מהרש"ם חלק ג שה

לעולם משמע וי"ל דהכא דאין הספק אלא בדבר קצוב לכל הששה שנים לכ"ע משמע לכל הזמן ועוד דבנ"ד שהסרסור ביקש ד"ז והשוכר הסכים לו ליפטר מתשלומי ש"ס בודאי לא נתכוין לגרע כח הסרסור מכפי החק המגיע לו עכ"ד והנה לכאורה הי' נראה דיש ספק אם נתכוין לשנה או לששה ומדינא הי' מחויב ליתן שלשים ר"כ א"כ הוי ספק בפרעון אם יפטר בזה מחיובו הוי כאיא"פ ובקצה"ח סי' ש"מ סק"ד בשם ראנ"ח דגם בסד"ד בפרעון הוי כאיא"פ וחייב אבל מצאתי במל"מ פי"א ממכירה הט"ז שהביא סברא זו בשם הלח"ר והוא חולק דכיון שגם המלוה מסופק בזה כיון דהוי סד"ד ל"ש בזה דין איא"פ ע"ש וכ"ה בש"ך ח"מ סי' קכ"ו סקמ"ג וחולק בזה על הרא"ן ששון וגם הראנ"ש מיירי בשטר דס"ל דהוי כגבוי משא"כ בנ"ד וע' פת"ש סוסי' ס"ה בשם נמוק"י פ"ק דב"ב והגהת רע"א דגם בספק במחילה המע"ה וע"ע בב"מ אה"ע סי' ס"ו מ"ש בזה וע' מהרי"ט ח"א סי' קל"א באמצע התשו' בזה ואף דבנ"ד הסרסור אומר ברי שהיתה כונתו לשש שנים הרי השוכר טוען ברי להיפוך ודברים שבלב הם אך לפמ"ש התומים סי' ס' דלגבי עני דדינו כנדר סתמו לעולם משמע וכ"ה בח"ס ח"מ סי' ט' ומבואר בקצה"ח סי' רס"ד ובמקנה רפ"ג דקידושין דגם בשכר סרסור אמל"ג כמסלי"ד א"כ ה"נ סתמו לכל הששה שנים כיון שהסרסור עני ועוד דסברת רו"מ נכונה כיון שהסרסור ביקש זאת בודאי לא היתה כונתו לגרוע זכותו והרי קיי"ל דמחילה טענה גרועה דחזקה א"א מוחל את שלו א"כ בודאי הי' דעתו על כל הזמן ואת"ל שדעת השוכר ל"ה כן הרי אי נימא דבטלה ההשואה הזאת א"כ החיוב של החוק במקומו עומד וע' רשב"ם ב"ב דף ע' ע"א ד"ה ואית דגרס וכו' ומיהו היכי דליכא לטפויי וכו' אין לנו לומר כיון דליכא לטפויי לגרועי נתכוין דדי לנו אם אינו מטפה ומרויח בשיורו אלא שיפסיד בתמי' עכ"ל הרי שלא יתכן לומר דהמתנה בשיור יהי' כונתו להפסיד לעצמו וה"נ בזה לכן עכ"פ כפי שיווי שלשים ר"כ בודאי מחויב ליתן לו מרעה בשדותיו וכיון שא"א לפרש דבריו לשנה א' שוב חייב ליתן כל הששה שנים

ד') וע"ד שאלתו בקניית הפרוכת שהי' המדובר לשלוח מוסטער לוויען וכפי השומא ישלמו ונישום בסך כו"כ ואח"כ שלחו גוף הפרוכת ונישום בפחות משומא הקודמת מלבד דמבואר בנה"מ סי' ק"ג דבפסולי עסת ל"מ השומא ובפרט בעכו"ם מבואר בסהי"ש הגדול לר"ת סי' תרי"ג דשומת עכו"ם אינו שומא דימינם ימין שקר ואין זה דומה לקפילא שאנו בודקים אחריו בטעם התבשיל וכ"פ זקינו רש"י ז"ל ואפי' א"א בשמאי ישראל אין סומכין על העכו"ם ע"ש ועמג"א סי' ש"ו סוס"ק ט"ז ומחה"ש שם ואולי רק בעכו"ם לבד אבל בצירוף ישראל מהני כדאי' בסנהדרין הדרין י"ד ב' גבי פדיון מע"ש דאפי' א' עכו"ם ואיש ושתי נשיו מהני שומא ובתומים סי' ק"ג הניח בצ"ע אבל בתשו' רי"ן הרא"ש סי' ל"ח הביא מהש"ס הנ"ל וראיתי בכת"י הדע"ק שכתב דבמעשר הוי מלתא דאיסורא לכן מהני משא"כ בממון ואף דבנ"ד גם שומא ב' היתה ע"י עכו"ם מ"מ איך יוציאו ממון מספק ועוד דגם בשומת ישראל וטעה מבואר בנה"מ מ סי' ק"ג סק"ד דבשומת ג' אפי' טעו בכ"ש בטל ובשומת א' עכ"פ בטעות שתות חוזר ובנ"ד הי' יותר משתות ואף דבתשו' מבי"ט בשניות ח"ב סי' כ"ח פסק דאזלי' בתר שומא ראשונה הנה בש"ס דתמורה כ"ז ב' בתלתא ותלתא הוי ספיקא ויד הקדש על העליונה וא"כ בנ"ד המע"ה ובפרט בנ"ד שהראשונים שיוו רק ע"פ המיסטער והשניים שמו בראיית כל הפרוכת ודאי שומא ב' עדיפא ואף שהי' המדובר לשלוח מיסטער היינו אם לא הי' נולד ריעותא ובירור שטעו משא"כ בנ"ד

ה') ובדבר הגט שבא ע"י שליח והשליח אמר שבשעה שהגביה הגט נתכוין לזכות בו בהגבהה הדבר פשוט שאין ליתן הגט וזה כמה שנים הרגשתי בזה ואני מזהיר תמיד את השליח שלא יזכה בהגבהתו ותמהתי על לשון סה"ג שלא ביאר הדבר ואח"ז נדפס בפת"ש בשם בעל גט מקושר להזהיר ע"ז ואם הרב המסדר לא נזהר בזה א הב"ד שמסדרים מסירת הגט מהשליח להאשה יזהרו בזה ויצוו להשליח שיחזור ויזכה את הגט ע"י אחר להבעל שלא בפניו ואז יתן הגט לאשה וכמה רבנים אינם נזהרים בזה והמכשלה תחת ידם ואפי' בדיעבד פסול דגם בהגבהה בסתם ידו של אדם קונה בלא כונה אא"כ נתכוין בפירוש שלא לזכות ואם הגט של שליח הגט פסול שהרי אינו של בעל וגם להסוברים שאין הסופ' צריך להקנו' הקלף להבעל דאקנויי אקני לי' רבנן היינו קודם הכתיבה דכשמוסר הגט להבעל הוא קונהו גם בלא משיכה דאקנויי אקני לי' רבנן אבל הכא שמסר הגט לשליח והב"ד ציוו לשליח להגביהו הרי ידו קונהו לשליח ואין הגט של הבעל

ו) וע"ד הדו"ד שבא לפניו בראובן שליח מעות משמעון בעסקא והשכין בידו סחורה ואח"ז מכר שמעון הסחורה לאחר ע"י שליח ששלחו למק"א למכרה וראובן טוען שמכרה בפחות משוי' ורו"מ הביא מדברי סמ"ע וש"ך סי' ע"ג דלא מיחשב כגזלן ונשבע שא"י אם הי' שוה יותר ויפטר אבל הנה התומים ושע"מ חלקו על הש"ך ופסקו כהט"ז דהוי גזלן דכיון שא"י כמה הי' שוה לא הי"ל למכרה ומשום תקנת נגזל נשבע הלוה ונוטל אך דכיון שהי' בעסקא הרי דעת התומים ונה"מ דהוי שמירה בבעלים ופטור גם בפשיעה וכ"ה בתשו' רח"כ סי' י"א ואף דבישויע"ק לחו"מ השיב ע"ז מהא דסי' שמ"ו ס"ד בהג"ה בתפס לו השטגרב דהוי לתקנת בהמתו דכיון שעשה כן לצורך עצמו לא הוי שאלה בבעלים וצ"ל דהא דשותפין אם התחילו להתעסק יחד דהוי שמ"ב אף דכל א' עוסק לטובת עצמו היינו משום דהתם כל א' מחויב לעסוק בהעסק לכן אף שעסק לטובת עצמו הוי שמ"ב אבל בהא בתפס השטגרב שעשה כן מדעתו ואינו מחויב בדבר לכן ל"ה שמ"ב וא"כ ה"נ בהלוה עצה"ע בהפשרות עסקא שאם המקבל נותן הסך שנתפשרו א"צ להתעסק גם בחלק הפקדון לכן ל"ה שמ"ב ע"ש ולענ"ד דבריו תמוהים דהא בשעה שקיבל הלוה המעות עצה"ע והוי פ"מ ופ"פ הרי נתחייב אז לשמור הפ"פ עבור עצמו שלא יאבד ואף דמלוה להוצאה ניתנה הרי בעסקא אינו כן וע' בש"ך סי' מ"ז וסי' צ"ט והגהת אהעו"ז לסי' מ"ז ותמ"ח א"ע סי' ק"ב סק"ו א"כ כיון דבשעה ראשונה הי' מחויב לשמור הוי שפיר שמ"ב ועוד דמחויב להתעסק כדי שלא יהי' ריבית וא"ל דכיון דפועל