שטר מכירה כשימכרו החוטי פשתן שבידם ק"פ ימכרו גם כל מה שיקנו בחוהמ"פ שיתחייבו שיקנו רק עבור העכו"ם בשליחותו והכסף שנותן עתה להישראל יקנה לו בשעה שיקנה הישראל הפשתן וגם יניחום רק במקום המושכר להעכו"ם ואף דאא"מ דשלב"ל הרי לשי' כמ"פ מהני בצירוף דבר שב"ל ודלא כהסמ"ע סוסי' ר"ג ועמ"ש בחיבורי שם וכשמקנה לכשיבא לעולם מהני ג"כ לשי' כמ"פ ובפרט לפמש"ל שיהי' נעשה בהתחייבות י"ל דמהני אף שאין שליחות לעכו"ם ויהי' ההתחייבות גם מצד העכו"ם הקונה כמ"ש בתשו' פמ"א ח"ב סי' ח' ונה"מ סי' ר"ח סק"ד וגם יוכל להשכיר המקום שמונח בו מעותיו להעכו"ם ויתחייב להלוות לו מעות לצורך הקניי' וכשיניח לשם המעות יקנה החצר והכלי להעכו"ם דלשי' כמ"פ מהני קנין חצר בעכו"ם וכליו מדין חצרו וכשהכסף של העכו"ם הכסף קונה לו אף שאין הישראל שלוחו כמ"ש בנה"מ סי' קפ"ב וכ"ה במח"א הל' שלוחין סי' ט"ו והגם שבחיבורי לח"מ סי' קפ"ח השגתי עליהם מדברי הריב"ש שבמג"א סי' ת"נ ועוד כמה ראיות מ"מ כיון שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים יש לצרף שאר סברות הנ"ל להקל בנ"ד – ובפרט דעכ"פ יהי' תועלת שלא יתהוה פרצה אם יתירו להם בלא תיקון ולדעתי ראוי שיתנו הרשאה לרו"מ והוא יעשה מידו השט"מ ובזה יוכל להזהיר לכל א' לעשות כדת ולא יהי' מסור בידי אנשים פשוטים שקרוב לבוא לידי מכשולות ח"ו

ולא אכחד כי בגוף דברי הצ"צ סי' ל"ב יש לי עיון דכיון דהוי רק מיעוט שלותתין מדוע יאסור מלקנות מעכו"ם שמביאין לשוק למכור הרי כיון דעכו"ם הוא המביא ואין ישראל רואהו בשעה שלקח ממקום הקביעות אמאי גרע מעכו"ם שהביא בשר ממקולין ואין ישראל רואהו דמדינא שרי דכל דפריש מרובא פריש אלא דבפירש אחר שנודע התערובות גזרינין שמא יקח מהקבוע והתינח לענין קונה לאכלו אבל בקונה רק להשהותו הרי מבואר בהה"מ פ"ב משבת ה"כ דגם בפירש לפנינו כיון שאין נ"מ בספק זה עד אחר שפירש הו"ל כפירש שלא בפנינו ועמג"א סי' תל"ט סק"ג שכתב כה"ג לענין נודע הספק וכה"ג כתבו התוס' במעילה דף ד' רע"א ד"ה והאמר אילפא וכו' דכיון דאין הפיגול חל עד שעת זריקה שוב מחשבת מקום קודם וע"ע ביומא ס"א ע"ב ברש"י ד"ה ואח"כ נמצא הראשון וכו' וא"כ ה"נ בנ"ד הרי כל זמן שה' ביד עכו"ם אין נ"מ לענין איסור ב"י דאתה רואה של אחרים וכו' ואימתי חל הנ"מ לאחר שפירש ובא ליד ישראל א"כ נימא כל דפריש וכו' ואף די"ל דמשכח"ל שיקנהו בכסף ויעבור בב"י גם בעודו בבית העכו"ם הרי לשי' כמ"פ אין ישראל קונה מעכו"ם אלא במשיכה וכשימשכנו כבר לא יהי' בהקביעות ובכה"ג שאין בו אלא איסור משום גזירה דרבנן שוב יש לסמוך על הפוסקים הנ"ל אבל י"ל דגזרי' שמא יקח מהקבוע ע"מ לאכלו ולפי"ז דהתינח בקמח אבל בנ"ד שהוא לחם ופת עכו"ם אסור באכילה וכבר כתב הרא"ש פ"ה דע"ז סי' ל"ו דבדבר האסור אפי' רק לכתחלה אין לגזור שמא יעשה כן והוא ש"ס ערוך בגיטין ס"ז ע"א ועמ"ש בדע"ת סי' ו' סקי"א מנמ"ק בזה א"כ ה"נ אין לגזור שמא יקנהו לאכילה וא"כ לענין שהייתו יש לסמוך על הרוב כיון דלא נולד הספק עד אחר שפירש משום שלא הי'. נ"מ בשהייתו בעודו בהקביעות וזהו הערה חדשה. ובכ"ז לדינא אין רצוני לסמוך ע"ז אלא יעשו כמש"ל (ולשיטת הסוברים דחמץ הוי דשיל"מ תלי' בפלוגתת הפוסקים אי אמרינן בדשיל"מ כל דפריש וכו' אבל לא קיי"ל כן) סי' שכ"ג להרב מו"ה בן ציון מרגלית דומ"צ וק"ק פאקשאן

מה ששאל במי שהורה להתיר בשר שלא הודח ונמלח ע"י הדחה ומליחה שנית בלא שום הפ"מ וצורך שבת וכתב דיש להשהות הכלים מעל"ע והתבשיל יאכלנו והנה ד"ז יש להסתפק בכל מקום שמתירים בה"מ אם כבר הורה בלא ה"מ אם יש להקל והנה בש"ס דנדה ו' ע"ב לאחר שנזכר רבי אמר כדאי ר"א לסמוך עליו בשעה"ד ובתוס' שם פי' שנעשה ע"י הוראתו הפ"מ או שהי' טורח לרדוף אחריו ומוכח דאי לאו שנעשה שעה"ד אף שכבר הורה להקל לא מיקרי שעה"ד וגם בדיעבד חוזר ואף דהתם הי' יחיד נגד רבים הרי התם לענין טומאת מעל"ע שהוא מדרבנן וגם קיל משאר איסור דרבנן כמ"ש התוס' שם ז' סוע"א בד"ה הנח