מהרש"ם חלק ג שז

שנית לפאריז שיעשה שליח ראשון שנית לשליח ב' את השמש בשמו יש לחוש לפי שאין הגט ביד שליח ראשון וי"ל דהוי מילי דלא מימסרן לשליח ונתיירא לשלוח את הגט לשם יען כי הבעל ברח ואיננו ופן יקראנו אסון להגט עכת"ד והנה בד"ז כבר העיר בתשו' שו"מ והארכתי בזה בתשו' מהרש"ם ח"א סי' קל"ב ובמפתחות שם והעליתי דאין חשש בזה וגם המצאתי תקנה להקנות ולזכות ע"י אחר מקום הגט ויודיעו להשליח והוי כאלו הגט בידו ויוכל לעשות שם שנית את השליח השני וגם נראה דלפמ"ש הט"ז בי"ד סי' ר"ח סק"א דהיכי דנקטי' לסימן באמרו בתי הגדולה מסתמא נתכוין לדבר ברור ומה שע"פ רוב מיחשב לדבר ברור וה"נ בנ"ד השמש שהוא רוב שליח ב"ד הוא הנקרא שמש ב"ד אבל הנכון שיקבץ רו"מ כל השמשים ויעשו כולם את השמש שהוא ע"פ רוב לשליח ג' שהרי שליח ב"ד יוכל לחזור ולעשות שליח ג' א"כ בזה יצאנו מכל החששות ויעשו ג"כ הרשאות מהם להשמש שע"פ רוב הוא שליח ב"ד כדת וכהלכה

ובדבר מה שנסתפק רו"מ לאשר האשה לא רצתה בתחלה לקבל הגט אא"כ ישלח לה הבעל ק"נ רו"כ וכתבו לשם ונתקצף הבעל וכתב לגיסתו שבאם תחזור לו אשתו חפיצים שלו ישלח לה גט כי הגט בידו ולא בידה ואם לא יגרשנה תשאר עגונה עולמית וחושש רו"מ אולי הוי כביטול ע"י כתב אבל כבר כתבתי בתשו' מהרש"ם ח"ב רי"ח מתשו' תשב"ץ שבב"י סי' קל"ד דאם אמר לאחר אפי' שמעו עדים אין זה בגדר ביטול כיון שלא אמר כן לשליח או לעדים ושכ"ה בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ע"ח ע"ש ונראה ראי' לזה מש"ס דיבמות קי"ג סוע"ב אי איתא דבטלי' לעדים הוה קאמר להו ומדלא אמר לעדים לא בטלי' ולא מידי וכו' ע"ש וה"נ י"ל שכתב כן לאיים עלי' ולהפחידה וכיון שחזרה ונתרצית לקבלו בלא מעות שפיר מהני והנה אם היינו אומרים דהוי עכ"פ גי"ד אם הי' עוד קודם כתיבת הגט הי' מקום לפקפק ע"פ דעת הב"ח דקודם כתיבת הגט גי"ד מלתא הוא והאחרונים חלקו עליו אבל בתוס' רי"ד גיטין מ"ו ע"א מבואר כדעת הב"ח ולעומת זה מדברי הרמב"ן ב"ב שהובא בקצה"ח סי' ר"ה סק"ה מפורש דלא כהב"ח וכן מתשו' הרא"ש כלל מ"ה וטור סי' קמ"א מבואר דלא כהב"ח אבל בנ"ד שהוא אחר גמר כתיבת הגט הרי קיי"ל דגי"ד לאו מלתא ובפרט שבתשב"ץ שם מבואר דבכה"ג גם גי"ד לא הוי וע"ע בתשו' מבי"ט ח"ב סי' ל"ז ושו"ת בת עיני סי' א' – וע' תשו' הריב"ש החדשות סי' י' דמבואר דלא כהב"ח הנ"ל

ובדבר מה שבא הקיום ב"ד מהרב מפאריז לבדו ובלא קיום ורו"מ חשש דגם לשי' תשב"ץ המיקל והובא בסוסי' קנ"ב הרי בנ"ד אין המעשה ב"ד לא ביד האשה ולא ביד השליח י"ל דגם התשב"ץ מודה להט"ז הנה בתשו' בגדי ישע שבפת"ש סוסי' קנ"ב מבואר להיפוך דבכה"ג שבא ע"י בי דואר ליד הרב ליכא למיחש לזיופא ולכ"ע יש להקל וכ"ה בתשו' שו"מ תליתאה ח"א סי' קצ"ד ובגוף דינו של התשב"ץ והט"ז ראיתי בשו"ת פני יצחק הספרדי סי' ח"י שהעלה בהסכמת כמה גדולים להתיר להנשא ע"פ מעב"ד שאינו מקוים אף שהיו כמה ריעותות אחרות ע"ש וע' תשו' משיבת נפש סוסי' פ' ונודע בשערים מ"ת א"ע סי' ס"ב. סי' ש"א עוד להרב הנ"ל

וע"ד הגט שהניח גט ביד שליח לשלחו לאשתו לעיר לאנדאן והונח הגט בפינקס עד שיחקרו על שם שליח ב' ונקרע בגליון למעלה מן אות ת' מתיבות מאות עד גג התי"ו והוא בהזמן והנה הב"י נסתפק בסי' קכ"ג אם הזמן בכלל תורף וכתב דאפשר אף שהוא רק מדרבנן אלמוה רבנן דליהוי דינו כתורף והפר"ח ס' קכ"ה פקפק בדבריו והאריך בזה והעלה דהוי רק פסול דרבנן ואני מצאתי בבה"ג הל' גיטין שכתב וז"ל והיכא דכתב גיטא כהלכתה באתואתי' ואית בי' גיהטא או מחקא או טישטשתא וכו' בזמן בשמו בשמה פסול ובשאר גיטא כשר עכ"ל ומפורש דמחק בזמן פסול כדין תורף ויש לי לדון דפסול מה"ת דהנה הנימוק"י פ"ד דסנהדרין כתב דזמן פוסל בגט משום דהוי עשאאי"ל אלא דכיון דאית בי' ממונא דכתיבה הוי כד"מ שתקנו חז"ל דכשר בד"מ גם עשאאי"ל כמ"ש מהרש"ח וע' בפ"י גיטין פ' א"כ לבתר דתקנו חז"ל זמן בגיטין בדליכא זמן הרי שוב ליכא תקנת חכמים להכשיר ושוב פסול מה"ת מדין עשאאי"ל וכן לפמ"ש הנימוק"י שם דכיון דשכיחא דמי להודאות והלואות שתקנו חז"ל שלא יצטרך דו"ח וכשר עשאאי"ל, א"כ למאי דמבואר בגיטין ס"ז דכיון דלא תעשה כן בישראל הוי מלתא דלא שכיחא א"כ לבתר דתקנו חז"ל זמן בגיטין דפסול לכתחלה והוי מלתא דלא שכיחא כמ"ש רש"י בגיטין י"ז שהעדים לא יחתמו שוב פסול גם בדיעבד מדאורייתא משום עשאאי"ל ובזה מיושבים דברי הטור בא"ע סי' קכ"ז שפסק דבזינתה והביאה גט שא"ב זמן מיקטלא ותמהו עליו שהוא נגד הש"ס שם דמפורש דאהני דלכתחלה לא תנשא ולפמ"ש ניחא וע' באב"מ סי' קכ"ז

ובחידושי כתבתי ליישב דנודע שי' כמ"פ דבעינן שליחות בגט והנה הבעה"מ פ"ג דיבמות הקשה דיופסל בגט בעדי חתימה משום מפיהם ולא מפ"כ ותי' דכיון דבעי שליחות הו"ל כאלו הבעל עושה כן ולא מצינו פסול דמפי כתבם אלא בעדים עצמן ולא כשהוא מפי כתבו דבעל ובכה"ג לא פסלה תורה ע"ש ונודע שי' התוס' בב"מ ו' דהיכי דאשלד"ע השליחות בטל וגם בדרבנן אשלד"ע ועמל"מ פ"ב מרוצח ומשפ"ש רסי' קפ"ב א"כ לבתר דתקנו חז"ל זמן בגיטין אם עושין הגט בלא זמן ואסור לחתמו ולכתבו ושוב בטל השליחות משום דאשלד"ע ושוב פסול הגט מדאורייתא משום דבעי שליחות או משום דהוי מפי כתבם ומיושבים דברי הטור

והנה אף שהטעמים הנ"ל לא שייכי היכי דנכתב זמן אלא שנמחק או נקרע אח"כ מ"מ עכ"פ י"ל דדינו כתורף ובפרט דעכ"פ מדרבנן נפסל אך דבנ"ד לא מיבעיא אם הקרע אינו נכנס לגוף התי"ו הרי אין כאן פיסול אלא מפני שאינו מוקף גויל והרי פסק הב"ש סי' קכ"ה סקכ"ט וסקל"ו דכשר בנעשה אחר כתיבה וכן לפמ"ש התו"ג ופת"ש סי' קכ"ה סקכ"ט דהיכי דהטעות מוכח מתוכו אין פסול