מהרש"ם חלק ג שח

בזמן אף דהוי בכלל תורף וה"נ בזה וכן מצאתי בתשו' מהרשד"ם חא"ע סי' מ"ו בעובדא שהי' השי"ן שבזמן לא נגע קו האמצעי שבהש למטה וכתב דכיון שהזמן אינו אלא מדרבנן אף שדינו כתורף מ"מ יש להקל טפי מבתורף גמור ע"ש וגם אם נקרעה גוף התי"ו כיון שנכתב מספר שש מאות אלא שהתי"ו פסולה אבל מ"מ ניכרת שהיא תי"ו עדיף מהא דכתב הג"פ פ ופת"ש סוסי' קכ"ז סק"ח דבדכתב חמשת וארבע מאות ושלשים ושמנה כיון שניכר חסרון תיבת אלפים ופירוש של חמשת היא אלפים דכשר ע"ש ומכ"ש בנ"ד שנכתב ושש מאות וששים ותשע הרי ניכר דמספר שש קאי על המאות גם אם הי' חסר כל התיבה ומכ"ש בנכתב אלא שהתי"ו נסדקה הרי מוכח מתוכו המספר שש מאות ועוד שהרי גם בקרע בתורף דעת רמב"ם להכשיר בדאיכא ע"מ כמ"ש בסי' קכ"ה סכ"א אלא דהרשב"א חולק וכבר הבאתי בתשו' א' מתשו' מבי"ט ח"א סי' כ"ד דבנקרע שלא מדעת הבעל גם הרשב"א מודה ואף שסיים שלא יסמכו ע"ז בלא הסכמת חכמי העיר ביארתי בתשו' שם שלא החמיר אלא בקרעוהו ב"ד אלא שהי' בטעות משא"כ בכה"ג בנ"ד ועוד דבנ"ד שהגט ע"י שליח דגם במוקדם יש להקל פשיטא דאין חשש בכה"ג דנ"ד כמ"ש בג"פ ופת"ש סי' קכ"ז סקי"ט ולכן יוכל לסדר הגט בלא שום חשש ופקפוק. סי' ש"ב לחתן בני ה"ה הרב הה"ג מו"ה משה ישראל פעלדמאן נ"י מביטשלוב וכעת ראב"ד ומו"צ פה"ק

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שקנה בביהמד"ר ביום ש"ת חתן תורה בעד שיתן שק של מאה ק"ג קמח לעניים והי' אז שעת הזול וכעת הוקרה התבואה כפליים והגבאים תובעים אותו לקיים נדרו וליתן קמח והקונה טוען שמחויב ליתן רק דמי שוי' כפי שהי' בשעת הזול והנה מ"ש מהא דפ"ד דשקלים מ"ה המקבל עליו לספק סלתות מארבע ועמדו משלש מספק מד' וכו' דיד הקדש על העליונה וא"כ ה"נ בצדקה דאיתקיש להקדש כדאי' בנדרים ז' עכת"ד. והנה בנדר סתם לעניים נ"ל דאין מחויב ליתן רק כפי שויו באותה שעה דע"ז חל הדיבור באמירה לגבוה שהרי אינו מחויב ליתן דוקא קמח אלא ליתן שויו כמ"ש בחו"מ סי' רמ"א ס"ז בהג"ה א"כ לא חל הנדר עליו בשעה שיצא דיבורו וכמ"ש כה"ג ביו"ד סי' רנ"ח סי"ז וש"ך סקכ"ו והכא לא הי' באותה שעה רווחא לעניים אלא כפי שויו אך דבנ"ד אין זה בגדר נדר סתם שהרי קנה חתן תורה בעד זה א"כ הו"ל כמקח והרי ד"ז מבואר בר"ן פ"ק דקדושין בסוגיא דכיצד רשות הגבוה וכו' והביא שם מדברי רמב"ם ורמב"ד וגם מהא דמי שקיבל עליו לספק סלתות הנ"ל וביאר דהתם בקיבל לספק סלתות לא הי' הסלתות בעין ולא קנה ההקדש קנין גמור לפיכך אם רצה הגזבר לחזור חוזר אם הוזלו אבל בנתן דמים על פירות ידועים קנה לגמרי אפי' הוזלו וסיים שיש ללמוד מכאן לצדקה שמקנה ג"כ באמירה שדינו כהקדש והביא גם מנדרים ז' הנ"ל ודמי לנכסי יתומים שהם כהקדש ע"ש וא"כ בנ"ד שהוא ג"כ כמקח שהרי קנה הח"ת בעד שק קמח והרי קיי"ל דביצא השער ויש לו דקנה הלוקח אם הי' קנין גמור ובצדקה דסגי באמירה גם בהוקר יד הצדקה על העליונה כדין הקדש ומחויב ליתן שק קמח גם בהוקר הקמח: ומה דשדר לן חורפא ל ליישב קו' תוס' שבת כ"א ע"ב ד"ה שהי' מונח וכו' דהא גזרו על הנכרים להיות כזבים ואיכא חשש היסט ובמהרש"א ביאר דהגם דגזירת נכרים כזבים לא הי' עד שמאי והילל דגזירה ח"י דברים היינו שגזרו גם על סתם עכו"ם שדינו כזב אבל עכו"ם זב ממש גם בימי חשמונאים גזרו וכתבת דהאיכא ס"ס דהא רוב עכו"ם אינם זבים ושמא לא הסיטו ואף דבאותו זמן הי' להעזרה דין רה"י שלא הי' שם ישראל וכל ס"ס ברה"י טמא י"ל לפמ"ש בהפלאה סופ"ק דכתובות דטעמא משום דס"ט ברה"י נלמד מסוטה והתורה עשאה ספק כודאי ובסוטה כ"ט צריכא דא' מסוטה ה"א עד דאיכא דעת נוגע ומגיע קמ"ל מקרא דוהבשר א"כ הכא דהפך שמן א"ב דעת לישאל אלא דהוי טומאה הבאה בידי אדם מ"מ י"ל דבס"ס כה"ג טהור גם ברה"י כיון שלא נלמד מסוטה עכ"ד. והנה בגוף הדבר יעוין בתוס' נדה ה' ע"ב בד"ה הי' מתעטף וכו' ובמהרש"א בשם הר"ש וכפי שהגיה גם בתוס' מפורש דגם בכה"ג אפי' ס"ס ברה"י טמא וע"ש במהרש"ל וטעם הדבר נראה דכיון דגלי קרא דוהבשר דגם בכה"ג טמא הוי בכלל יב"ד לשאול וכמ"ש רש"י דנדה שם בד"ה הזאה בידי אדם וכו' חשבינן לה כמו שיבד"ל וברה"י ספיקו טמא עכ"ל הרי דגם בכה"ג מיחשב כמו שיבד"ל והוי דומיא דסוטה וע"ע כה"ג בתוס' מנחות ו' ע"א ד"ה כתב וכו' לענין ממשקה ישראל. אך דגם בלא"ה הול"ל דהא גם בס"ט ברה"י אזלי' בתר רובא לטהר כמ"ש הפ"י והפלאה שם וכ"ה בר"ש פ"ו דטהרות מ"ו וכ"ה בתוס' נדה ט"ו ע ב ותשו' רשב"א סי' פ"ג ועוד בכמ"ק וכיון דרוב עכו"ם אינם זבים ועדיין לא נגזר אז על סתם עכו"ם אמאי נחוש שמא הסיט עכו"ם אז אבל העיקר נ"ל למאי דאיתא בפ"ה דטהרות מ"ג דהישן ברה"ר ועמד כליו טמאים מדרס לר"מ ופי' הר"ש ורע"ב דאע"ג דבישב ובא אחר ודרס הולכין אחר הרוב ישן שאני דחיישי' שמא רוב בנ"א דרסו על בגדיו ואחד מהם זב ואף דרבנן מטהרין היינו משום דזה עצמו ספק שמא לא דרסו אבל הכא שידוע שהי' שם עכו"ם לאלפים ונכנסו למקדש א"כ לא ימלט שהי' ביניהם זב ולא מיחשב ספק כלל ושפיר הקשו התוס' – ומה"ט אף דעכו"ם מטמאים רק מדרבנן מ"מ ס"ט ברה"י טמא כיון דהוי אז הטומאה וגם הוי כודאי טומאה כדאי' בפ"ד דטהרות מי"א סי' ש"ג בוח"ט וכט"ס לכבוד הרב הגדול החריף ובקי מו"ה יצחק דוד הכהן נ"י אב"ד דק' זעליחוב

בדבר העגונה שנלקח בעלה למלחמת יאפאן ושלחה לו מעות 5 ר"כ ואחר זמן רב בא מחארבין מאוצר הממשלה למאגיסטראט פנקס ע"ס ה' ר"כ למסור ליורשיו ושם נאמר כי ה' שלום בן ברוך בלוזקע מזעליחאב נהרג בהמצור של פארט ארטור