מהרש"ם חלק ג שיח

(בעובדא שהעיד השמש מהח"ק שנפטר איש א' מק' ראחמאנאב והנפטר א"ל שמו ושם אביו ושם עירו ואמר שם אשתו חיה שרה ובאמת הי' רק שמה חיה והאריך הב"א דאין זה הכחשה בגוף העדות והוי רק הכחשה בבדיקות ואח"כ האריך די"ל דהוי כחקירות כיון דאנו באים להתיר אשה זאת ששמה חיה אך שבסי' כ"ה הביא בשם תשו' מא"נ דע"י השינוי יש לחוש שמא יש עיר אחרת ושאר שמות כשמות הללו וע"ז מסיק הב"א בשם שו"ת פני משה סי' ע"א דיש לתלות בטעות כיון דהוי מלתא דלא רמיא וכ"ה בשו"ת מ"ב סי' ק"ט עכת"ד.) ועפ"י דבריו בנ"ד שאין ההכחשה בדברי העדים שאנו צריכים להתרתה רק שהאשה אומרת כן וא"צ לעדותה כלל וגם אם אולי שמעה ד"ז מבעלה הוא רק הכחשה בסיפור בעלמא ואין בו חשש שיהי' מהחקירות וגם ידוע שאין במדינתינו עוד עיר טשארטקוב וזאלישטשיק לכ"ע יש להקל עכ"ד. והנה אמת נכון הדבר דבתשו' מ"ב סי' ק"ט כתב וז"ל ואע"ג דחזינן בה תיוהא קצת שהעידו הנכרים שהנהרגים שניהם הי"ל מו"מ עם הדוכס קרעצקי ושניהם נשבו ונפדו וזה שקר גמור וכו' נראה דאין לנו לתלות עדות זה לעדות שקר אלא לטעות ובדדמי כמלתא דלא רמיא עלי' דאינשי שהנכרים לא דקדקו כ"כ בד"ז וחשבו מאחר ששניהם נהרגים חשבו ששניהם הי"ל אותן סימנים או אפשר שהנכרים העידו האמת והעד אברהם בר"ש טעה בדבריהם דבכה"ג עבידו אינשי דטעי ותלינן בטעות ולא בשיקרא וכאשכחן בפז"ב וכו' ועוי"ל וכו' דפלגינן דיבורי' ואמרינן האי ודאי שקר הוא וכו' ועוי"ל שהנכרי מסל"ת נאמן הוא להתיר את האשה אבל אינו נאמן לאסור כמ"ש הרד"ק בתשו' הביאו הרב"י בטואהע"ז סי' י"ז וה"נ נאמן הנכרי לומר שנהרגו ומתירין את נשותיהן ואינו נאמן לומר שהבן הי' אצל כל המעשים ומעדות זה היינו אוסרין את נשותיהן וכו' עכ"ל העתקתי לשונו לפי שמדבריו מצינו סעד גדול להקל בנ"ד כמו שעלה בלבי בראשית השקפה וראיתי אח"כ במכתבו דמר באות ד' שהעיר בזה דכיון דכל הריעותא ע"י האשה י"ל דאינה נאמנת כלל נגד העד כשר כמ"ש הרמב"ם ותיו"ט פט"ו ליבמות מ"ה ושו"ת נו"ב מ"ק א"ע סי' י"א ותשו' רע"א סי' קי"ג אך דרו"מ פקפק דבנ"ד ליכא עד כשר שיהי' די בעדותו לבד וצריכין לצרף דבריהם וכל א' העיד רק על חצי דבר ובעדות נשים הקילו גם בחצי דבר ורמז לתשו' ב"א חא"ע סי' כ"ט וישוי"ע סי' י"ז סק"ו בענין זה ומדברי המ"ב הנ"ל מבואר דגם בעדות הנכרים עצמם נאמנים במה שמעידים להתיר ואין נאמנים במה שמעידים לאסור כיון שהוא ב' מעשיות וזהו קצת היפוך דברי תשו' פ"י סי' ס"ו שהביא רו"מ ומכ"ש בנ"ד שאפשר לתלות דברי האשה שאיננה מעדים המתירים כלל בטעות ושכחה וגדולה מזו מצינו ברמב"ם פ"ב מקידוש החדש ה"ו אמרו העדים ראינוהו ביום כ"ט שחרית במזרח קודם שתעלה השמש וראינוהו ערבית במערב בליל שלשים הרי אלו נאמנים ומקדשין על ראיי' זו שהרי ראוהו בזמנו אבל הראיי' שאמרו שראוהו בשחרית אין נזקקין לה שאין אנו אחראים לראיית שחרית ובידוע שהעבים נתקשרו ונראו להם כלבנה וכן אם ראוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה הרי אלו נאמנים שאין אנו אחראים אלא לראיית ליל שלשים ובמפרש וז"ל וא"ת ומפ"מ השגיחו על ראיית ליל שלשים ולא השגיחו על ראיית יום כ"ט בשחרית שיש לנו לומר ג"כ שמא זו הראיי' שראו בליל שלשים עבים שנתקשרו אבל ראיית יום כ"ט הוא הראיי' האמיתית ואין הירח נראה ביום שלשים והתשובה אין אנו אחראין לראיית שחרית אם הוא אמיתית או אינה אמיתית מאחר שהעידו בראיית ליל שלשים אין לשים לב לראיית יום כ"ט וכאלו לא העידו בפנינו בה כלל עכ"ל וע"ש בלח"מ ומבואר דכיון דא"א לקיים ב' הדברים יחד אף דבע"כ עדות א' שקר אין דנים אלא על העדות שאנו דנים ושואלים עליו ולא על ראיית שחרית וכאלו לא העידו כלל דמי ותולין שהי' בטעות ואעפי"כ אין חוששין לעדות של ליל ל' לומר שמא טעו גם בזה וא"כ מכ"ש בנ"ד שהאשה אינה מהעדים המעידים כלל שוב נזכרתי דבתשו' ח"צ סי' מ"ד באמצע התשובה הביא מרמב"ם הנ"ל לנידון דידי' והוכיח דגם היכי דאפשר שתהי' ההכשה בפ"ע אמת אמרינן דמה שאין בו צורך לגוף העדות לא משגחינן בי' וא"כ ה"נ בנ"ד

ומ"ש רו"מ דהעדים מעידים כ"א על חצי דבר הנה בשו"ת תומת ישרים סי' ע"א חידש דגם בעדות נשים בעינן דבר שלם והאריך בדברי הריב"ש (שהובא בד"מ סי' ט"ז ס"ק י"ח) והעלה דעדות מיתה ועדות שהוא אשת פ' לא הוי בגדר חצי דבר דזה שהיא אשת פ' הוי גילוי מלתא בעלמא ועוד דיש תיקון בדבר שאותו העד המעיד על שם הבעל יודיע לעד המעיד על המיתה עדותו שזהו פב"פ ונמצא שעד המיתה מעיד על דבר שלם כיון דסגי בזה גם בעד מפי עד ע"ש אבל בשו"ת דרכי נועם סי' י"א העיד שנמצא במקומות רבות עצמו מספר במחברים דגבי עגונה מצטרפין עד המעיד על מיתת איש וא"י שמו ומקומו והשני מעיד שזה המת הוא פב"פ דכיון דאין בזה תורת עדות ממש וא"צ ב' עדים אלא שאנו דנים על אמיתות הדבר לידע שכן הוא ומאמינים משום דהוי על"ג אי משום דאשה דייקא יוכל כל א' להעיד על ח"ד וע' בשו"ת נט"ש סי' ע"ג שהביא קצת דברי שניהם אלא שקיצר בדברי התומת ישרים ולא הביאם כפי הנ"ל וכתב שדברי הד"נ יותר מסתברים וגם יש הוכחה מדברי הפוסקים לדעת הד"נ וגם בשו"ת בת עיני סי' ד' הוכיח מתשו' ב"ח וצ"צ כן וסיים שכן עיקר ע"ש ובתשו' תפ"צ חא"ע קו"ע סי' י"ד השיב להב"ע בענין הנ"ל ותמה על שהוצרך להאריך בדבר פשוט דמוכח מתשו' הרא"ש ותשו' מהריב"ל וכל התשו' ראשונים ואחרונים דליכא בזה חשש ח"ד וגם היכי דבעינן שלא יהי' ח"ד מ"מ הידיעה מי הוא הוי רק גילוי מלתא וגם בגיטין וחליצה וד"מ מהני בכה"ג מדינא ואינו בגדר ח"ד כלל ע"ש ובפרט לשי' התוס' בכמ"ד דהיכי דראה כל מה שהי' בידו לראות הוי דבר שלם ובתשו' ב"ע הנ"ל הוכיח דהשומע מפי חבירו אם לא אמר לו באותה שעה חבירו יותר הו"ל כל מה שבידו לראות ע"ש א"כ הוי בנ"ד דבר שלם וכבר האריך בתשו' הש"מ סי' ק"ד להוכיח דהעיקר כשיטה זו ודחה דעות הרי"ף ורש"י בענין זה יעו"ש באורך וא"כ פשי' דיש' להקל אבל בתשו' ח"ס חח"מ סי' קמ"ח הוכיח דבעלי השו"ע הכריעו כדעת הרי"ף ע"ש אבל לא אדע מדוע יהי' בנ"ד חצי דבר דהא