מהרש"ם חלק ג רפז

ועוד דעכ"פ משום שהי' עד"ר ל"מ התרה גם דיעבד ובפרט אם אולי הי' הב"ד המתירים מאותה העיר שקבלוהו והוי נוגעים כנודע ולכן לענ"ד אין מקום להתיר להשו"ב הזה לעבור על שבועתו ובפרט אם ההיתר הי' קודם שהתחיל לשחוט שם פשי' דל"מ ההתרה כלל והנה אין לומר דכיון שהותר מקצת הנדר דהיינו מה שנדר שלא ישחוט ממילא הותר גם מה שקיבל עליו האיסור לאחר שישחוט דז"א חדא דנדר ב' לא חל עדיין כלל ועוד דבנ"ד הרי כיון שניתר בחרטה דהשתא ולא נעקר הנדר למפרע א"כ ל"ש בזה דין נדר שהותר מקצתו לשי' כמ"פ שהובאו רסי' רכ"ט ועוד דמבואר בירושלמי פ"ג דנזיר ה"ב בהא דהאומר הריני נזיר ונזיר ל"ש דין נדר שהותר מקצתו ב"כ ועתוס' שבועות כ"ז ע"ב שכתבו בע"א ולא הביאו ד' הירושלמי

והנה רו"מ האריך להוכיח דהעיקר כהסוברים דבנודר לדעת חבירו אפי' בלא עשה לו טובה אין מתירים לו שהרי בעובדא דצדקיהו לא עשה עמו נ"נ טובה ומ"ש ר"ת שהי' בידו להרגו צ"ע דשלא כדין הי' הורגו שהרי אכל ארנבת חי' נגד נימוס מלכותם והביא בשם רע"א בשם מהריק"ש שדחה בזה דברי הרשב"ץ שפסק גבי אשה שתפסה ממון הבעל עד שיגרש אשתו האחרת וישבע עד"ר שלא יחזירנה דמה שתפסה מעותיו שלא כדין והחזירה לו אין זה טובה דא"כ קשה על ר"ת מהא דצדקיהו דהי' ג"כ שלא כדין והנה המעיין בתשו' תשב"ץ ח"א סי' צ"ג ימצא שהוסיף לבאר טעמו של ר"ת דהתם הי' נחשב לטובה מפני שהי' לו לכבוד במה שנחשב אצל המלך לאיש נאמן בשבועתו לבל יגלה סודו וא"כ לק"מ. ומ"ש רו"מ לדחות ראיית ר"ת דבלא טובה יוכל להתיר מדא"ל פרעה זיל איתשל אשבועתא דאביך די"ל דשא"ה דיעקב מת יעוין בתשו' תשב"ץ שם שכ' וז"ל שאעפ"י שיעקב מת כיון דלהנאתו של יעקב נשבע לא הי' יכול להתיר נדרו אם לא שבכה"ג שלא נשבע מפני טובה שעשה לו ושאל שלא מדעתו וכו' עכ"ל הרי דס"ל דכיון דיעקב השביעו על לאחר מיתתו וזהו תועלתו והנאתו אין חילוק בין אם עדיין חי או מת וכן ראיתי בשו"ת כתר כהונה סי' נ"ג שכתב מדעתא דנפשי' דשא"ה שהי' השבועה לאחר מותו ודחה בזה דברי הש"ך ס"ק נ"ג בסופו ע"ש ואני מוסיף עוד דהא מבואר בש"ס דתענית ה' דיעקב אבינו לא מת ונחשב כמו חי וע' בתוס' שרמזו לש"ס דסוטה י"ג

ומ"ש רו"מ דגם לשי' הסוברים דגם בלא עשה לו טובה אין מתירין שלא מדעתו גם בדיעבד ל"מ ההתרה יעוין בשו"ת מים רבים חיו"ד סי' מ"ז שהוכיח מדברי מהרי"ק דלכ"ע בלא עשה לו טובה מהני התרה בדיעבד והביא מתשו' תומת ישרים ורד"ק ורשד"ם ושיוכנה"ג ג"כ כן ע"ש באורך

ואולם הנה רו"מ הוסיף עוד בטעמא דהתירא בנ"ד לפי שהוא נוגע לפרנסתו והוי דבר מצוה דיש להתיר גם בנודר לדעת חבירו אפי' לכתחלה ולכאורה יש לפקפק דכיון דאיכא נמי עד"ר מאן יימר דבתרוויי' יחד מתני ד"מ להתיר אבל מצאתי בתשו' מהר"י ן' לב ח"א כלל ה' סי' ל"ה ותשו' פרח מט"א ח"א סי' ק"ז שהעלו דגם בדאיכא תרתי נדר עד"ר וגם לטובת חבירו אפ"ה בדבר מצוה מתירים וגם מצאתי בתשו' רשב"ש סי' ק"ע שהעלה ג"כ דצורך פרנסתו הוי דבר מצוה כדי שלא יחי' חיי צער והביא מש"ס דמ"ק י"ד כי פליגי להרוחה אבל למזונות כ"ע מודו דהוי יצא לרשות והעלה דאף דר"ת ס"ל דדוקא במקרי דרדקי הוי ד"מ מ"מ י"ל דמודה בזה דכ"ע מסכימים בפתחו של זה שלא יחי' חיי צער ובפרט היכי דהי' בסתם עד"ר דר"ת בעצמו מיקל וס"ל דל"ה בכלל עד"ר וגם הוכיח מש"ס דב"ב פח"ה דנקט מודה רבא היכי דאנוס כי ההוא מעשה דפרדיסא וכל הפוסקים כתבו דה"ה בכל דדמי לי' וה"נ בנ"ד אף דנקט הש"ס מקרי דרדקי לאו דוקא הוא ע"ש באורך וגם בשו"ת תומת ישרים ק"מ הביא בשם כמה בעלי תשובות דגם להרווחת מזונות שלא יהי' מצומצמים הוי דבר מצוה. אבל כל זה תלוי אם הוא אומר ברי שנתכוין לדעת רבים דעלמא ולא לאותן שחתם בפניהם דאל"כ הרי הם מוחים בזה וגם דוקא אם הוא בגדר ת"ח שיהא נאמן בזה

אבל גם בהיתר זה לבי נוקפי עפמ"ש בתשו' מהר"מ ב"ב הישנות סי' ע"ב בדין מלמד שנתן ת"כ לבע"ב ללמוד עם בנו עד פסח ונתהוה קטט בין המלמד ובין אשתו עי"ז והשיב דל"מ התרה דאיכא כנגדו מצות ת"ת ואוקי מצוה להדי מצוה והוי דינו כמו בלא מצוה כלל ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד שיתהוה עי"ז קטטה בין האנשים שהם חסידי הה"צ הנ"ל ובין המחזיקים בידיו והוי מצוה להיפוך שוב לכ"ע אין להתיר ובפרט אם אולי הי' איזו חשש על השו"ב גם אם אין להעבירו עי"ז מ"מ לכתחלה אין למנותו לשו"ב וכדומה וא"כ מאן יימר דיש להתיר נדרו משום מצות פרנסתו דלמא אדרבה מצוה שלא למנותו לשו"ב ובפרט דגוף הדין אם להתיר בנודר לחבירו ע"י דבר מצוה רבים חולקים ע"ז ולכן לענ"ד אין מקום להתיר להשו"ב הנ"ל לעבור על הכתב הנ"ל. סי' רפ"א להרב הגאון מו"ה יחיאל מאיר ברוממער נ"י ראבד"ק בוטשאטש

מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו בראובן שעשה שותפות בקנין עם שמעון ולוי להיותם יד א' בעסק ליצטאציע ונתן ראובן לשמעון ע"ז מאה ר"כ שלא בפני לוי וא"ל שמעון כי יען שהוא אינו בקי בפרטי תנאים הנחוצים לזה יתנה התנאים עם לוי הבקי בזה וכן עשה ועתה טוען לוי שבתוך התנאים הי' ג"כ תנאי שבאם יעבור ראובן וישתתף עם אחר בהעסק הלז יהי' מוחלט הסך מאה ר"כ ביד שו"ל אבל שמעון אינו יודע מזה רק מה שא"ל לוי שהי' כן התנאי ועתה נתברר שנשתתף ראובן עם אחר וראובן מכחיש שלא הי' תנאי זה ביניהם עכת"ד הטענות

והנה יש רוצים לדמות ד"ז להא דסי' ע"ב סל"ט בראובן שהי' תופס משכנות של שמעון מחמת שא"ל לוי שותפו ששמעון חייב לו מדמי השותפות שאין בדבריו כלום דלוי הטוען ברי אין המשכון ת"י ושמעון התופס המשכון אינו טוען ברי וה"נ בזה ורו"מ דחה דכל טעמו של הרא"ש רק משום דאין ללוי מיגו דדלמא לא ירצה ש' לכפור וא"כ היכי דנאמן בלא מיגו וכהא דנ"ד דדמי לטוען לקוח על חפץ בדליכא עדים איך בא לידו וא"כ שפיר י"ל