מהרש"ם חלק ג שיא

לחסר אותיות ובגיטין צריך לכתוב השמות באופן שלא יטעו בהם וכמ"ש הגאון מהר"א בן המ"ב הובא בט"ג ש"נ אות ר' ס"ק ז' אבל ברש"י פ' בא בפסוק וימש חושך וכו' יש לנו תיבות הרבה חסירות אל"ף לפי שאין הברת האל"ף ניכרת כ"כ אין הכתוב מקפיד על חסרונה וכו' ותזרני חיל והביא עוד כמה פסוקים ע"ש וגם הרי מבואר בט"ג ש"א אות ח' ס"ק ד' דאם כתב יחזקל חסר א' פסול אף שאין נרגש בהמבטא כלל ולדבריו גם בזה יוכשר והדבר פשוט כמ"ש וע' יומא ל"ט ע"א דמדכתיב בונטמתם חסר א' דריש לי' לשון טמטום ע"ש ברש"י הרי דאין דרך מקרא לחסר א' אבל מצינו בפ' בהעלותך ולמה לא מצתי חן בעיניך חסר אלף ולא נמצא בזה דרש אבל כבר כתבתי מש"ס דע"ז דאין ראי' מלשון המקרא גם מ"ש בשם תשו' מהר"ם מינץ סי' ט' דשינוי בשוא"ת כשר וסיים שהוא דבר חדש ר הנה כבר זכה בה תחלה הגאון מלבוב ז"ל בשו"ת שו"מ מ"ג ח"א סי' שי"א וסיים כמה מעליא הך שמעתתא אבל אני בתשו' לק' באר דחיתי כל דבריו שהרי דינו של הר"מ מינץ הוא בכתב האלפים ם ופרט קטן ודילג המאות וצידד להכשיר וכתב גם סניף זה ובכתבי מהרא"י סי' י"א השיב למהר"ם מינץ בעצמו ופסק דהגט פסול ונפסק כן להלכה באהע"ז סוסי' קכ"ז וע' בש"ך חו"מ סי' מ"ג סק"ה מ"ש בזה וא"כ אין שום צד ראי' מדברי מהר"ם מינץ להקל עפ"י סברתו הנ"ל – וגם בלא"ה נודע שאין לסמוך על טעם אחד שהביא הפוסק לסניף כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' מ"ו ס"ק קי"ט ובתשו' ח"ץ סי' ע"ג הוכיח כן מהש"ס ע"ש אבל מ"מ לדינא דנ"ד באם שכתב בלא אלף בסוף כדברי סופר ועד שכתב רו"מ ודאי צריכה גט אחר אבל משום חסרון א' או ע' אחר יו"ד ראשונה נ"ל דאין להחמיר בזה בדיעבד מטעמא דכתיבנא ובפרט שהי' רק בשם אביו. סי' ש"ז להרבנים המאוה"ג מו"ה אברהם יוסף יעקב גי- לערינטער נ"י אבד"ק יאשניצא ומו"ה שלו' גאבעל נ"י אבד"ק ברעזוב

מכתבם הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניהם ברו"ש שמכרו ללוי בעיר ברעזוב ביום ב' נח העבר מאה העקטע י"ש לקבלו במשך ד' חדשים מן דעצעמבער עד מערץ בכל חדש 25 העקטע למקח 50 13 והקונה ישלח כלים שלו לקבל הי"ש ונתן חצי המעות וגם עשו תק"כ ושליס צעטיל ומותר המעות יתן כל חדש חלק א' וכפי דברי רו"ש שלחו ללוי ביום ב' לך להודיע לאשר אחר המכירה בבוא ראובן אל אבי' ביאשניצא וא"ל שטעה במקח ובכ"ז לא עמד על דבריו ונסע לביתו לליבנע ואח"ז נסע לדינוב ונודע לו שם שהי' הטעות יותר משתות לכן חזרו מהמקח ורוצים ליתן רק החצי ולוי מכחיש שלא הודיעוהו עד אחר כמה שבועות וגם מכחיש ושלא הי' אונאה כי רבים קנו בערך מקח כזה וגם כי אחריות דרך זה עולה יותר ממקומות אחרים והנה הרב מיאשניצא צידד לבטל המקח מטעם הנ"ל כי בעיר קטנה שנעשה שם המו"מ אין שם רק סוחר א' על קניי' גדולה כזו ואין שם שער ידוע ובבואו אל אבי' לא נודע לו עוד בבירור שנתאנה ביתר משתות והוא דר בכפר רחוק ששה פרסאות והי' טרוד בחפירת תפוחי אדמה שהזמן הי' דחוק ולא הי' יכול לבוא על הבירור עד שנסע ביום ח' לדינוב ונודע לו וכתב תיכף לשותפו שביאשניצא להודיע ללוי ונסע שמעון תיכף ללוי והודיע לו ואפי' בלוקח בשלא נתן דמים קיי"ל דיכול לחזור גם אחר שיעור עכ"ד והרב מברעזוב כ' שביום המכירה הי' יום השוק בברעזוב ומתאספים כמה סוחרים וגם על הדרך משם ליאשניצא יש כמה סוחרים וגם הצייטונג באים בכל יום ונודעים השערים עי"ז וגם עיר סאניק סמוך לשם ועוד מכמה טעמים שצידד דליכא אונאה כלל ויבואר להלן, והנה בגוף דין האונאה עד שיראה לתגר גם לפי"ד הרב מיאנשניצא שלא היו שם סוחרים לחקור מהם וגם הי' אנוס ע"י חפירת תפוחי האדמה כבר כתבו התוס' בב"מ מ"ט ע"ב בד"ה בכדי שיראה לתגר או לקרובו וז"ל וא"ת א"כ נתת דבריך לשיעורים דפעמים שהם רחוקים ממנו ופעמים שהם קרובים וי"ל דלעולם יש שיעור א' לפי מה שמצוי רוב פעמים שיוכל להראות לתגר או לקרובו ואם הם קרובים או רחוקים בשביל כך לא יתנו לו שהות לא פחות ולא יותר עכ"ל הרי מבואר דיש לשער כפי שהוא עפ"י רוב וידוע דבזה"ז א"צ לשהות ח' ימים עד שיוודע דאפשר לחקור ע"י פאסט או ט"ג וגם אם הוא הי' אנוס הו"ל לחקור ע"י שותפו ובפרט דעכ"פ הי' באפשר לחקור ע"י פאסט או ט"ג ולכן משך ח' ימים הוא ודאי אחר שיעור כדי שיראה לתגר ואף דמבואר בשו"ת לחם רב סי' רכ"ו בדין מכר תכשיט זהב משובץ באבנים טובות המבואר ברמב"ם שאין הכל בקיאין בזה ויש שיעור עד שיחקור במדינה אחרת והעלה דאף אם שהה יותר מכשיעור שישלח לעיר אחרת יכול לחזור דדוקא אם יכול לחקור בעירו ונתעצל אמרינן דמסתמא מחל משא"כ לשלוח לעיר אחרת דאיכא טורח והוצאה י"ל דלא רצה לטרוח ע"ש שכ"כ מסברא דנפשי' ולא הזכיר מדברי תוס' הנ"ל אבל נראה דלק"מ דודאי בתכשיטין שמתחלה הוקבע השיעור כפי מדינה אחרת י"ל כדבריו אבל בסחורות שהשיעור בכדי שיראה לתגר במקומו או במקום הקרוב משערינן כפי שיעור שאפשר עפ"י רוב ולכן נ"ל פשוט דבנידון דידן במשך ח' ימים כבר עבר השיעור שיראה לתגר גם לפי טענות רו"ש ובפרט לפי טענות לוי וכפי שכתב הרב מברעזוב פשיטא דכבר עבר הזמן

אבל מ"ש הרב מיאשניצא מכח דהמוכר מוחזק בסחורה ומעות ועפ"י דברי הב"מ שהבאתי בספרי צדקו דבריו וכמ"ש גם בחי' הגאון רע"א לב"מ מ"ט דכל זמן שלא נתן לוקח המעות אינו חושש לחקור על המקח וכמ"ש גם בשע"מ סי' רל"ב לענין מומין הובא בחיבורי שם ס"ג וכתבתי שכבר קדמו המח"א דיני אונאה סי' ג' ומ"ש הרב מברעזוב דידוע דדרך הקונים לחזור ולמכור תיכף וחייב משום דד"ג מלבד מ"ש בספרי סי' ר"ד לפקפק ע"ד הפמ"א והעליתי דהוי סד"ד ואח"כ מצאתי לאס"ז בב"מ דף ע"ז ע"ב בד"ה לא יהא וכו' דמוכח דלהראב"ד חייב בכה"ג מדינא דגרמי ולתוס' וריטב"א פטור וגם לפמ"ש המק"ה בקו"א בא"ע סי' נ' נראה דפטור בנ"ד וגם מתשו' מהרי"ק שורש קל"ג שרמזו הב"י