מהרש"ם חלק ג שכז

כתבתי במקום אחר דכל טעמא דדם שבישלו א"ע משום דא"ר להקרבה עכשיו וכן בנתערב במים כמ"ש האו"ה שם להדיא והרי מבואר ברש"י ע"ז מ"ו דבאיה"נ ל"מ שינוי א"כ לפי הס"ד דדם אסור בהנאה גם בנשתנה אסור לכן דייק שפיר דדם שרי בהנאה ולפי האמת דדם מותר בהנאה י"ל דבנשתנה מותר ועמ"ש בחיבורי דע"ת סי' ס' סק"ה

ועוי"ל לפימ"ש בנה"כ רסי' פ"ז דדוקא בדם בעין שנתבשל י"ל דעובר עליו אבל בדם שיצא מן הבשר ע"י בישול שהי' מקודם היתר דדם שלא פירש מותר א"כ אינו עובר עליו גם כשיצא ע"י בישול ולא חל עליו איסור דם ע"ש וא"כ ה"נ בכבוש דעת או"ה דהיוצא ע"י כבישה הוא מדרבנן דכל זמן שהי' בבשר הי' מותר וכשיצא תכף נתערב בהמים אבל התם שהי' דם בעין ונתערב אח"כ במים שבאמה הוי מה"ת ובזה מיושב מה שהקשה בחי' הר"ן לחולין קי"ז ותשו' רדב"ז ח"א סי' קצ"ט בהא דקתני חומר בחלב מבדם וכו' ואמאי לא קתני חומר בחלב בנתבשל דחייב ובדם פטור ולפימ"ש ניחא דבגוונא שהדם הי' בעין קודם שנתבשל כמו החלב חייב גם על הדם

ובזה מיושב מה ששמעתי בשם הגאבד"ק בריסק שהקשה בהא דשבת ע"א זהו חומר במין א' מבשני מינים אכל חלב וחלב בהעלם א' פטור אכל חלב ודם וכו' חייב על כאו"א ובש"ס מוקי לה התם כר"י דתמחויין מחלקין ופירש"י צלי ושלוק ולפי"ז הא דחלב ודם הא בע"כ מיירי בחלב מבושל דחלב חי פטור ובדם בע"כ מיירי בחי דמבושל פטור א"כ הם ב' תמחויין וגם במין א' חייב בכה"ג ומהו החומר של ב' מינים מבמין א' ולפימ"ש ניחא דהתם הרי מיירי בדם בעין דבדם האברים הא ליכא כרת וקרבן ובע"כ דמיירי בדם הנפש ובכה"ג קיי"ל דדם שבשלו עובר עליו משא"כ בדם האיברים שיצא ע"י בישול י"ל דא"ע עליו והנה עוד הארכתי בענינים אלו בפלפול רב (עמש"ל ח"א סי' קי"ז) ואכמ"ל

ולדינא נראה כיון דיש מחלוקת הפוסקים גם בדין כבוש א"כ בספק כבוש י"ל דהוי ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן כמ"ש כה"ג הש"ץ סי' פ"ג גבי ציר דגים ועוד בכמ"ק ובפרט שהרי לשי' כמ"פ גם בשר הנכבש מעל"ע מהני לי' מליחה אם אינו מלוכלך בדם בעין דכבוש רק מפליט ומבליע ולא מבשל ועסי' ס"ט סט"ו ובס' יד"י שם סקס"ה ולכן עכ"פ בספק יש להקל ועי' בשו"ת מגדל השן סי' כ' שפסק ג"כ להתיר בספק כבוש ואף דיש לחוש לדם שפירש ממל"מ בפנים ע"י הכבישה ולא נתערב במים בכ"ז יש להקל ע"ש טעמו. סי' שכ"א להרה"ג מו"ה אברהם יואל אבעלסאן נ"י רב דק"ק אדעס

מכתבו הגיענו וע"ד הנשטתית שהבעל עני ואין הקרובים רוצים להתפשר עם הבעל ומוחים מלהתיר עד שיתן במזומן כל כתובתה ותו"כ וכדומה ואם אין לו ישב עד שילבין ראשו אם ביד ב"ד להתפשר שיתן בטוחות וועקסלין וכדומה כפי היכולת והביא מתשו' עין יצחק ח"א א"ע סי' ע"ד שכתב דגם אם הקרובים מוחים אין להשגיח בהם כשישבע שאין לו. והנה כבר כתבתי לעיל סי' נ"ה מכמה שו"ת ובפרט מהמבואר בא"ז בשם רבותי' והרא"ש דבאין ידו משגת יתן כאשר תשיג ידו והמותר יבטיח בשטר ואין לעגנו א"כ פשיטא שהדבר תלוי כפי ראות עיני ב"ד וגם אם להשביעו תלוי בראות עיני ב"ד כמ"ש בח"מ סי' צ"ט ס"ד ושם הבאתי מש"ס דקידושין י"ח א' וש"ס גיטין מ"א ע"א אך דמ"מ יש להשביעו על להבא כשתשיג ידו כדין המבואר בחו"מ סי' צ"ט שם וכן שיתן גט שנית דאין לסמוך על הגט המשולש ביד השליח כנודע. סי' שכ"ב עי' מפתחות להרב מו"ה פינחס הלוי הורוויץ נ"י אב"ד ומו"צ דק"ק קאסוב

מכתבו הגיענו וע"ד שאלתו היות שבקהלתו המסחר שקונים היהודים מערלים חוטי פשתן כרוכים עגולים (באלען) וידוע שהערלים נותנים לתוכן כמ"פ חתיכת עץ לכרוך סביבו וגם לפעמים חתיכת לחם קשה לכרוך סביבו החוטין ובשנה זו יחול זמן המסחר בחהת"פ ונוגע להפסד גדול אם יש להתיר לקנותם בחוהמ"פ (ורו"מ הביא מדברי הצ"צ סי' ל"ב שבמג"א סי' תנ"ג סק"ח ובח"י שם וגם א"ל דהוי כחמץ שנפלה עליו מפולת דהא הם פחות מג' טפחים וגם הביא מדברי הח"י סי' תל"ג סקט"ז ואחרונים שם בדין ספק חמץ שנפל עליו מפולת פחות מג"ט וגם מהח"י סי' תמ"ח סק"ה ובמחוקק יהודא שם הביא ראי' מע"ז ע"א ותוס' ב"מ צ"ו ד"ה אמר והביא משו"ע הרב סי' תס"ז ס"ד בהג"ה וגם מהמק"ח סי' תמ"ח בביאורים סק"ב וחידושים סק"ד שהחמיר דהוי כאחריות על ישראל ובנ"ד י"ל דלכו"ע איסורא לא ניחא לי' דליקני וגם הביא מהט"ז יו"ד סי' קמ"ו סק"ד כעין זה וא"א לבדוק בשעת קני' ולהסיר הלחם שעי"ז יתבטל כל המסחר עכת"ד) והנה בכל הצדדים שצידד רו"מ משום דאיסורא לא ניחא לי' דליקני' לא הונח לי להתיר לקנות לכתחלה שהרי כשהפשתן בא ליד ישראל או לחצרו קיי"ל דידו וחצרו קונה לו שלא מדעתו אלא דאיסורא לא ניחא לי' דליקני' וכמ"ש גם בת"ח לע"ז צ"ג א"כ אכתי יש לאסור מטעם הואיל ואי בעי יקנה לו ידו וחצרו וכמו שהקשה הר"ן בסוגי' דישראל שהלוה לנכרי על חמצו ותי' דמחוסר ממון והכא אינו מחוסר ממון ושפיר י"ל הואיל ולשי' הרמב"ם בהגיע זמנו אחה"פ אסור אפי' דיעבד משום הואיל כנודע ודוקא התם בנידון הח"י שלא ידע הישראל כלל אם י"ב חמץ ולא שכיח שיהי' בו חמץ הרי קיי"ל דבלא עביד דאתי אין החצר קונה שלא מדעתו כמ"ש התוס' בב"מ כ"ו ובח"מ סי' רס"ח ועי' בישויע"ק סי' תל"א שביאר בסברא זו שי' הכלבו דלח"י ל"מ ביטול ע"ש אבל בנ"ד דשכיח שיהי' בו חמץ והוא קונה הפשתן מיד עכו"ם ומניחו בחצרו או לקחו בידו בשעת מקח א"כ שפיר י"ל דעובר משום הואיל כיון דעבידי דאתי ושכיח שיהי' בו לחם ואף דלשי' הסוברים דגם לח"י מהני ביטול בע"כ דל"ס סברא זו היינו משום שמבטלו וני"ד דלא