מהרש"ם חלק ג שיג

סוסי' ל"ז דאם דברו מתחלה מאיזו תנאי ובשעת גמר לא דברו אם היו עסוקין באותו ענין לא נתבטל התנאי אבל אם הפסיקו באמצע ואח"כ הלוהו בסתם תליא במי שחזר ובא אצל חבירו כהא דסי' רכ"א ע"ש ומכ"ש אם הי' עוד איזה סכסוכים אחרים ביניהם אפשר דאח"כ לא הי' הלוקח מסכים לתנאי הראשון וע' בתשו' מהרי"ק שורש קכ"ט בא באמצע התשו' שכתב בפשיטות דאם התנה קודם בעילה ע"מ שישאנה ואח"כ בעל סתם דהתנאי בטל כיון שלא הזכירה כלום בשעת מעשה וצ"ע מהא דכתובות ע"ג לא תימא טעמא דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחיל וכו' וע' בב"י א"ע סוסי' קמ"ג בשם תשו' הרא"ש ובשו"ת זכרון כהונה דף ח' כמה חילוקים בזה ולכן נראה דבנ"ד תלוי אם הי' המדובר כן אחר שהשוו ביניהם כל הסכסוכים ולא הפסיקו בדברים אחרים באותו מעמד ואז אם ישבעו המוכרים ע"ז כן יקום

והנה בגוף הדין שנתבאר למעלה דכמו דבלא נתן דמים יוכל לוקח לומר גם אחר ששהה דלא נתרצה כן ה"נ במוכר והעיר הרב מיאשניצא דהתם מבואר בהג"א וש"ך דדוקא במיגו נאמן וכאן ליכא מיגו דהוי מיגו בשנים וגם הוא נגד הכת"י שליס צעטיל. הנה מ"ש דהוי מיגו בשנים נעלם ממנו דברי תוס' קידושין מ"ג דהיכי דנפטרים עי"ז ממון אמרינן מיגו בשנים והובא גם בש"ך דיני מיגו אות כ' וגם מ"ש דנגד הכת"י אין להם מיגו לענ"ד כיון שנאמר בהכת"י תנאי נתינת ממון אלא שנתבאר למעלה דאין בזה טענה מפני שלא נאמר בלשון אם וגם הרי בטלו המקח ביום ח' אבל הרי עכ"פ י"ל מיגו דאי בעי הוו אמרי שהי' התנאי בע"פ בלשון אם ואין בזה סתירה ללשון הכת"י ונאמנים בכה"ג לפרש לשון השטר במה שאין בו סתירה מפורשת וגם הי' בידם לומר שלא בטלו המקח ביום ח' או שחזרו ותבעוהו שרצונם לקיים המקח ובלבד שיתן מעות וכיון שלא נתן נתבטל המקח ולכן גם בנ"ד איכא מיגו ולכן אף דקשה לדון עפ"ד הב"מ נגד דברי הריקאנטי בשם ר"ב והג"א שכתבו בפירוש מטעם מיגו וע"ע במח"א דיני אונאה סי' י"ג שהביא ג"כ דברי הג"א אף דבסי' ג' לענין מומין העיר בסברת שע"מ הנ"ל מ"מ גם בנ"ד י"ל מיגו וכמ"ש

וע"ש במח"א שהעיר דגם בלא מיגו אמאי מהני נהי דמדשתיק מחיל מ"מ בלא נתן הדמים איך מתחייב ליתן מעות יותר מהשיווי אבל ממ"ש מהטור ביו"ד סי' ש"כ מוכח דס"ל דמתחייב בכך ומכ"ש לגבי מוכר פשיטא דמתחייב במה שמחזיק הדמים של חבירו ונקנה באותו שעה ועסמ"ע סוסי' קצ"א ובספרי שם ואגב אבאר בדין אם המוכר קיבל כל המעות ומוחזק בהסחורה בזה נראה דאם חוזר מטעם אונאה אחר שיעור ששהה גם בדאיכא מיגו י"ל דכיון דאסור להשתמש במעות באופן ביטול המקח משנודע לו האונאה וכמ"ש התוס' בב"מ מ"ג ע"א ד"ה מאי אריא וכו' לתי' ראשון וגם לתי' ב' היינו במעות דקונות ד"ת לא הפקיעו חז"ל זכות המוכר בהמעות וע' אב"מ סי' כ"ח ס"ק ל"ג דרש"י ס"ל כתי' א' של התוס' וע"ע בתוס' לקמן מ"ט ע"א ד"ה אלא ובמח"א הלכות שומרים סי' כ' ואני מצאתי בירושלמי פ"ג דמעשרות ה"א דמים מהו שיטבלו למעשרות כמקח או מאחר שהבעלים מוציאים אותם לא נטבלה וכו' ומוכח דמותר להוציאם אבל בנ"ד שהמקח מתבטל לגמרי משום אונאה ודאי דאסור להשתמש בהם לכ"ע וא"כ אם נשתמש בהמעות ביני וביני שוב א"י לומר לא נתרציתי דאאמע"ר אך בנ"ד שרוצים לקיים המקח כפי ערך המעות שלקחו שפיר י"ל דעל המותר לא נתרצו ואף די"ל דהלוקח נתן רק חצי דמי המקח וא"כ אם רוצים לקיים חצי המקח היו מחוייבים להחזיר חצי המעות מ"מ י"ל דלאו כ"ע ד"ג בכה"ג

ובדבר מה שטען הקונה שגרמו לו היזק במה שלא נתנו לו הי"ש בזמנו וכעת נפל השער וכדומה יעיינו במ"ש בספרי סי' ר' כל פרטי דינים הללו וימצאו מבוקשם בעזה"י ויען כי טענה זו נזכר רק ברמז לא ראיתי להאריך בזה. סי' ש"ח עי' מפתחות. להרב המאה"ג מו"ה יעקב שמשון העליר ז"ל אבד"ק בוזנאב

מכתבו הגיעני ומה ששאל בדין א' שיש לו בית עם גינה גדולה וסיעת אנשים גיזעללשאפט רוצים לשכור אצלו הגינה על משך עשרה שנים לבנות שם בתים ובכלות זמן הנ"ל יהי' הבתים להבעה"ב והם יבנו גם בשויו"ט אם יש בזה צד היתר והנה רו"מ הביא דברי ב"ח ומג"א סי' רמ"ג ויא"פ שם ותשו' חת"ס חא"ח סי' נ"ט וגם מתשו' רש"ל דמוכח כדעת יא"פ דבנקרא שמו הוי מלאכת פרהסיא ואסור אך בנ"ד דהבונים יקבלוהו לריווח עצמן שידורו בו כמה שנים י"ל דלכ"ע מותר ואי משום מ"ע אף שאין לסמוך על הכרזה כנראה מדברי הח"ס שם מ"מ בנ"ד י"ל כיון דשכרוהו לכמה שנים הוי פרסום וכמ"ש מהרי"א וב"י דלשנים רבות ממילא הוו פרסום אך דבנ"ד יש יהודים בשותפות השוכרים הנ"ל ואיכא חשש לפ"ע אך כיון דהם לא יבנו בעצמן רק ישכרו פועלים הו"ל לפני דלפני דלא מפקדינן כדאי' בש"ס דע"ז עכת"ד והנה בגוף הדבר הי' נראה דבכה"ג ג שהבונים בונים לטובת עצמן כעת ודאי דליכא איסורא דלא הוי כלל כבונה עבור הישראל בעה"ב וראי' מדברי בעה"ת שהובא בב"י ורמ"א יו"ד סי' קס"ו ס"ג בהג"ה מי שא"צ ללות מעות רק לטובת מלוה אומר לו בנה חורבה זו וכל מה שתוציא ע"ז עלי לשלם לך וכל זמן שאילי משלם לך דור בה בחנם מותר הואיל ואין כאן הלואה רק עשה לטובת המלוה ובסי' קע"ב ס"ו מבואר ד"ז בבונה שידור בה עד שיכלו דמי ההוצאה וחושב בפחות משוי' דאפ"ה שרי מטעם הנ"ל ע"ש הרי דבנין כזה הוי רק לטובת מלוה אף שאחר איזה זמן יוצמח מזה טובה לבעל הקרקע וה"נ בנ"ד ובענין הפרסום יוכלו לעשות עוד השטר בערכאות דכל מילי דערכאות קלא אית לי' וכמ"ש בשו"ת הגאון רח"כ חא"ח סי' ד' ראי' מהא דחו"מ סי' ס"ח ואני מוסיף שכ"ה בב"י סוסי' רמ"ה בשם ר"י בי רב לענין שבת גופי' דהוי פרסום. אבל דא עקא במ"ש רו"מ דיש שותפים יהודים ואיכא לפ"ע ומ"ש רו"מ דהם אינם עושין בפ"ע והוי לפני דלפני במח"כ נעלם ממנו דברי תוס' בע"ז דף ט"ו ע"ב בד"ה לנכרי וכו' דדוקא