מהרש"ם חלק ג שיב

סי' של"א ובד"מ וסמ"ע סי' רס"ד גבי סרסור במ"ש וז"ל ואע"ג שהוציא שמעון מעותיו על סמך הבטחתו איהו דאפסיד אנפשי' דהו"ל לאסוקי אדעתי' דלמא הדר בי' ראובן וכו' עכ"ל מבואר דליכא בזה משום דד"ג וגם לשי' הפמ"א שהבאתי בסי' ר"ד נראה דמודה בנ"ד דהתם עכ"פ איכא מש"פ על החוזר וסמך הקונה שלא יחזור בו המוכר לקבל עליו קללת מש"פ משא"כ בנ"ד דמדינא חוזר בדאיכא אונאה וגם מתשו' מהרי"ט ח"ב חו"מ סוס"י ס"ט שהבאתי בספרי סי' ר"ט דף ע"ד בדין ת"ח שמכר דשלב"ל מוכח דגם בידוע שמוכר לאחרים אין לחייבו משום דד"ג היכי דמדינא חוזר ע"ש ותבין וגם ממ"ש הרב מברעזוב ממ"ש בספרי סי' ר"ט ע"ד הפמ"א בדין מכר עורות דעכ"פ משום סיטומתא יש לקיים המקח גם בדאיכא אונאה יותר משתות היינו בדאיכא שיעור אונאה ע"י שנתייקר אח"כ השער במשך החדשים הבאים אבל אם בשעת מכירה הי' בו אונאה מכפי השער ודאי יש דין אונאה וגם אין לו דמיון כלל לדברי רדב"ז ח"ד סי' ע"ר כמבואר למעיין, וגם מ"ש הגאון בעל שע"מ בספרו שע"ד ליו"ד רסי' קע"ה להוכיח דביצא השער גם נגד מה שלא נתן מעות המקח קיים ושמצא כן בשו"ת מהר"י הלוי והביא כמה ראיות ע"ש וזהו ג"כ דלא כהפמ"א שהבאתי בספרי שם מ"מ אם בשעת מכירה הי' אונאה ודאי דהמקח בטל וע' ביא"פ ליו"ד סי' קע"ז מ"ש בשם שו"ת הר הכרמל סי' ט"ז בדין מכירת עורות הנ"ל

ולכן נ"ל דאם יבררו המוכרים בבירור גמור בעדים ם שהי' אונאה יותר משתות בהמקח של י"ש כשמוכרים במכירה גדולה כזו ובעד מחצה מעות וגם לשער עפ"י בקיאים כדי אחריות הדרך ההוא וכפי ערך בטוחות המוכרים ואז אם יבורר כן בבירור גמור יוכלו המוכרים לבטל המקח באופן שיקב"ח שמעולם לא עלה על דעתם משעת המכירה והלאה להתרצות באונאה כזו ושלא ידעו שיש אונאה כזו וכמ"ש בספרי סי' רכ"ז ס"ז ואף דלפי דברי הב"מ הנ"ל נראה דא"צ לישבע כלל מ"מ מדברי הריקאנטי וש"פ נראה דלא ס"ל כסברת הב"מ (אף דלדידהו צריך מיגו עמ"ש לקמן בסוף התשובה בזה) אבל בגוף האונאה אין נאמנים בשבועה עד שיבררו בבירור גמור וכמ"ש מהרי"ט ח"ב ח"מ סי' י"ט שהובא בספרי שם ס"ז בסופו דף פ"ו ע"ג, אך אם ירצו שיקב"ח הקונה שלא הי' אונאה יותר משתות רשות בידם כנודע ופשוט דאין לצרף האקציז לענין שיעור השתות אבל צריך לברר בערך מכירה כזו על חדשים וכפי ערך המקום והדרך וכפי ערך בטוחות המוכרים ומ"ש הרב מברעזוב עוד שחזר הלוקח יטען שהי' המוכרים דחוקים למעות ואמרו לו כן בפי' והרב מיאשניצא כ' דא"י לחזור ולטעון הנה אם אמנם בשו"ת שבו"י ח"ב סי' קמ"ח העלה דאם אמר בב"ד שאין לו יותר טענה אינו נאמן אח"כ לומר שכחתי ואף שלא הביא דברי תשו' מהרשד"ם חחו"מ סי' ק"פ במ"ש מתשו' הרשב"א דשר של שכחה שכיח עיי"ש מ"מ י"ל דבנ"ד שכתבו הב"ד הטענות וחתמו גם הרשד"מ מודה אבל לפענ"ד דבר זה אינו תלוי בטענות הבע"ד כי ידוע דרך הפסעסארין ובעלי גראלניס שמוכרים בתחלת החורף על כמה חדשים ע"י דוחק המעות והב"ד עצמן מחוייבין לעיין בדבר התלוי בדין אונאה אף שאין הבע"ד בקיאים בדין וכמ"ש כה"ג הש"ך סי' י"ז ס"ק ט"ז בשם הב"ש ואף דאין הלוקח נאמן אא"כ יברר מ"מ צריכים המוכרים לכלול גם בהקב"ח זאת אם לא הי' ע"י דוחק מעות וכמ"ש בסי' צ"ד ס"א דב"ד עצמן מגלגלין ואף דבס' רכ"ז ס"ט מבואר דדוקא בניכר שמפני דוחקו הוצרך לזלזל מ"מ בזה"ז דהוי מלתא דשכיח ובלא"ה צריכין לקב"ח ממילא מגלגלין גם זאת וכמ"ש

אבל מ"ש הרב מיאשניצא לבטל המקח משום דשלב"ל צדקו בזה דברי הרב מברעזוב דהמנהג פשוט לקיים המקחים בסיטומתא וכבר פשט היום המנהג קניית בערזע ואין פוצה פה וכבר הארכתי בזה בספרי סי' ר"א וע' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' ל"ט שהעיד ג"כ על המנהג וכ"ה בשו"ת שם ארי' חח"מ סי' ל' וע' בשו"ת ד"ח ח"ב חו"מ סי' כ"ו ועוד כמה אחרונים וגם יפה הביא הרב הנ"ל מדברי ח"ד סי' קע"ה ונה"מ סי' ר"ח בשם ר"מ אלשיך וגם בלא"ה י"ל דבנ"ד כיון שכתבו איך שמכרנו וכו' דודאי הי' ברשותם ועמ"ש בספרי סי' ר"ט דף ע"ט ע"א בשם נט"ש בזה

וגם מ"ש הרב מיאשנינא לבטל המקח משום שלא קיים הלוקח התנאי של נתינת המעות בזמנו וכל תנאי שבממון קיים במטלטלין גם בלא משה"ת והרב מברעזוב כ' דגם בממון בעינן משה"ת וכפי הנראה לא ראו מ"ש בספרי רסי' ר"ז דא"צ ת כ אבל מ"מ צריך שיהי' בגדר תנאי בלשון אם והבאתי כן בשם המק"ח ואח"ז מצאתי כן להדיא בתשו' רמ"א סי' נ"ב והן אמת שמצאתי בתשו' ב"ח הישנות סי' ל"ז בראובן שמכר שורים לשמעון ובשעת גמר מקח התנה עמו שלא יעשה בהם שותפות עם לוי כלל ושמעון עבר על התנאי ופסק דכיון שלא הי' תנאי כפול ושאר משה"ת התנאי בטל והמקח קיים אבל דברי' צע"ג והם נגד כל האחרונים שהבאתי בספרי שם ועכ"פ לדינא בנ"ד שלא נכתב בהשליס צעטיל שום לשון בגדר תנאי המקח קיים וגם בלא"ה הרי המוכרים טענו שחזרו בהם מהמקח והודיעו ביום ח' ללוקח מזה א"כ ממילא הי' פטור מליתן להם מעות עד שייגמר הדין אם המקח קיים, אבל מ"ש הרב דלא תבעו ממנו עמ"ש בספרי סי' ק"ץ סט"ו בזה ועי' בש"ך סי' ע"ג ס"ק כ"ו דמוכח היפוך דברי שם אבל בשע"מ שם חולק על הש"ך ופסק כדברי ע"ש

ובדבר הנאכלאז שטענו שהי' תנאי בע"פ רק על ג' צ"ל הנה אף דאין נאמנים נגד שטר לומר שהי' תנאי בע"פ כמ"ש בתשו' הרא"ש שהובא בב"י סי' ס"ו סכ"ג מחודש ט"ז ועי' במל"מ פ"ו ממכירה הי"א ומהרי"ט ח"א סי' קל"א ובתשו' א' הארכתי מהא דסי' פ"ב סי"ב ותומים ס"ק ח' והבאתי מתשו' מהרשד"ם חחו"מ סי' ר"ס ומחו"מ סי' רצ"ו ס"ח וש"ך ס"ק ח' ונה"מ ס"ק ג' ושו"ת פני יצחק הספרדי חחו"מ סי' י"ט ובנ"ד שהמוכרים מוחזקים נ"ל שישבעו שהי' כן התנאי בפירוש מצדם והלוקח נתרצה בזה בגמר המקח קודם נתינת השליס צעטיל והיינו דאם הלוקח אמר מעצמו כן י"ל דהוי פיטומי מילי כמ"ש הרמ"א רסי' ר"ז וגם אם הי' התנאי מצדם בתחלה ועסקו בדברים אחרים ואח"כ בגמר מקח לא דברו מזה נמחל התנאי כמ"ש בשו"ת פ"י שהבאתי בספרי שם ואח"ז מצאתי בשו"ת מהרי"ל