מהרש"ם חלק ג רצז

שומן ואין להם דין שלכס"ד ממש לדעת קצת פוסקים

ומה ששאל ע"ד האוה"ח ר"פ דברים אלה מיעט הקודם וכו' ועל יסוד זה פירוש ג' פסוקי ואתחנן שמור את יום וכו' וזכרת וכו' ואת הדברים וכו' שלא נצטוה משה על מ"ת והלא במגלה ל"א אמרו רק דקללות שבמ"ת משה מפי עצמו אמרן ובתוס' שם שברוה"ק נאמרו וגם תמה ממקרא (פ' תבא) אלה דברי הברית אשר צוה ד' את משה מלבד הברית בחורב והביא דברי עבוה"ק ממהר"ם בן גבאי חלק התכלית פכ"ב שהביא בשם מדרש רשב"י מעצמו לא קאמר אלא מפי עצמו ההוא קול דאחיד וכו' ולא הביא בעבוה"ק מקומו בזה"ק וגם הביא רו"מ דברי רש"י פ' יתרו זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו ודברי הט"ז רסי' א' בשם רש"י סנהדרין נ"ו ב' דמשה לא מעצמו אמרן וכו', וכ"ה ברמב"ן פ' ואתחנן עכ"ד והנה דברי זוה"ק ידעתי מאז ומקדם והוא בפ' ויקרא דפוס סלאוויטא דף ז' ע"א ובפ' ואתחנן דף רס"ה ע"א ויע"ש עוד פ' ויקרא בשם ספרא דאגדתא ולפענ"ד הדבר מפורש גם בהש"ס דב"ב ט"ו ע"א ומנחות ל' בפסוק וימת שם משה וכו' אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב מכאן ואילך וכו' ואף דהוא אליבא דר"ש הרי גם ר"י אינו חולק בזה אלא דס"ל דמכאן והלאה כתב יהושע וע' בב"י יו"ד סי' רע"ד בשם סמ"ג וש"פ שלמדו מכאן שישמע הסופר מפי אחר ונלע"ד דבשעה שאמרו משה אמר כמדבר מפי עצמו וכשכתב ספר מ"ת כתבו מפי הקב"ה לכ"ע וגם לפמ"ש הרמב"ן ר"פ דברים בפסוק הואיל משה שלא נצטוה בזה רק מרצונו י"ל דזהו רק על התוכחה אבל על המצות ת נצטוה מהקב"ה ומצאתי בתשו' רדב"ז חלק ששי סי' שני אלפים קמ"ג שדחה דברי רמב"ן במ"ש ר"פ דברים בטעמא שלא נכתבו ולא נאמרו המצות מקודם והעלה דכל המצות שבמ"ת נאמרו בערבות מואב מפי הקב"ה למשה ומשה אמרן לישראל והביא ממקרא שבתחלת פ' דברים ויהי בארבעים שנה וכו' דבר משה אל בנ"י ככל אשר צוה ד' אותו אליהם ומפורש שנצטוה מהשי"ת על הכל וגם הביא מ"ש בפ' תבא אלה דברי הברית אך בזה הי' רק על התוכחות שבמ"ת ע"ש ומצאתי בתוס' רי"ד למגלה ל"א שהביא ג"כ מקרא דאלה דברי הברית והעלה דהכל נצטוה מהקב"ה אלא דלשון הקללות סידר משה מפי עצמו ע"ש ויעוין סוטה ל"ז ע"ב ר"ע אומר כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב ואין לך כל דבר מצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליו מ"ח בריתות וכו' ויע"ש עוד בזה ולא אדע סוד קדושים להבין דברי אוה"ח אבל עכ"פ נראה ברור דגם לפי דבריו מודה דבשעה שכתב מ"ת הקב"ה הי' אומר ומשה כותב כמבואר בש"ס דב"ב ומנחות הנ"ל אלא דס"ל דכשאמר בתחלה דברי תוכחה ומוסר וגם הקללות שהם בחי' תוכחה ומוסר מפי עצמו אמרן ומצות שבמ"ת בודאי מפי הקב"ה אמרן ומ"ש האוה"ח ואפי' מה שחזר ופירש מאמרי ד' הקודמין לא נצטוה וכו' היינו רק במה שחזר ופירש מאמרים שכבר נאמר בספרים הקודמין אבל מה שאמר מצות שלא נזכרו מקודם פשי' שנצטוה בהם מפי הקב"ה ובפרט דלפמ"ש בזה"ק הנ"ל בלא"ה ניחא וכבר כ' הרשב"א בחי' למגלה ט"ו שאין מתיישבים בדברי אגדה וע' בהגהות ר"ב רנשבורג הנדפס בש"ס דפוס לבוב ליבמות דף ד' שהביא בשם הראב"ן סי' ל"ד דדוקא במ"ת דריש ר"י סמוכין משום דכל התורה מפי הגבורה נאמרה ואין מוקדם ומאוחר אבל משה שסידר מ"ת פרשה אחר פרשה לא סידר אלא להדרש כסדר ע"ש והוא נגד כל הנ"ל ובתוס' ברכות י"ד ע"ב ד"ה למה קדמה וכו' מפורש דס"ל דגם במ"ת אין מוקדם ומאוחר דלא כהראב"ן ז"ל ר ונ"ל עוד די"ל עפמ"ש המחברים דהשגת משרע"ה הי' למעלה ממדרגתו בחי' אלקית וז"ש במדרש איש האלקים מחציו ולמעלה אלקים וזה הי' בתורה אבל במ"ת הי' כפי השגת מדרגתו וז"ש מפי עצמו – והבן כי קצרתי. סי' רצ"א עי' מפתחות לחכם אחד

מכתבו הגיעני ובדבר מה ששאל במי שיש לו בן סמוך על שלחן אביו ויש לו דירות מיוחדים ומשרתים מיוחדים ואינו אוכל על שלחן אביו רק לפרקים אולם בית האפיי' ובישול הוא ביחד ומשם יובא המאכל לכאו"א איך יתנהג בבדיקת חמץ אם מחויב לעמוד אצל אביו בשעת ברכה ולצאת י"ח הברכה או יכול לברך בעצמו ולבדוק חדרים שהוא דר בהם (והביא מהא דא"ח סי' תל"ב ס"ב ובח"י ס"ק י"א שכתב דאם אינם עומדים אצל הברכה א"י לשלוח לבדוק דאין לברך על מצוה א' ב"פ אך דבנ"ד י"ל דהוי כביתו של הבן וכהא דעירובין ע"ב האחין שהי' אוכלין על שלחן אביהם וישנים בבתיהם צריכין עירוב לכל א' אך די"ל דבנ"ד הרי החמץ הנשאר הוא של האב וכדמוכח מדברי הר"ן נדרים ל"ד ב' בד"ה א"ל לאפוקי דלא אזמני' עלה דהאי שעתא נמי ככרו הוא ולכ"ע המותר של בעה"ב גם י"ל עפמ"ש התוס' ב"מ י"ב ע"ב ד"ה ר"י וכו' שי' ר"ת דגדול הסמוך על שלחן אביו אינו זוכה וידו כיד בעה"ב עכת"ד]

והנה מ"ש רו"מ מהא דעירובין ע"ב יעוין בתוס' שם ע"ב א' ד"ה ומודין באמצע הדיבור שכתבו לחד טעמא דגם באוכלים וישנים כל א' בחדרו כיון שכולן מתעסקין בבית א' באפיי' ובישול הו"ל כאלו אוכלין וישנים במק"א וע' במהרש"א שם אבל בתשו' מהרי"ק וב"י או"ח סי' ש"ע מוכח דאין לסמוך על טעם זה לבד להקל רק בצירוף טעם ב' שכ' התוס' שם וע' בפמ"ג ומחה"ש שם ע"ד המג"א ס"ק ח' בשם תו"ש בזה וא"כ הו"ל כבעה"ב בפ"ע אבל בכ"ז לענין ספק ברכה יש לחוש לטעם א' של תוס' הנ"ל

וגם מלבד זה יפה הביא רו"מ מהר"ן נדרים דמוכח דהמותר הוא של בעה"ב וכבר ישב על מדוכה זו בתשו' מהרי"ט ח"א סי' י"ב ונסתפק באורחים המסובים אצל בעה"ב אם זוכים במתנותיהם משעת הגבהה או עד שיתנו לתוך פיהם ובמל"מ פי"ב משכירות הי"ג הביאו והוכיח מדברי תר"י דזוכים בהם מיד וע' בשו"ת ספר יהושע בפי"כ סי' ל"ו מ"ש בישוב דברי מהרי"ט בזה ומדברי רש"י נדרים שם