מהרש"ם חלק ג שכג

דגם במכירה ס"ל להר"ש הזקן להקל א"כ ה"נ בקבלה עלי' חיוב ההנקה ע"ש באורך והנה מה שרצה להעמיס כן גם בשי' רשב"א כבר נתבאר שנראה מדברי רשב"א להיפוך אבל לענ"ד י"ל דהרשב"א לשי' דסובר דבמכירה אסור לכן החמיר גם בכה"ג כשנשתעבדה האשה מעצמה אבל להסוברים דגם במכירה מותר א"כ ה"נ בזה והנה בנ"ד שפסקה מלהניק ע"י אונס מכות ופצעים בדדי' נראה דודאי אין לאסור מכח השיעבוד שקבלה עלי' ולא משום שהולד מכירה דהא בכל אונס רחמנא פטרה מהשיעבוד ונתבטל ממילא חיובה וגם במכירה אין עלי' חיוב להניקו וכיון דגרושה אינה בכלל מינקת חבירו לשי' הר"ש אלא דאנו באים לחייבה ע"י מה שקיבלה ע"ע השיעבוד א"כ ממילא בכה"ג דנתבטל שעבודה ע"י אונס י"ל דשרי – וכבר רמז בהגהת ש"ל למ"ש בספר הישר ועיינתי שם בסי' תקמ"א ושם מובאים מקור דברי הר"ש (וע' תשו' מהרש"ם ח"ב סי' צ"ב) וגם אני בתשו' א' לק' באטשעטשע במאלדוי העתקתי כל לשונו ומבואר שם דכל טעמו משום דגרושה פטורה מן ז' מלאכות ואין עלי' שיעבוד להניק ועלי' דבעל רמיא לתת בנו למניקה או למסמס לי' ביצים וחלב ואם האב יהיב לברי' כל צרכו בטלה לגזירה דשמא תגמול בנה ומותרת להנשא וסיים וז"ל וא"ת הא קתני התם אם הי' מכירה כופה ומניקתו מפני הסכנה הך כפיי' אינו אלא בב"ד וכל זמן שלא כפאוה ב"ד מותרת לינשא אלא דכיון דכל טעמו משום שאינה משועבדת והאב יהיב לבנו כל צרכו א"כ י"ל דבנ"ד שהאב נסע למרחקים והאשה קבלה ע"ע השיעבוד י"ל דהחיוב מוטל עלי' אלא דמ"מ בנ"ד נפטרה מצד אונס משיעבודה וכיון דממילא פטורה מלהניק ולא יפסיד הולד כלום במה שתנשא לאחר י"ל דדינה כשאר גרושה שלא תקנו בה חכמים וגם אי נימא דבאלמנה תקנו גם בכה"ג משום לא פלוג היינו משום דתקנת חכמים היתה בכל אלמנה דעפ"י רוב היא משועבדת ממילא שייך לא פלוג גם במיעוט המזדמן באונס אבל בגרושה הרי לא תקנו כלל אלא דבכה"ג שהאב נסע למק"א והוא קיבלה ע"ע החיוב י"ל דחל עלי' התקנה אבל בנ"ד דנפטרה מחיובה ע"י האונס שוב ל"ש לומר לא פלוג וכה"ג כ' הב"ש בא"ע סי' י"ז ס"ק י"ד בדין ה' נשים שאין מעידות זל"ז וכתב הה"מ דלא פלוג בין יבמה ליבמה ואפי' היא אחותה גזרו וכ' הב"ש וז"ל גם י"ל מה שאחז"ל לא תעיד אמרי' לא פליג כמ"ש הה"מ אבל בזכרים לא אחז"ל כלום אז אמרינן היכי דאיכא חשד לא יעיד אבל היכי דליכא חשד יעיד וכו' וסיים דגם מי שהוא מיראה הוראה יוכל להקל בזה ע"ש ואדרבה יש לצדד דהיכי דקבלה האשה ע"ע בב"ד טיפול הולד וגידולו ל"ש כלל הגזירה דהא מבואר באה"ע סי' צ"א ס"ד דאם הי' עלי' מלוה בשטר קודם נשואין הב"ח גובה מנכסים שהכניסה לבעלה וא"כ גם חיוב בב"ד דכשטר דמיא מחויב הבעל לשלם מנכסים שהכניסה לו והרי כל טעמא דאסורה להנשא משום דכשלא תנשא ממסמסא לי' בביצים וחלב ולכן לא הטילו חז"ל חיוב עלי' להניק דוקא כד"ח ומעשים בכ"י שגומלת הולד תוך כד"ח והוא מטעם הנ"ל אלא דכשתנשא לא יתן לה הבעל ואשה בושה לבוא לב"ד לתבוע ליורשים והיינו בסתם אשה שאין חיוב עלי' רק להניק ואם תתעבר ותעכר חלבה לא יהי' חיוב על הבעל למסמס ביצים וחלב דגם האשה לא נתחייבה בזה אבל בנ"ד שנתחייבה בזה בב"ד בכל צרכי גידול הולד ממילא שום מכנסת לבעלה נכסים שוב יהי' לה במה למסמס הולד ומשלה תתן לו ואם אין לה נכסים הרי גם עתה אין לה במה למסמס ואין הולד מפסיד כלום אך לשי' הרמב"ן שהובא שם בהג"ה ס"ה דאם לא הכניסה באגב אינו גובה ממטלטלין יש לחוש במכנסת מטלטלין בלא אג"ק ועכ"פ לשי' המחבר יש סניף להקל ועוד דגם להרמ"א עכ"פ היכי דיתחייב הבעל א"ע בכ"ד להספיק צורכי הולד מנכסים שלה וע' תוס' רי"ד לכתובות נ"ט סוף ע"ב שנדפס בש"ס דפוס ווילנא שפסק כר"ש הזקן ורק במכירה כופין אותה משום סכנת הולד ובהג"ה שהרב אומר דגם במכירה יכולה להנשא אחר ג' חדשים ע"ש

והנה מ"ש רו"מ בשם תשו' רח"כ סי' י"ג שהוכיח מדנקט רש"י שגמלתו מחמת שרוצה להנשא דדוקא בכה"ג אסורה אבל בגמלתו מחמת מכה בדדי' ל"ש הגזירה כלל ורו"מ פקפק דהתם הכונה כמו שנראה בתשו' הרמ"א סי' קכ"א דגזרו גם בגמלתו אטו היכי דתגמלנו בשביל שתנשא ואם יתירו לה בכה"ג תגמול כל מינקת הולד בכדי שתנשא והנה גם אני בראשית השקפה עלה בלבי כן אבל הרי הגאון ז"ל הוכיח שם מתשו' פ"י ומהרמ"ז דאין הטעם משום גזירה כלל רק שמא תחזור בה ועוד דהא בזונה דעת י"א להקל משום דלא שכיח ומהרי"ו דחה דדוקא בעדים והתראה לא שכיח אבל בנ"ד שאירע ע"י אונס דלא שכיח שוב י"ל דלא גזרינן וגם להסוברים דבתקנה תקנו לטובת הכלל גם במלתא דלא שכיח וע' תשו' בר"א חא"ע סי' י"ז באורך מ"מ בכה"ג דגמלתו באונס אלא דנגזור אטו גמלתו בשביל שארצה להנשא שוב י"ל דבמלתא דל"ש לא גזרינן דזהו רק גזירה בעלמא ועוד דכל התקנה רק מחשש פ"נ של הולד שלא יגיע לסכנה והיכי דאיכא נמי חשש סכנה להמינקת פשי' דחיי' קודמין ולא הוטל בכה"ג הגזירה כלל כיון דאנן אוסרין לה להכניס א"ע בסכנה ולהניקו ועדיפא מגרושה אחרת לשי' הר"ש דהתם עכ"פ אם רוצה יכולה להניק ואם מכירה כופין אותה משא"כ בנ"ד דהוי סכנה להאשה ומדינא כופין אותה שלא להניק גם במכירה דמאי חזית דהאי דמא סומק טפי וכו' ולכן נלע"ד דלשי' הר"ש ודאי דגם בנ"ד אין לאסור עליו מלהנשא וגם יש מקום לקיים דברי הגאון רח"כ דגם לדידן יש להקל אבל בזה צ"ע למעשה. אבל בדיעבד שכבר נשאת יש לצדד עפמ"ש בתשו' מהרי"ק והובא בב"י אה"ע סי' קנ"ט בדין אשה שנפלה לפני יבם מומר וכו' כיון דלגאונים ומהר"ם אפי' לכתחלה יכולה להנשא אנן בדיעבד נסמוך עליי' וכו' ובפ' החולץ וכו', אבל הכא כמאן ניעבד וכו' אלמא אי אשכחן שום תנא דסבר דמותר עבדינן כוותי' היכי דלא אפשר אע"ג דאיכא ודאי איסורא לאידך תנא כיון דלא הוי אלא איסורא דרבנן ולא אפשר עכ"ל ובב"י שם הביא בשם הר"י בי רב שהורה למעשה להקל בדיעבד בכה"ג הרי דאע"ג דכל הפוסקים חולקים עליהם וגם בפלוגתא