מהרש"ם חלק ג שכ

והובא בב"י סי' קכ"ח ויעוין בתשו' מהרי"ט ח"א סי' פ"ו ובג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"א בשם כמה תשו' בענין זה ולכ"ע אין לחוש בנ"ד ללעז וטפי יש לחוש לבל יכשלו ח"ו בגיטין שאינם כשירים מכאן ולהבא אף דגם בשינה שם נהר כשר מ"מ י"ל דהכא גרע כיון שאין שם נהר זה כלל ויש לצדד בזה אבל לכתחלה ודאי דאין להקל

ובדבר נהר זיזיע שלא נודע הטעם מדוע לא כתבוהו עד עתה הנה אם ידוע בפי כל עתה שם הנהר יש לתלות שלא נודע אז שם הנהר הזה וגם כיון שכבר כתבו בגיטין ב' נהרות ואם אולי הם עיקרים לכן לא כתבו את זה וא"כ עתה שישמיטו נהר א' מהקודמים נכון לכתוב במקומו נהר זה ואין בזה חשש לעז כיון דבדיעבד כשר בלא כתבו שם נהר וכבר נתבאר דבכה"ג ליכא חשש לעז ולכן לענ"ד יכתבו עתה נהר זיזיע במקום נהר יעזר וע"ע תשו' אבני צדק א"ע סי' קי"ג בדינים אלו. סי' שי"ג להרב מו"ה יעקב כהנא נ"י אבד"ק חאצעמער

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו איך ביום ש"ת העבר ישבו בחורים בבית ר"צ שפינדיל מחזיק הפר"פ ושתו שכר והבתולה בת ר"צ דיברה עם א' מהבחורים מ' משה בר' יחזקאל וא"ל תן לי צנצנת שכר וא"ל אם אתן לך תהא מקודשת לי ואמרה הן ונתן לה צנצנת שכר וא"ל דיא זאלסט צי מיר מקודש ויערין נישט צי קיין אנדערן אין ביסט מיין ווייב ואמרה לו ווער עס וועט דרייען דעם זאל דער קאפ פר דרייט ווערין. והעידו ע"ז ג' בחורים עכת"ד השאלה והנה רו"מ כתב דאין שום צד היתר בזה דאף שלא קנה את השכר אלא במשיכה והגבהה בלא כסף והוי רק קנין דרבנן מ"מ לשי' כמ"פ הוי דאורייתא ועכ"פ מקודשת מדרבנן והנה לכאורה הי' נראה דודאי הוי רק קידושין דרבנן משום דלא קנה השכר רק במשיכה מדרבנן וגם להסוברים דהמקדש במעמ"ש הוי קידושין דאורייתא היינו משום דהפקר בד"ה וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון אבל היכי דחז"ל בעצמן גילו דעתם שלא יהי' שוה לשל תורה בודאי דינו כדרבנן בעלמא וסברא זו מבואר בפלתי סי' ק' ואני מצאתי מפורש כן בס' האשכול ה' ק"ש ותפלה סי' א' דאף דבכל טבילה דרבנן פוסל חציצה דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקן מ"מ בט"ק דהתירו לטבול בשאוב הרי גי"ד שלא יהי' כשל תורה א"כ גם חציצה אינה פוסלת בה ע"ש ולכן במכירת שטרות הוכיח הרמב"ן בחי' לב"ב דהוי מה"ת דאלת"ה אמאי מקודשת והפ"י בקידושין מ"ז תמה דא"כ אמאי במעמ"ש מקודשת ולפמ"ש לק"מ דשאני מעמ"ש דתיקן כעין של תורה אבל במכירת שטרות דהמוכר שט"ח וחזר ומחלו מחול משום דמכירת שטרות דרבנן הני לא אלמו תקנתם כשל תורה וא"כ ה"נ במשיכה לבד הרי יתומים שמכרו במשיכה חוזרים בהם כיון דמה"ת אינו קונה הרי דלא אלמוה לקנין משיכה כשל תורה א"כ בכה"ג לכ"ע מקודשת רק מדרבנן ואולם ראיתי במח"א ה' קנין משיכה סי' ב' האריך בענין זה וסיים דכיון דאיכא נמי ש"ר שבא אח"כ ליד האשה מקודשת מדאורייתא ע"ש

והנה בא"ח סי' שס"ו הובאו ב' דיעות אם בנו ובתו הגדולים הסמוכים על שלחן אביהם אם ידם כיד אביהם ומבואר שם דבדרבנן סומכין להקל והא דבחו"מ סי' ע"ר ס"ב בהג"ה הביא בסתם דברי הנימוק"י דאם נתנו מתנה לקטן הסומך על שלחן אביו הרי הוא של אביו אבל לא בבנו הגדול היינו דבבנו גדול הוי סד"ד כדמוכח בנימוק"י שם ולכאורה לפ"ז המקדש בתולה הסמוכה על שלחן אבי' דכל מה שנותנים לה שייך ונקנה לאבי' מהראוי שלא תהא מקודשת דהא לא נתן לה כלום אבל ז"א דהא זהו רק מתקנת חכמים ולא תקנו דבריהם להקל על ד"ת כמ"ש כה"ג ברש"י חולין י"ג ור"ן פ"ב דפסחים אבל היכי דהוי רק קידושין דרבנן שוב י"ל דאינה מקודשת כלל וא"כ בנ"ד ממ"נ אינה מקודשת דהא המקדש לא קנה אלא במשיכה דהוי קנין דרבנן אלא דנימא דתקנו דבריהם כעין של תורה או משום דאיכא נמי שינוי רשות והרי בנ"ד ליכא שינוי רשות כלל דידה כיד אבי' בעל השכר ומדרבנן נקנה לאבי' בשעה שבא לידה מאי אמרת הרי קנין דרבנן ל"מ להקל על של תורה ז"א דהכא אי נימא דליכא ש"ר ליכא קידושין של תורה כלל וא"ל דתקנו דבריהם כעין של תורה דז"א דא"כ גם תקנתם דתקנו שנקנה הכל לאבי' הוי כשל תורה וכה"ג כ' הב"י ורמ"א סוסי' מ"ב בשם רשב"ץ דהמקדש קדושין דרבנן בפס"ע דרבנן ממ"נ בטלו הקידושין

אלא דבנ"ד יש לחוש לדעת הסוברים דגדול וסמוך על שלחן אביו אין ידו כיד אביו ואף דבדרבנן סומכין ע"ד המיקל הרי כאן איכא דעת האח' המח"א דהוי קידושין של תורה א"כ יש לחוש להחמיר ועוד די"ל דנהי דמציאת קטן וכן מתנה שנתנו לו נקנה לאביו מ"מ כסף קידושיה ודאי הוי שלה ועוד שדעת הרשב"א ומרדכי דמתנה הוא שלה ועקצוה"ח סימן קע"ו וסימן ע"ר שם ומכ"ש כסף קידושיה – גם יש לדון בזה עפ"ד הלח"מ פ"ה ממכירה ותשו' נט"ש סי' ל' דהיכי דבשעת קנין דרבנן לא הי' נ"מ לשל תורה גם אם אח"כ נתגלגל ובא לד"ת לכ"ע מהני הקנין דרבנן גם לשל תורה א"כ ה"נ בנ"ד

והנה עוד עלה בלבי עפמ"ש המבי"ט ט ח"א סי' רצ"א דנהי דבדיעבד מהני קידושין גם אם לא אמר הכסף זה מ"מ דוקא באמר בלשון הוה הרי את מקודשת לי אבל באמר בלשון תהא מקודשת לי דיש לפרש על העתיד שתשמור אותו דבר שנתן לה לכשיקדשנה גם בדיעבד צ"ל מקודשת בזה ואם לאו הקידושין בטלים והביא שכ"כ מהר"י בי רב ע"ש וה"נ כיון שאמר דיא זאלסט צי מיר מקודש ווערין ולא אמר בשכר זה שוב י"ל דהקידושין בטלים ואף שאמר אח"כ אין ביסט מיין ווייב הרי לא חזר בו מדיבורו הקדום אלא שאמר לשון מוסיף אין ביסט וכו' דהיינו ע"י הבטחהה הוא בעיני' כאלו עשוי כבר – ויש להביא הוכחה לזה מתשובת הבתולה שאמרה ווער עס וועט דרייען וכו', ואם כבר נתקדשה במה איפוא תוכל לשנות דיבורה, ובע"כ שהי' רק דרך הבטחה על העתיד וגם יש הוכחת ממה שעשה כן ביו"ט של ש"ת ומבואר במהר"ק