מהרש"ם חלק ג שד

שאלה ג') שהי' כתוב בתפילין ב"פ וכתבתם ואם יגרור כל התיבה יהי' יותר משיעור ט' יודין הפסק ועשה מעשה לעשות נקבים במקום הגרר שלא יהי' ראוי לכתיבה כד' הפוסקים שאם אינו ראוי לכתיבה לא הוי סתימה כבר נהגו כל הסופרים לעשות כן ויפה עשה. סי' רצ"ט לכבוד חתני הרב הה"ג וכו' מו"ה יעקב לנדא נ"י הרב דק' טשארטקוב

א) מה ששאל באיטר יד ואח"כ הרגיל א"ע לכתוב בימין כל אדם ושאר מלאכות בשמאל והביא משו"ת ברכת רצ"ה סי' מ"ז ושו"ת ח"א אבל נראה דודאי הרגל מהני לשנות מכפי שהי' כמ"ש בפסקי תוס' מנחות סי' קכ"ד וז"ל איטר מניח ביד ימין טוב שירגיל עצמו לכתוב ביד ימין ואפי' שרוב תשמיש בשמאל דומה לשולט בשתי ידי' עכ"ל ונודע שהפסקי תוס' מיוסדים על תוס' שאנז ולכן יש בהם דברים שלא נמצאו בתוס' שלנו ובא"ר סק"ו העתיק כלשון זה מהב"י בשם ר' יחיאל ומשמע דמועיל ההרגל גם אחר שכבר הי' איטר יד ובב"י שלפנינו לא נמצא לשון זה אבל כ"ה בפסקי תוס' הנ"ל ועי' בשו"ת אבני צדק חא"ח סי' ג' שחידש עוד דבהרגיל א"ע לכתוב בימין כל אדם מהני טפי כיון שע"י ההרגל חזר לטבע רוב בני אדם ויש להביא ראי' לזה מדברי הט"ז יו"ד סי' קצ"ב סק"ז שדחה ראיית התה"ד משור המועד דשא"ה דסתם שוורים בחזקת שימור וזה נשתנה מטבע סתם שוורים וכל שיש לתלות שנתבטל שינוי שלו וחזר לטבע הרוב תלינן משא"כ גבי שמירת החתן דאדרבא מה שלא בעל נשתנה מטבע העולם לא אמרי' שנשתנה לעולם והביא מתוס' כתובות ט' דאע"ג דגבי יבמה אמרי' עד ל' יום מוקי אנפשי' רוב פעמים לא מוקי אנפשי' ע"ש וה"נ בזה ובגוף דברי הט"ז הראוני בנמוק"י יבמות שם שכתב במשנה דאם מודה שלא בעל ל' יום רגל"ד להאמינה שלא בעל גם אח"כ א"כ מוכח כהתה"ד ויש להעיר מדברי רש"י סנהדרין ט"ו ב' יש להם תרבות אבל אם המיתו לבסוף סופן מוכיח על תחלתן שאינן ב"ת והרי גבי שוורים בעינן שיגח ג"פ דוקא וצ"ל דהתם שטבען לדרור לכן בריעותא מועטת מוקמי' אחזקת טבעם משא"כ בשוורים אדרבא בטבען בחזקת שימור קיימי וע' שו"ת א"צ יו"ד סי' י"ח ועמ"ש בתשו' מהרש"ם ח"ב סי' ר"מ מ"ש בזה ושם רמזתי במה שנשאלתי באיטר יד וכותב בימין ובטעות הניח תפילין בימינו אם יניח להלאה בשמאל כל אדם או יש לחוש ללעז על העבר כמ"ש בשו"ת א"צ שם והשבתי דלפמ"ש בתה"ד סי' רל"ב ובג"פ לא"ע סי' קכ"ה סקל"א אין לחוש בכה"ג ללעז והנה במ"ש בתשו' מהרש"ם בדין נחלה בדין אם דומה להרגיל א"ע ראיתי אח"כ בדג"מ דביד"ש כ"ע מודי דע"י הרגל נשתנה וע' תשו' שו"מ מ"ת ח"ג סי' קכ"ג באורך בזה ואכמ"ל

ב) ומה ששאל בדין שם שהוא ספק אם הוא קודש והוא מקדש על הספק אם צריך שיאמר כדיני תנאי ואם אין בו חשש ברירה הנה כבר הביא בב"מ לא"ע סי' ק"כ בשם הרמב"ן דדוקא במה שבין אדם לחבירו צריך דיני תנאי משא"כ במה שבינו לבין עצמו וכ"ה בב"י יו"ד סי' רי"ח בשם רמב"ן וריב"ש וע' ברמ"א סי' ר"כ סט"ו דלא בעינן תנאי כפול בנדרים וכן מצאתי בתשו' מיימוני לספר הפלאה הל' שבועות סי' ד' דא"צ ת"כ בשבועה וע' באס"ז לכתובות נ"ו שהוכיח מהתוס' שם דגם במה שבינו ובין עצמו צריך ת"כ וחזר ודחה והעלה שא"צ ובתשו' מהר"י מברונא סי' רי"א רפיא בידי' דבר זה והביא מתוס' סנהדרין פי"ב גבי אסמכתא מהא דהילני המלכה וחזר ודחה ע"ש. ובתשו' לחם רב סי' ע"ד הביא מהתוס' סו"פ שבועת העדות דהא דבעי' ת"כ משום דאיכא ממונא דכתיב וכל טוב אדוניו בידו משמע דבאיסורא לבד א"צ ת"כ אך מהרא"ש שם ל"מ כך ובתשו' תוע"ר יו"ד סי' כ"ט הביא ממהרי"ק שרש קפ"א דגם בנדרים בעינן ת"כ וצ"ל דהתם בנודר לחבירו משא"כ בנדר בינו ובין עצמו ע"ש באורך אבל מצאתי בירושלמי פ"ז דדמאי ה"ז רשב"ל אומר צריך להתנות ולומר אם טבל עלה בידי הוא מעשר ואם מעשר עלה בידי הרי הוא תרומה מעשר אר"י צריך לכפול תנאו ולומר אם לאו לא עשיתי כלום ר' יוחנן אמר א"צ לכפול תנאו וכו' ע"ש הרי דפליגי בזה ר' יונה ור' יוחנן

ומ"ש רו"מ מדין ברירה כבר הביאו הערה זו לענין עיבוד רצועות בשע"ת א"ח סי' מ"ב בשם עה"ג וע' תשו' נטע שעשועים סי' כ"ח ותשו' רע"א סי' ב' ג' שהאריכו בזה ובתשו' מגדל השן סי' פ"ה הביא בשם הגאון ר' משלם מפ"ב ז"ל ועוד כמה גדולים שאין בזה חשש כלל אבל התם בתנאי דלהבא אבל בנ"ד שהתנאי לשעבר אם היא קודש או לא לכ"ע מהני כדאי' בש"ס דעירובין ל"ו ב' וכבר בא חכם וכו' דמוכח דבכה"ג ליכא חשש ברירה כיון שהוא על לשעבר אם בא חכם או לא ואף דהתם בדרבנן כבר הוכיח השעה"מ פ"ה מעירובין ה"א לדחות דברי פרח מט"א שכתב דדוקא בדרבנן מהני סברא זו והוכיח דליתא אלא גם בשל תורה מהני וע"ע בתשו' מהרי"ט ח"א סי' כ"ב וח"ב חו"מ סי' כ"ח ומה"ט גם בשני גיטין ליכא חשש ברירה אבל י"ל לפמ"ש התוס' בגיטין כ"ד ב' ד"ה לאיזו וכו' דבגט בעינן מבורר טפי ועכ"פ בנ"ד ודאי דליכא חשש ברירה ובפרט שהרי דעת המבי"ט בק"ס דהא דצריך לקדש השם הוא רק מדרבנן וע' פמ"ג א"ח סי' ל"ב בא"א סקל"ב מ"ש בזה ובתשו' מים רבים יו"ד סי' נ"ז נ"ח נ"ט באורך בזה וע"ש שאם בתחלת כתיבתו נתכוין לקדש כל השמות י"ל דמהני דיעבד גם בשכח לקדשם בשעת כתיבתן ע"ש וכן מצאתי באשכול הל' ס"ת סי' י"ג וכ"ה בט"ג סי' רע"ד סק"א

ג') וע"ד הדו"ד שבא לפניו בראובן שסרסר לשמעון לשכור שדות על ששה שנים ואחר גמר המקח דברו מעסק שכר סרסור ומצד החוק והמנהג הי' מגיע לראובן שלשים ר"כ וא"ל ראובן לשמעון רצוני שתתן לי ש"ס שירעו בהמות שלי בהמרעה שיש לך בין השדות השכורים והסכים שמעון ואחר שעבר שנה א' אינו מניחו לרעות באמרו שהי' בלבו רק על שנה א' וראובן טוען שהי' בלבו על כל הששה שנים ובפרט שהש"ס עולה כפי הנהוג שלשים ר"כ והמרעה של שנה א' עולה רק עשרה ר"כ ורו"מ הביא מפלוגתת הפוסקים אם בסתם