מהרש"ם חלק ג רצט

ריטב"א קדושין מ"ז כ' בהא דהשואל קרדום וכו' שהקשה דהא שאלה מתנה ליומא הוא וכו' ע"ש מ"ש בזה ולפי תירוצו י"ל לחלק בין שואל לשוכר) וכן מצאתי באהעו"ז לאו"ח סוסי' ש"ע שהוכיח כן כדעת מהרי"ק ובפרט היכי דהוי שאול לו לעולם לכ"ע הוי כממכר דכבר העלה הט"ז בחו"מ סי' קמ"ב דגם להסוברים דשכירות ליומא לאו ממכר הוא מ"מ אם השכירות לעולם לכ"ע ממכר הוא והטעם ברור לפמ"ש המל"מ פ"ד ממלוה ה"ד דגם למ"ד ק"פ לאו כקה"ג מ"מ קנין פירות עולמית לכ"ע כקה"ג דמי וכ"ה בשו"ת פ"י להמג"ש ח"ב סי' צ"ט דכל הפוסקים מודים בזה והן אמת שמצאתי בתשו' מהריב"ל ח"ב סי' ס"א שכתוב בפשיטות מסברא דגם בק"פ עולמית ת לאו כקה"ג דמי אבל הנה. נעלם ממנו דברי הר"ן בנדרים מ"ז ריש ע"א בהא דמקבל בטסקא דכיון דהוי עולמית קה"ג מיקרי ע"ש אך דמ"מ יש מקום לחלק דבשאלה בחנם י"ל דגם לעולם לא הוי כמכר וגם בגוף החילוק בין שכירות לשאלה יש להביא ראי' לדעת קצה"ח מתשו' הרשב"א ח"ג סי' קמ"ה שהובא בב"י חו"מ סוסי' קע"ה דאם התחסד עמו והשאיל לו ביתו אין לו להשואל דדבמ"צ והרי הרשב"א סובר דבשכירות איכא דדבמ"צ דשכירות ליומא ממכר הוא ובע"כ דשאלה גרע משכירות וע' בתשו' ריב"ש סי' רס"ד שהובא בח"מ סי' קל"ח ס"א בהג"ה שם וע' בתשו' עבוה"ג סי' קכ"א ושו"ת רע"א סי' קל"ג במ"ש מהתוס' ב"ב נ"א ע"ב ד"ה במתנה אבל כבר העלה בקצה"ח סי' ר"ב שם והוכיח מדברי הרא"ש דלענין קנין חצר ודאי מהני שאלה וכה הראני תלמידי הרב וכו' מו"ה יהושע נ"י דברי תוס' ב"מ ט' ע"ב סוד"ה משום וכו' כיון שהשאילה לו הרי הוא שלו עד לאחר הקנין ויקנה מטעם חצר וכו' ע"ש הרי דבחצר השאול קונה ועיינתי באס"ז שם בשם הריטב"א שהביא ראי' ברורה מב"ב דף פ"ז דחצר השאול קונה והוא כדברי וכן הראני תלמידי החריף מו"ה אליעזר נ"י ראי' מש"ס דגיטין דף ע"ז בהא דאושלה חד מקום ומהני מדין חצר ע"ש ולכן הדבר ברור שאם יאמר האב שמקנה לבנו כל חמץ הנשאר והבן יכוין לזכות בו יחויב בבדיקת חמץ לכ"ע ויוכל לברך בעצמו בלא שום ספק ומהיות טוב לעשות כן ולא להכניס א"ע בספק ברכה שאינה צריכה וכבר כ' התב"ש סי' י"ט ס"ק י"ז דהיכי דאיכא ספק חשש ברכה שא"צ יש להסיח דעת ולהביא את עצמו לחיוב ברכה ואין בזה חשש גורם ברכה שא"צ ומכ"ש בנ"ד

ובהיותי מעיין בהא דנדרים ל"ד שעוררני רו"מ נתחדש לי הערה חדשה ואכתבהו לרו"מ יען כי נתעורר לי היום ע"י רו"מ והוא בהא דכתב הר"ן בהא דקאמר הש"ס לאפוקי דאי מיגנב מיני' ופי' הר"ן דבלשון בתמי' קאמר והרא"ש פי' דשינויא הוא ומשכח"ל בכה"ג דנגנב ממנו ונ"ל דאלו ואלו דא"ח דהנה הש"ך בחו"מ סי' ק"ח ס"ק ס"א נסתפק אם גניבה ואבידה שכיח ובסמ"ע סי' רצ"ד סק"ג כ' בפשי' דלא שכיח וברדב"ז ח"א סי' קמ"ח כ' בפשיטות דהוי שכיח ואני מצאתי בש"ס דעירובין כ"א ע"א אין בורגנין בח"ל דבא"י לא שכיחי גנבי ובח"ל שכיחי גנבי וא"כ ה"נ בנ"ד יש לחלק בדין זה בין א"י לח"ל דהא טעמו של הר"ן דגניבה ואבידה לא מסיק אדעתי' והיינו משום דלא שכיח וא"כ בח"ל דשכיח שפיר מסיק אדעתי'. סי' רצ"ב עוד להנ"ל

ומה ששאל בדין אם מותר ללבוש מכנסים של שטאף צמר על מכנסים של פשתן וכן אם מותר ללבוש לייבליך של צמר על כתונת של פשתן והביא מהשו"ע סי' ש' ס"ד דבחלוק ע"ג חלוק מותר בלא קשר של קיימא לכ"ע רק בבתי שוקים דא"א לפשוט התחתון בלא העליון דעת הא"ז והג"א לאסור ונתקשה גם בכונת הט"ז במה דמחלק בין חלוק ובין בתי שוקים והנה לענ"ד החילוק פשוט דהא בחלוק ע"ג חלוק אם ירצה להוציא הידים מן הבתי ידים (ארבעל ולהכניסם לפנים בתוך החלוק סמוך לגופו הרי כיון דהבתי ידים ריקנים יוכל להוציא גם הבתי ידים של חלוק הפנימי לתוך פנים שיהי' תלוים בתוך החלוק החיצון בפנים וממילא באופן זה כשירצה להתיר קשר בית הצואר יוכל להוציא דרך ראשו את החלוק הפנימי ושישאר לבוש רק בחלוק החיצון וזהו כונת הש"ך סק"י ויש להעמיס ד"ז גם בדברי הט"ז אלא שלשונו מגומגם קצת ונודע כי לשון הט"ז מגומגם עפ"י רוב

ובגוף הדין לענ"ד הדבר פשוט דכיון דכל דיני כלאים תלוים אם מחוברים זל"ז בתפירה או בקשר וא"כ דוקא כפי שנהגו מקדם לקשור הבתי שוקים למעלה ברצועה וב' קשרים ולכן כיון שא"א לפשוט התחתון עד שיתיר קשר שמבחוץ ויפשוט בתי שוקים העליונים א"כ הוי כאלו קשורים העליונים ותחתונים יחד בקשרים הללו והוי חיבור ואסור לדעת הא"ז אבל אם הבגד העליון בידו לפשטו בלא התרת קשרים כלל אין שום מקום לאסור בלבישת ב' בגדים של צמר ופשתן אף דא"י לפשוט התחתון עד שיפשיט העליון מ"מ אין כאן חיבור האוסר מדינא דכיון דיכול לפשוט העליון בלא התרת שום קשר אין כא תפירה וקשר המחברן זל"ז דהיכי דיכול לפשוט העליון מן התחתון בלא התרת קשר דינו כמו היכי דיכול לפשוט התחתון מן העליון וד"ז נלמד מהירושלמי פ"ט דכלאים ה"ח מודה ר"ז באה דאסר פסקי דעימר על דכיתן דהוא שרי דהוא שנץ גרמי' דהיא נחתה לו וז"ל הפ"מ כלומר אע"ג דמחמיר שלא לתפור המנעל בפשתן וכו' מודה הוא במי שקשר עצמו בפסקי דעמר על בגד פשתן שלו שהוא מותר משום וכו' כלומר כמו שהוא משנס וחוגר עצמו בשל צמר כך הוא יכול להורידו לחגור למטה מבלי שיצטרך להתיר קשר החגור וא"כ אין כאן חיבור צמר לפשתן וכו' עכ"ל הרי מבואר דהיכי דיכול להוריד העליון בלא התרת קשר נמי שרי והרי כל דינו דהא"ז נלמד מהירושלמי שם וכמ"ש הפ"מ בעצמו שם להלן ובע"כ כמ"ש ואף דיש מקום לפרש דברי הירושלמי בענין אחר כמבואר בא"ז ה' כלאים סי' ש"ג ותשו' רשב"א שבב"י שם גם מסברא נראה ברור כן והרי הפ"מ הביא שם להלן דינו של הא"ז שנלמד מהירושלמי הנ"ל ואפ"ה ס"ל דבכה"ג שיכול לפשוט העליון בלא התרת קשר שרי ותדע דבודאי לא יחלוק הירושלמי ואו"ז על דינים המפורשים