מהרש"ם חלק ג רצח

מבואר דס"ל דזוכה האורח מיד וכן מוכח מדברי הש"ג שהובא ברמ"א אה"ע סי' כ"ח סי"ז גבי אורח שיישב אצל בעה"ב ונוטל חלקו וקידש בו מקודשת ובט"ז שם תמה מהא דא"ח סי' ק"ע וע' בב"ש שם ס"ק מ"ו דדוקא לבנו לא יתן אבל לאחר רשאי ליתן ע"ש ומוכח דהוי של האורח ובהגהת הט"ז שם דחה דברי הב"ש אבל גם לשי' הב"ש י"ל דהיינו אחר שכבר זכה בו האורח אבל קודם שבא לידו ודאי הוא של בעלים וכמבואר במשנה דביצה מ' ע"א מי שזימן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות אא"כ זוכה להם ע"י אחר דבהזמנה לבד עבורם לא נקנה להם ובזה י"ל גם במ"ש הר"ן נדרים שהביא רו"מ דהיכי דאזמני' לאחר הוי עדיין של נותן דהיינו משום דבהזמנה לבד לא זכו אבל אחר שכבר זכו והותירו הוי שלהם ויש להעיר מדברי הה"מ פ"א מהלכות עירובין הי"ט במ"ש בשם הרשב"א גבי בני חבורה שהיו מסובין וקידש עליהם היום דסומכין עליו משום עירוב דהיינו כשהיו מסובין אצל א' שזימנם לאכול משלו ואף דהמערב צריך לזכות משלו בכאן סתמו כפירושו שכל שזימנם לאכול על השלחן ה"ז זיכה להם את הכל ע"ש וכה"ג כתבו התוס' בעירובין ע"ג סוע"ב ד"ה בני חבורה וכו' ואעפ"י שלא זיכה להם סומכין על פת שעל השלחן דכזכו בו דמי וכו' ע"ש ואולי משום קולי עירוב מקילין בזה בדרבנן ועכ"פ במה שהותירו י"ל דלכ"ע הוה שלהם וכדאי' במשנה פ"ז דדמאי מ"ב מזגו לו את הכוס אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי ת"מ עליו וכו' ובירושלמי מוקי באומר מעכשיו ולכשאשתה וע' בר"ש ורע"ב שם ועכ"פ מבואר דמהני הפרשה ואם אינו שלו הרי הוא תורם בשאינו שלו דלא חל כלל ואולי גם התם רק משום דהוי בדמאי דרבנן הקילו בזה וע' במג"א סי' קע"ה סק"ד שהביא בשם מרדכי ורי"ף דהאכסנאי ואורח לא יברך הטו"מ מפני שאינו שלו ופי' המג"א דגם בעה"ב לא יברך לפי שאין בו שותפות כיון שאין להאורח חלק בזה ומ"מ סיים דאם נותן הקנקן על השלחן הו"ל כיש חלק להאורח ע"ש הרי דלענין ברכה אף שזימן את האורח לא זכה בו עדיין ויש לי להביא ראי' דגם בהזמנה לבד נקנה להאורח מהא דסנהדרין ע"א א' דלריב"י אינו נעשה בן סו"מ עד שיגנוב משל אביו ושל אמו ופריך אמו מנ"ל מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני מדמי סעודה המוכנת לאביו ולאמו ופירש"י שהיו מעות מוכנים לקנות מהם סעודה לאביו ואמו דכיון דלכך נזדמנו משל אמו קרינן בהו דאיהי נמי שייכא בהם מדינא דבעלה חייב במזונותי' ע"ש הרי דבהכנה לבד הוי שלה והו"ל כגונב משל אביו ואמו אך די"ל דשא"ה דמחויב מדינא במזונותי' לכן בהזמנה לבד נקנו לה משא"כ באורח דעלמא וכה"ג כ' המג"א בעצמו סי' קע"ה שם דאשתו ובניו כיון שחייב במזונותיהם הויין כשותפים עמו ומברך הטו"מ ומש"ס הנ"ל יש ראי' ברורה לדבריו וע' בחו"מ סי' צ"ז סכ"ה דבגדים שצבען לשם אשתו ובניו קנו אותם וכן ספרים שקנה לשמן אף שלא זיכה להם ע"י אחר

אך דמ"מ הרי גם מותר מזונות דאשה אפי' צמצמה והותירה הן של בעל כמ"ש באה"ע סי' ע' ס"ג ועמג"א סי' שס"ז סק"א ומחה"ש שם מ"ש לחלק דמ"מ מתחלה אם בידה לאכלן בידה לצמצם וליתן לאחרים רשאה ומתנתה קיימת אבל בנ"ד אין נ"מ בזה דודאי המותר של אב וגם יפה הביא רו"מ מהתוס' ב"מ דבנו גדול הסמוך על שלחנו כקטן דמי לענין זכיי' וכ"ה בשו"ע בכמ"ד ואני מוסיף דכה"ג מבואר ברא"ש פא"נ סי' מ"ז בהא דשרי לאינש למימר לחברי' הילך ד' זוזי ואוזפי' וכו' מ"ט שכר אמירה קא שקיל כי הא דאבא מר ברי' דר"פ הוי שקיל אוגנא דקירא מקיראי וכו' לא אסרה תורה אלא ריבית הבא מיד לוה למלוה וברא"ש שם הביא בשם י"מ דדוקא בבנו גדול שאינו סמוך על שלחן אבי' וכו' וע"ש בתפ"ש ומל"מ פ"ה ממלוה הי"ד בסופה ליישב דלא תקשי מהא דב"מ צ' והא דסיים אבל בנו קטן וכו' היינו משום דהסמוך על שלחנו מיקרי קטן כמ"ש התוס' הנ"ל ומבואר דהוי בכלל ריבית הבא מיד לוה למלוה ממש וע"ע בטוש"ע יו"ד סי' ש"פ ס"ג וש"ך ס"ק ג' דבני' הגדולי' הסמוכים על שלחנו אסורים לעשות לו מלאכה אפי' בדבר האבד משום דמע"י הן שלו ע"ש אולם הרי מבואר באו"ח סי' שס"ו ס"י בהג"ה בשם כמ"פ דאם בן הגדול יש לו אשה ל"מ מה שסמוך על שלחן אביו והכי קיי"ל וא"כ בנ"ד שפיר יש לו זכיי', אך דמ"מ בסתמא בדליכא דעת מקנה שהוא מן האב בודאי אין הבן קונה בסתמא ודמי להא דמותר מזונות דאשה דהוי של בעל וה"נ הוי של אב – ואולם היכא דאיכא מקום הילוך המפסיק בין החדרים הנה הפר"ח באו"ח שם פסק דהילוך מפסיק וצריך לחזור ולברך דהליכה הוי הפסק ובאמת שנחלקו בזה הט"ז ומג"א סי' ח' אם הליכה הוי הפסק ובא"ר סי' ח' ה הוכיח דהעיקר דהוי הפסק ועמג"א ולב"ש סוסי' תרל"ט ועפמ"ג בא"א סי' תל"ב שם בזה אבל אני תמה שלא הביאו דברי מג"א סי' תקפ"ט סק"ד דבחדא מצוה לכ"ע אין הילוך מפסיק בינתים ובמחה"ש שם ביאר ליישב הא דסוסי' תרל"ט משום דהתם כבר גמר המצוה משא"כ כשמחויב לגמור עוד שאר התקיעות אין ההילוך מפסיק כלל ע"ש וא"כ ה"נ בבדיקת חמץ שמחויב לבדוק כל החדרים לכ"ע אין ההילוך מפסיק אך דהפמ"ג ביאר דעת הפר"ח דקאי לענין השליח דבכה"ג הוי הילוך הפסק ובזה י"ל דגם במצוה א' הוי לכ"ע ההילוך הפסק אבל אין דברי פמ"ג מוכרחים בלא ראי' אך לפמ"ש הנו"ב מ"ק חא"ח סי' מ"א באמצע התש' יש לחלק בין תקיעת שופר לבדיקת חמץ ע"ש ותבין ושפיר י"ל דבנ"ד ההילוך מפסיק

ולכן נ"ל שיתן האב במתנה להבן איזו ימים קודם בדיקת חמץ כל החמץ הנשאר בכל הבתים ובנותן לו מתנה ודאי דזוכה לכ"ע כמ"ש הק"נ על הרא"ש והוא פשוט וא"צ שום קנין כי החצר יקנה לו וכמ"ש הנתה"מ סי' ר' דגם החצר השאול קונה כמו חצר מושכר ואף דראייתו מתוס' ערכין ל' ע"א יש לדחות דהתם קאי לענין אגב קרקע וגם בזה הרי דעת הרי"ו אינו כן כמ"ש הב"י סי' ר"ב וע' בש"ך שם ומ"ש הש"ך דודאי לא גרע שאלה משכירות כבר תמה עליו בקצה"ח שם די"ל דשאלה לא הוה כמכר ואני מצאתי גם בט"ז אה"ע סי' כ"ח סקל"ו שכ' בפשיטות דשאלה לזמן הוי כמכר כמו שכירות וצע"ק בב"ש שם ס"ק מ"ט וביותר הדבר מפורש בט"ז שם סי' נ"ז ס"ק ד' דשאלה הוי כממכר (וע'