מהרש"ם חלק ג שכו

ביאה יותר מההרגל קודם הוצאות האבר ועי' תשו' שו"מ מה"ק ח"ג סי' קל"ו מדברי תוס' שבועות י"ח המשמש דכשממתין עד שימות האבר לא מיקרי סמוך ממש וליכא משום רמ"ת וע"ש באורך בזה ועכ"פ בנ"ד יש להקל בכה"ג כיון דהעיקר נראה דנאמנת

ובדין סידור הגיטין כפי הצעת שאלתו שסדרו גט לפני כמה שנים מתוך הגט הזה שנמצאו בו שמות הנהרות וזהו לאות שנכתבו כראוי א"כ יוכל לסדר גיטין ולהשיב שבות העיר כבראשונה

ובדין שם רבצו הנה אם נודע שם העריסה רבקה י"ל דא"צ לכתוב הכינוי כלל כמ"ש הד"ח בשם חנטשא ואם יכתבוהו הדבר תלוי במבטא מקומות ובגליל שלנו קורין כמו צד"י ויו"ד אל"ף כזה רבציא ובגליל קראקא וצאנז קונין בטי"ת ושי"ן ואם לכתוב באלף או בה"א בסוף נחלקו האחרונים ועי' בט"ג ש"נ אות ש' סק"ב וסוסק"ז ובג"פ סי' קכ"ט ס"ק קל"ו קל"ח ותשו' ב"ש א"ע סי' ק"א ואבני צדק א"ע סי' מ"ד וחא"ש סי' כ"ו ובסי' קכ"ד כתב להיפוך. (וגם מבואר בב"ש דיש לכתוב ביו"ד אחר הרי"ש וכן מצאתי בכתבי הגה"ק אבד"ק בוטשאטש זצ"ל דיש לכתוב ריבציא רק בדיעבד כשר בכתב בלא יו"ד אחר הרי"ש) ואחרי שאין לדינים אלו יסוד בש"ס וראשונים דעביד כמר עביד וכו'

ושם אנטשיל כבר כתב בד"ח דבזה"ז יכתבו בטי"ת ושי"ן וכן המנהג

ומה ששאל בדין א' שהי' אביו נוטה למות ואמר לאחר בפני עדים שהוא נותן לו חנותו והי' רק בדיבור בלא קנין וצידד רו"מ עפ"ד התוס' בכורות י"ח ב' ד"ה אקנויי דגם בלא קנין גמר ומשעבד נפשי' וה"נ בזה תמהני הרי התוס' שם כ"כ אליבא דר"ט ואנן לא קיי"ל כן אלא כר"ע ובזה יש לדחות דברי האב"מ סי' ל' סק"ג וסמ"ה מצוה שמ"ב ע"ש ותבין וי"ל דהא מפרש שם טעמא דר"ע משום דבמקום פסידא ניחא לי' למיעבד מצוה אבל בלא"ה מודה לר"ט אבל כבר העיר רו"מ דא"כ גם בשכור וחמץ לא ליבעי קנין כלל ומ"ש דהתם בשל תורה לא אמרינן כן משא"כ באבילות דרבנן ליתא דגם בחמץ מה"ת סגי בביטול וכמ"ש הבכ"ש דמה"ט מהני מכירת הערמה בחמץ ובאמת שמצינו כה"ג בעירובין פ' ע"א בתוס' ד"ה רב וכו' דכיון דאסור עלי' או משום מצוה מהני בלא קנין דגמר ומקני לא זכי' אבל גם שם לא קיי"ל כן ונראה עוד ראי' מדברי הטוח"מ סי' של"ו בשם רמ"ה דאם א"ל שול מה שעשית בשכרך דוקא בעשה משיכה וכדומה א"י לחזור בו והרי מבואר בתוי"ט פ"י דב"מ מ"ה דהתם שלא יעבור בבל תלין גמר ומקני ואפי"ה בעי קנין המועיל אך משום שהי בשבוע של חגיהם ואיכא הפ"מ כמ"ש בחכ"א כלל קס"ד כה"ג ובנ"ד הוי הפסד מהקרן דתשלומי החנות והמסים נחשבים לכל יום בפע"צ כדמוכח במג"א סי' רמ"ד סקי"ח ועי' תשו' ח"ס א"ח סי' נ"ח לכן יש להקל וכמ"ש רו"מ. סי' שי"ט להרב מו' ישעי' שפארבערג בק"ק זאבאלטאוו

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בראובן ושמעון ועכו"ם שלוו בבאנק יהודית על טראטע והמעות לקח רק העכו"ם ובהגיע זמן פרעון לא שילם העכו"ם ותבעו לרו"ש ושלמו קרן וריבית כפי י"ב פראצענט, ואח"כ דחקו רו"ש על בעלי הבאנק לתבוע בדא"ה מהעכו"ם ותבעו ונפסק בדא"ה שישלם רק ששה פ' וכן עשה ועתה תובעים רו"ש בחזרה מה ששלמו יותר מן ששה פ' ורו"מ האריך בדין ערב שא"צ לשלם אם אין הלוה חייב כמ"ש בסי' מ"ט ובשע"מ שם דקבלן צריך לשלם וגם מהש"ך סי' קכ"ט סקל"ט וסי' שס"ט וזכל"א ח"ב ח"מ ערך ערב והאריך בזה ואני לא באתי למדה זו שכבר העלי' בתשו' לק"ק באבוב (חלק ז' סי' רכ"ד) דהלווים בבאנק יש לכל אחד דין לוה וגם העליתי בתשו' (חלק וא"ו סי' ר"ג) דגם בבאנק צריך לעשות ה"ע ולכן אם לא עשו ה"ע הוי ר"ק וצריכים להחזיר להם מה שפרעו. ואם עשו עמהם ה"ע מצאתי בכתבי הגה"ק אבד"ק בוטשאטש זצ"ל בעהמ"ח דע"ק דכיון דהקציצה הי' בהיתר גם בלא הרויחו ושלמו הריבית הוי רק ריבית מאוחרת וא"צ להחזיר אם כבר שלמו. סי' ש"כ עי' מפתחות. להרב מו"ה יהונתן הלוי נ' אייבשיטץ מווארשא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באותן השוחטים במרתפין או בית העצים מפני שמתייראין בפני הפאליצייא ומסתכלים אנה ואנה שמא יבא מי מהם אם מותר לאכול משחיטתם והנה ד"ז מזדמן בכל מקום ונראה דאם השו"ב אמר ברי שאין ידו מרתתת ושוחט יפה אין חשש ועי' בירושלמי פ"ז דב"ק הל' ד' ראוהו שוחט ביער חזקה גנוב הוא וחייב על הטביחה והתם מוקי למתני' כר"ש והרי בשחיטה שא"ר אין חייבים לר"ש ובע"כ דהשחיטה כשרה ובש"ס דילן בב"ק ע"ט ב' ראוהו שהטמין בחורשין וכו' ובזה נראה לפרש מ"ש בתוספתא פ"ב דחולין הי' שוחט והרתית או שעף וכו' ושהה כדי שחיטת אחר פסולה והרי בידי' מרתתין יש לחוש לדרסה כמ"ש הלחה"פ ובע"כ דמיירי שהי' מרתת ומפחד אבל אין ידיו מרתתין ואם לא שהה כשר ועמ"ש בדע"ת סי' א' ס ק ל"ה שהבאתי מכמ"ק וגם יעו"ש סקל"ג בענין אומר ברי לי נגד הרוב אבל בנ"ד אין כאן רוב ואם השו"ב אומר ברי שלא הי' ידיו מרתתין ושחט יפה אין חשש

וע"ד שאלתו בבשר שנכבש במים קודם מליחה וספק אם נכבש מעל"ע שנחלקו הפמ"ג והח"ד אם דם שנכבש מדאורייתא או דרבנן והח"ד הביא בשם או"ה שהוא רק הדרבנן והביא מהטטו"ד מ"ק סי' קמ"א וסמ"ח מצוה קמ"ח ויד יהודא סי' ס"ט סק"ד שדחה דברי הח"ד והביא מתשו' רח"כ סי' כ"ד וגא"י סי' צ"ב ובשו"ת עמודי אש דיני או"ה סי' י"ב הביא מהשע"ד שער ב' ורש"ל בהגש"ד דמפורש דהוי מדאורייתא וכ"ה ביש"ש פכ"ה סי' כ' והנה הפמ"ג רסי' ק"ה הוכיח מאו"ה דסובר דבכבוש מה"ת אבל במחכ"ת דבריו תמוהים דהתם בבשר שנכבש בדם כמ"ש בתשו' ר"מ שי"ק סי' קכ"ד להשיג על דברי הפמ"ג בזה והנה מה שהקשה בסמ"ח שם מהא דפריך והרי דם וכו' יוצא לגננין וכו' והתם הא נתערב במים ואפי"ה הוי מה"ת כבר