מהרש"ם חלק ג שכה

דאף שראובן שייר לעצמו גם מגוף המקום מ"מ עיקר הקרקע שייכה לשמעון ואחרי' ללוי אלא שיש שם לראובן וב"כ זכות עמידה ביום עם סחורה ולכן הדבר פשוט שהדין עם חנוך ואין ליהודא עליו טו"מ

ובדבר מ"ש אם ביד יהודה לברור לו איזו סחורה שירצה הוא הנה רו"מ כתב ראי' מהא דב"ב ל"ז ע"ב במכר קרקע ושייר אילנות דאפי' לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר ה"מ גבי בור ודות וכו' אבל באילני דמכחשי בארעא שיורי שייר דאי לא שייר לימא לי' עקור אילני וזיל וה"נ הרי אי נימא דידו עה"ת לא הועיל כלום דבכל יום יאמר לו שיעמוד עם סחורה אחרת ואם כי יש לפקפק בראי' זו די"ל דביד לוקח לברור אלא דאם בירר א"י לחזור וכעין הא דפ"ד דעירובין מ"ה ומודה ר"י שאם בירר שא"י לחזור ובנ"ד הרי לא בירר עדיין לוקח אלא שראה ושתק ומאן יימר דבכה"ג שתיקה כמחילה עולמית ועוד דמ"מ י"ל דעכ"פ בידי לוקח לברור בכל שנה כדרך שמשכירין שטעל כזו לשנה ובכל שנה ידו על העליונה אבל לענ"ד הדבר נלמד במפורש מדברי הט"ז בח"מ סי' שמ"א ס"ז בהא דא"ל השאילני קרדומך שאלו לעדור בו פרדסים עודר כל פרדסים שירצה והתוס' הקשו מהא דארעתי תרי משמע והעלה הט"ז דבספק בלשון השטר תליא במי שהתנה את התנאי דהתם השואל אמר לשון המסופק ודאי נתכוין לטובת עצמו ונכלל כל פרדסים שבעולם אבל בארעתי המוכר התנה כן לכן מסתמא נתכוין לטובת עצמו שהי' רק ב' ארעתי במשמע ולמד חילוק זה מדברי הרמ"א בסי' שכ"א בשם י"א לחלק בין א"ל מחכיר לחוכר ובין א"ל חוכר למחכיר וסיים שהסכימו עמו בחילוק זה כמה רבנים וקבעום במסמורות נטועים ע"ש וה"נ כיון דראובן שייר לעצמו לעמוד עם איזו מסחר ודאי נתכוין לטובת עצמו לעמוד עם איזו מסחר שירצה הוא ועמ"ש בחיבורי לחו"מ סי' ר' דף מ"ח ע"ב ע"ד תשו' הש"מ מהא דיו"ד סי' קע"ז סכ"ו ושו"ת ב"א סוסי' ע"ה וע"ש שהביא ד"ז בשם דודו הגאון מהר"ס ז"ל ואני הבאתי שם עוד סמוכין מהתוס' כתובות מ' ע"א בהא דמהר ימהרנה לו מדעתו משמע. ולכן יפה דנתם יפה זכיתם את חנוך בכל הטענות והדין ברור כמ"ש. סי' שי"ז להרב מו"ה חיים נתן גראבין נ' מו"צ דק"ק דעליטץ

מכתבו הגיעני ע"ד שאלתו בראובן שהי' בע"ח גדול ונמכר ביתו ע"י הבאנק בליציטאציע בדד"מ ולאשר נתיירא לקנותו בעצמו מפני הבע"ח וגם לא הי' לו רק קצת מעות ביקש משמעון חתנו שיקנהו עבורו על שמו ונתן בידו ב' מאות ר"כ ושמעון קנהו במקצת מעות הנ"ל ואח"כ השלים השאר עד ש"נ ר"כ וראובן תבעו שיפרע לו מעותיו ויחזיר לו ביתו. והנה מ"ש מסוסי' רל"ו התם מיירי במכר העכו"ם מעצמו אבל במכר ע"פ דד"מ בשומא והכרזה דדדמ"ד גבי עכו"ם לישראל ומבואר בסוסי' ק"ט דע"י שופט ערכאות מהני אפי' טעה וע"ש בנתה"מ שכ' טעמא משום דדמ"ד וע"ש סק"ה ובתשו' שו"מ רביעאה ח"ג קל"ז דבדבר הנמכר בליציטאציאן ל"ש אונאה ועמ"ש במשפט שלום סי' רכ"ז סט"ו בזה

ומ"ש מתשו' ב"א ח"מ סי' נ"ח נ"ט שפסק דצריך להחזיר ביתו שקנה בזול הנה בתשו' ד"ח ח"ב חו"מ סי' מ"ח חולק עליו והעיד שבצירוף כמה לומדים עשה מעשה דלא כהב"א אך מ"מ בנ"ד הרי מבואר בסי' קפ"ג ס"ב דבקרקע מיוחד אינו נאמן לומר לעצמו קנה וע"ש סעי' ד' ובמשפט שלום שם מ"ש ע"ד נה"מ בזה ובשם תועפת ראם סי' י"ב וגם בס"ד ד' הש"ך דבעשו מעמד גמור אי"ל לעצמי קניתי וגם להסמ"ע הנה בנ"ד שנתן לו המשלח מעות ולא החזיר לו מעותיו תכף ועיכב מעות ראובן בידו בודאי אינו נאמן לומר לעצמי קניתי ואף שנתן אח"כ מעות שלו הי' בהלואה ושימש בדירתו שלא כדת וגם אם אח"כ נתכוין לקנות לעצמו כבר נקנה בתחילה לראשון כשנתן מקצת המעות ול"ה בידו לחזור ולקנות לעצמו בלא רשות ב"ד והו"ל להתרות בו בב"ד וחשע"ש בכה"ג ושכבר שילם מקצת במעות של ראשון וגם י"ל כסברת הריטב"א ב"מ ע"ג שהביא בנה"מ סי' קע"ו סקל"א וביותר בסי' ש"ו סק"ו דבסמוך עליו חייב משום ערבות ואף שבמש"ל סי' קע"ו השגתי עליו מ"מ בנ"ד שעשהו שליח על קניית ביתו ונתן בידו מעות לכו"ע דינא הכי ולכן לפי ענ"ד הדין עם חותנו. סי' שי"ח להרב מו"ה יצחק טייטלבוים נ' אבד"ק הוסאקוב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שנשא גרושה שישבה עם בעלה ז' חדשים ונתגרשה ונשאת לזה ובא עלי' ב"פ ומצאה דם והוא אומר שהרגיש שהיא עדין בתולה וגם האשה הי"ל כאב גדול בשעת תשמיש ואומרת שבעלה הראשון לא בא עלי' מעולם אלא שלא כדרכה בנקב הרעי אלא שראתה דם בפ"א ונסתפק אם נאמנת והנה הדבר פשוט דנאמנת שהרי התורה האמינה לה אפי' בשל תורה ומכ"ש בדרבנן ובפרט שיש לה מגו דאי בעי אמרה שלא נבעלה מעולם ולא ראתה דם ואף דביותר משלשים יום קיי"ל דאינו מעמיד ע"ע מלבעול שמא לא הי"ל ג"א ושפיר י"ל מיגו לומר כן ועוד דמ"מ בנ"ד שהוא יודע שפתחה הי' סתום הרי ידים מוכיחות שכדברי' כן הוא ומ"מ ליתר שאת נראה לפימ"ש הגאון מהרש"ק ז"ל בספרו מי נדה בקו"א מ"ת להתיר אפי' ברמ"ת פ"א או ב"פ שתשמש פעם ג' בסדינין מלוכלכים בדם וכן הבעל יקנח א"ע בהם ותולין בזה ואין חיוב עליו לברר אם הדם ממנה והגם שסיים שאם יסכימו עמו עוד חכמים גם הוא יצטרף ולא רצה להתיר בעצמו למעשה וגם לא הביא כלל דברי הח"ד סק"ב ובסי' קפ"ו והגם שהאריך בדברי הראב"ד וש"ך סי' קפ"ו שעליהם בנה הח"ד יסודו וביאר דזה תלוי בפלוגתא אם בס"ס צריך לברר ואנן קיי"ל דבס"ס א"צ לברר מ"מ קשה להקל אך בנ"ד יעשה כן לצאת מידי חשש אך מ"מ אם תרגיש כאב יפרוש ממנה ותספור ז' נקיים כיון שיהי' רגל"ד שראתה דם וגם יש תקנה אחרת שישהה על הבטן אחר